כדאי לחשוד באנשים שלא אוהבים שמודים להם

ד' יקירה,

התחלתי לעבוד. הפרופסור שלי הוא בן אדם די מוזר. קודם כל, כבר בטלפונים מהארץ שמעתי שהוא נורא מתלהב מזה שאני באה לכאן. ואיכשהו היה נדמה לי שהוא מתלהב מזה שאני באה, לא מזה שמגיעה לו עזרה. בקיצור, הגעתי למתלהבן. והוא עוד לא הכיר אותי, יש בזה משהו קצת מלחיץ, תודי. ואז הגעתי וגיליתי שבאמת, אצל הפרופסור הכל טיפה יותר מדי, הייתי אומרת. אמנם ברמת האי נעימות הקלה, לא מעבר לזה, אבל עדיין אי נעימות. נעמד טיפה קרוב מדי, שואל שאלות אישיות טיפה יותר מדי. הכל בגבולות הסביר, אבל, טוב, נו, אנא עארף, אני אף פעם לא יודעת אם העניין הוא לא אצלי, בעצם, ושאני זו שצריכה קצת יותר מרחב ממה שאנשים אחרים רגילים ואז אם מתקרבים רבע מיקרון יותר מהמותר, זו נראית לי פלישה משמעותית לתחום האישי שלי. וכמובן, המנטליות האיטלקית הידועה. אבל אולי לא. לא יודעת. לא בטוחה שזה העניין. מה שכן, הוא נורא עוזר. הוא דאג לי לדיור, ולמשכורת סבירה ובכלל, לכל העניינים הפרוצדורליים. וזה, כמו שאמר ניר, שהתלוננתי בפניו על העניין, הרבה מאוד. הייתי יכולה גם ליפול על מישהו שלא עוזר ומגעיל או משהו כזה.

ומצאתי לי מקהלה. בעצם, הוא עזר לי למצוא. ומיד הציע שיבוא גם. הנה, את רואה, זה מסוג הדברים שהוא עושה. עוזר ואז נותן הרגשה של מחויבות. עכשיו לכי תגידי לו שלא בא לך לראות אותו אחרי העבודה. וכן, עוד משהו ששכחתי להגיד, תמיד כשאני מודה לו על העזרה שלו, הוא אומר שאין צורך. ואני אומרת, תמיד כדאי לחשוד באנשים שלא אוהבים שמודים להם. אנשים שלא מוכנים לקבל את המובן מאליו על הטרחה שלהם, מעוררים בי חשש שהם רוצים את שאינו מובן מאליו. אבל אולי אני פרנואידית, עזבי.

בקיצור, אז מקהלה. הם נפגשים פעמיים בשבוע וזה אומר, פעמיים בשבוע פעילות חברתית שזה אפילו יותר ממה שהיה לי בארץ, אם עושים ממוצע של החודשים האחרונים. הרפרטואר שלהם עשיר ביותר, החל מהמדריגלים של מונטוורדי ועד כל מיני ספיריטואלז. וחלק מהעיבודים שלהם הם לשישה קולות. את קולטת איזה יופי. ושוב אני בסופרן, וזה כבר הפסיק להפתיע אותי. המנצחת, אישה איטלקיה מכובדת ונשואת פנים בת שמונים, מזכירה לי את אחת מדודותיה המנוחות של אמי, גם היא היתה אישה איטלקיה מכובדת ונשואת פנים, מה שמיד גרם לי לחבב אותה. ובמקהלה יושב לו הבחור הכי יפה כנראה ברוונה, אם לא באיטליה כולה, ז'אנלוקה הו ז'אנלוקה. נסי להגיד את זה, ותראי כמה השם הזה סקסואלי לאללה. כמו ז'אן לוק בצרפתית אבל ז'אנלוקה. הוא בן עשרים ושש הגיע למקהלה כשהיה ילד והשתתף בסופרן, וכשהתחלף לו הקול עשה הפסקה של שנתיים וחזר לבאס…

 

7.10.2002

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דנה  On אוקטובר 13, 2003 at 9:29 am

    מה יש בהם, בשמות הזרים האלה, שהופך אותם לכל כך סקסיים? למה "ג'אקומו" נשמע מדליק לאללה, בעוד ש"יעקב" בלתי מעורר בעליל?

  • sebastian  On אוקטובר 13, 2003 at 12:12 pm

    אני מאלה שלא אוהב שמודים לו. אני אוהב, אבל לא כשאני שומע. אני אוהב לשמוע, אבל לא כשכולם יודעים שאני שומע. בקיצור, יש עם זה בעיה.

  • זו ש  On אוקטובר 13, 2003 at 3:30 pm

    כלומר, גם אצלנו נהוג לענות ב"על לא דבר" על תודה. למה על לא דבר? הרי עשית משהו עבור מישהו, משהו שבעיניו, ראוי לתודתו, למה להפחית מחשיבותו במין פולניות מתנצלת?
    למדתי את זה מאישה חכמה אחת,
    כשאמרתי לה "תודה" על משהו, ענתה,
    "בשימחה".
    מה יותר פשוט, נעים, ונכון מזה?

    וז'אן לוק זה השם של הטוסטוס שלי!

  • ימימה  On אוקטובר 13, 2003 at 4:01 pm

    אגב, גם באיטלקית, חוץ מפרגו, אומרים גם "ניינטה" שזה כלום, עזוב שטויות. או "פיגורטי" שזה משהו דומה.

    אבל זה בסדר. אין לי בעיה עם זה.

    הבעיה היא עם התעקשות אמיתית שלא יודו לך.

  • דלד  On אוקטובר 13, 2003 at 4:35 pm

    וגם מעורר געגועים למכתבים! 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: