30.9.2002 לר'

30.9.2002

אהלן ר'

…אז מה חדש? לא מצחיק. הכל חדש. העיר, השפה, האנשים, העבודה, הפרופסור, המקהלה. (כן, כן, כבר מצאתי לי מקהלה חדשה.) רק בית עוד אין לי, כי הגעתי מוקדם והדירה שלי עדיין לא מוכנה ובינתיים אני נודדת בין דירות שונות. בהתחלה שיכנו אותי במלון של עובדי האוניברסיטה, אחר כך באיזו דירה אחרת, עם סטודנטית אחת. הנדודים האלה לא ממש משמחים אותי, אבל יש להם חן משלהם, יחד עם כל הדברים החדשים האחרים. ובדירה עם הסטודנטית אני נאלצת לדבר איטלקית, כי היא לא מבינה שום דבר אחר, וזה כבר טוב.

רוונה היא עיר שקטה, יפה ונקייה. אפילו האנשים מדברים בשקט (חוץ מהפרופסור שלי, שמשום מה מתעקש לצעוק, ובעברית, ברחוב, אף שאני מסבירה לו שזה לא רצוי בכלל). זה בולט מאוד למי שמורגלת בישראלים או בסטריאוטיפים על איטלקים. במרכז העתיק כמעט ואין מכוניות, כלי הרכב המועדף פה על תושבי המקום הוא אופניים. כמו קיבוץ גדול, כולם, על נעריהם, זקניהם וטפם רוכבים על אופניים. זה משהו כזה שאומרים לתיירים, כמו "היית בפירנצה, ראית את דוד?" על רוונה אומרים, "אה, רוונה, העיר שבה כולם נוסעים באופניים!" העירייה אפילו מספקת אופניים ליום לכל דורש, אם רק משאירים אצלה מסמכים מזהים. חוץ מזה, בתקופות של זיהום אוויר רב, דהיינו בקיץ, יש להם ימים שבהם מותר רק למכוניות עם לוחיות רישוי זוגיות לנסוע וימים שבהם מותר ללוחיות זיהוי פרטיות. נחמד, לא? ואם מישהו בכל זאת חייב להתנייע במכונית במרכז, במקום לשים שלט "פקח אני פורק סחורה" הוא הולך לשוטרים ומבקש אישור מיוחד, והם בדרך כלל נותנים. היה הולך בארץ? ספק רב. האטרקציות התיירותיות האמיתיות פה הן המוזאיקות הנפלאות (ככה לפחות אומרים) בכנסיות, אבל טרם הספיקותי לראותן, בשל מחלה קלה שפקדה אותי. אבל יש לי פה איזה שנה. אעשה זאת בהמשך. חוץ מזה, אל תצפה ממני לתאר לך אותן. אני ממש לא טובה בדברים כאלה. לכך נועדו ספרי התיירות.

וכשם שהכל שקט ביום, בלילה הופכת רוונה למעין עיר רפאים. כמעט ואין אנשים ברחובות, הברים ריקים מאדם, במסעדות יושבות פה ושם משפחות, בקיצור, חיי הלילה כאן הם בגדר תעלומה. איפה הם ואיפה תל אביב.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דנה  On אוקטובר 11, 2003 at 7:40 pm

    לנסיעות, לריח הזה של עיר זרה, לשפה זרה, למבט יוצא דופן על מקום לא מוכר.

  • אוסנת  On אוקטובר 11, 2003 at 8:26 pm

    ברוונה, אפילו לפי הספרים, אין מה לראות חוץ מהפסיפסים אבל הזיכרון הכי חזק שלי ממנה הוא שבה אכלתי את הגלידה הכי טעימה בכל צפון איטליה, במקום קטן עם כביש מאבנים.

  • אילן  On אוקטובר 12, 2003 at 9:35 am

    עשית חשק? אני מתחיל לדווש בדרך אליך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: