אז פה כותבים?

 

זה תמיד תירוץ טוב, אני מאותגרת טכנולוגית, ושמישהו אחר יפתור לי את הבעיות. בשביל זה יש חברים, לא?  זה כמו מה שהולך במדינה. אבל למה להתחיל ללכלך, זה היה אמור להיות פוסט ראשון לא מכאיב, ואני עדיין שואלת את עצמי למה.
 
כשכתבתי את הסיפור הראשון שלי, עוד לפני שהוא התפרסם, נהגתי להדפיס הכל. אבל הכל. ממש. עם כל בדל תיקון ושמץ מחיקה שהייתי מכניסה, העמוד היה זוכה להדפסה חוזרת. העניין של ההדפסות דווקא לא קשור למאותגרות הטכנולוגית שלי, אלא למה שהתכוונתי מראש לכתוב, אבל אולי בכל זאת, יש איזה קשר קלוש. שהרי הימים היו ימי הטרום באג 2000 והייתי די בטוחה (ונדמה לי שלא הייתי לבד בעסק הזה) שאוטוטו נחזור לכתוב עם יתדות על קירות המערות, אז ליתר ביטחון, דאגתי שיהיה הארד קופי. וזה הקשר למאותגרות הטכנולוגית.
 
אבל העניין האחר – לאט לאט אני מתגברת על החשש ומנסה להשתחרר, כמו בשיעורי פיתוח קול, שומטת את הלסת, נותנת לראש ליפול ולכתפיים להתדלדל יחד עם דיאנה קרול ברקע (תמיד יש מוזיקה ברקע כשכותבים בלילה, נכון? גם כשאין. איזה קלישאה, לא חשוב) – העניין האחר היה הצורך בפידבק מיידי. לא רק שהדפסתי הכל, גם חילקתי לחברים. ביקשתי שיגידו רק אם בא להם להמשיך לקרוא את זה, לא שום ביקורת אחרת. ומסתבר שהתחשק להם, כי המשכתי. בסיפור השני כבר לא עשיתי את זה. באג 2000 היה מאחורינו, ובכל מקרה, כבר לא היו לי כל כך הרבה חברים לחלק להם. 
 
אז מצד אחד, מקום שמגיבים בו אוטומטית על כל דבר שכותבים הוא אידיאלי לשכמותי. מצד אחר, צריך לשים גבול לנרקיסיזם הקיצוני הזה. אבל איך? איך אפשר כשהכל זמין כל כך? בעיקר שאני די בטוחה שיותר משאני נרקיסיסטית אני אובססיבית, ומה שבטוח זה שהשילוב הקטלני הזה, כשהוא בא עם כתיבה בכלל וכתיבה באינטרנט בפרט, לא מי יודע מה בריא. ואני כבר מזהירה שאם אפשר לזהות פה ושם איזה רפטישן קומפלשן עצבני, זה האובססיה שלי שזוקפת ראש.
 
ועכשיו, לפני שאני שולחת את זה אני חייבת לעשות קופי פייסט למקום אחר שמא הכל יימחק. לא לשכוח. איפה לכל הרוחות הכפתור הזה שלוחצים עליו כדי לשלוח?
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On ספטמבר 18, 2003 at 2:19 pm

    אם את מגלה מה יש לך לומר, השאלות שהעלית יתחילו להציק פחות ופחות.
    בהצלחה.

  • איתן כספי  On ספטמבר 18, 2003 at 2:37 pm

    אני יכול להציע שתמיד קודם כל תכתבי את התוכן במסמך WORD שמור או כדואל שלא יישלח אבל יישמר, תבדקי איות, ורק אחרי שתהיי מרוצה – תעלי את זה לאתר.
    כך יישמר המסמך תמיד אצלך ולא יאבד מסיבות תקשורתיות.

    בהצלחה!

  • רוני  On ספטמבר 18, 2003 at 2:42 pm

    תבלי יפה, נחמד פה והשכנים נהדרים.

  • עומר מיכאליס  On ספטמבר 18, 2003 at 3:10 pm

    ברוך בואך ימימה. דיאנה קרול היא קול ענות חלושה מדי לים השחור של הלילה הלילה דורש צופר שיותיר אותך ער שלא תשקע בשינה אינסופית זעקות הילדים מהשיר קידס של לו ריד למשל או מוזיקה שקטה כל כך שתטעי לבלבל בינה לבין קולך שלך ואם כבר דיאנה קרול אז הביטי בה בעטיפה של דיאנה קרול לייב מפריז הביטי בפניה ועכשיו דמייני מה יש שם מתחתיה במקום בו התמונה נחתכת זה יכול להיות פסנתר שהיא מנגנת מעליו זה יכול להיות גבר שעוגב תחתיה זו אותה עוצמה זה אותו ריכוז כך צריכה מוזיקה לא רק להישמע אלא גם להיראות. ובכל זאת אם אהיה קטנוני למה זה מתרגמת לפני כותבת?

  • ימימה  On ספטמבר 18, 2003 at 3:43 pm

    אני מסכימה עם כל מילה בעניין התמונה של דיאנה. אבל לא בעניין הקול והתאמתו ללילה.
    ולשאלה השנייה – הלוואי והייתי כותבת כל כך הרבה כמו שתרגמתי, וזו היתה התשובה המתחמקת.
    והתשובה הלא מתחמקת היא ששמתי את המתרגמת לפני הכותבת במקום לשים את כל הטפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה שיני שום שאני שמה בדרך כלל.

  • שוקי  On ספטמבר 18, 2003 at 4:42 pm

    הבאה, בשם קהילת הדתל"שים ברשימות.

  • זו ש  On ספטמבר 18, 2003 at 5:51 pm

    יש לך איזה לינק מוצלח לפסיפסים המופלאים של גאלה פלאצ'ידיה זכרה לברכה?

  • רוני ה.  On ספטמבר 18, 2003 at 10:19 pm

    ואשמח גם אני לשמוע על גאלה פלצ’ידיה

  • ימימה  On ספטמבר 19, 2003 at 12:20 am

    אוסיף גם אותה לכאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: