מוזיקאי מחונן שכמוך

מוזר שהספר הראשון שהתחלתי לקרוא בפעם המי יודע כמה כשחזרתי לכאן הוא העולם על פי גארפ. נזכרתי במנגינה המלווה את הסרט, ובלילה האחרון שלנו. הלילה האחרון בהחלט. במטוס הזדמזם לי השיר הזה בראש כל הזמן. ודווקא את זה לא ניגנת לי אף פעם, מוזיקאי מחונן שכמוך.

הכאב ברגל לא נתן לי לישון חלק גדול מהלילה, אבל לא שמת לב. ראיתי אותך ישן בשקט, כשאני התפתלתי וקיללתי והסתובבתי וניסיתי כל תנוחה אפשרית כדי שיכאב פחות. כמעט שחשבתי לבעוט אותך החוצה מהמיטה עם הרגל הבריאה, כדי שיהיה יותר מקום לפצועה, אבל החלטתי שעדיף שלפחות לאחד מאיתנו יישאר זיכרון טוב מהלילה הזה. חוץ מהכאב העז ושטף הדם שראית בירך, לא נותר שום זכר לתאונה ברומא, ערב הטיסה לארץ. עכשיו כואב לי בעיקר כשאני במנוחה. כדי שלא יכאב, אני צריכה להיות כל הזמן בתנועה. המלכוד של הכאב הזה. להיות בתנועה כל הזמן זה מעייף, אבל כשאני לא בתנועה הכאב כל כך חזק שהוא לא נותן לי מנוח.

כמו בחיים, בעצם. צריכה להיות כל הזמן בתנועה כדי לא להרגיש כאב. וכשסוף סוף עצרתי, אצלך, לפני שנתיים כמעט, זה כל כך כאב שלא היתה לי שום מנוחה. הייתי מין ג'ורג'י גירל כזו. Always window shopping and never stopping to buy, זוכר? אבל בחלון הראווה שלך, התברר לי מאוחר מדי, הסחורה אינה למכירה.

זה היה הלילה האחרון שלנו יחד באמת. חופשת חג המולד נגמרה. גם אם אחזור לארץ לא יהיו עוד לילות כאלה. חזרתי לרוונה. אני שוב בתנועה, עוצרת לרגע עם המוזיקאי המחונן הבא, אבל באמת רק לרגע, לפני שאתחיל להרגיש שוב. הוא זמר, לא נגן. הרבה יותר חשוף. בלי הפסנתר והאורגן והפנדר והגיטרות וכלי הנשיפה שלך, שריתקו אותי ומשכו אותי אליך ושעבדו אותי, וכמה קל היה לשעבד אותי אליהם. אליך. סאקרית של מוזיקה. נעתרת לכל מי שמנגן לי, ששר לי, ששר איתי, שמנגן איתי. איך זיהית את זה מההתחלה וניצלת בלי רחמים. איך נתתי לך לנצל בלי לחשוב בכלל.

המוזיקאי המחונן האיטלקי שלי לא כל כך מבין בסטנדרטים, בוודאי לא בסשה ארגוב, ולצערי אפילו לא בהעולם על פי גארפ. הוא מלמד אותי את התפקיד שלי במקהלה, מוזיקה שונה, זרה, מרוחקת. מילים כבדות. אפילו את התנועות הם הוגים בצורה שונה. כאן הן כהות יותר. קהות יותר. הוא מקשיב, מחמיא, מצטרף בתפקיד הבס, בדיוק כפי שהייתי איתך. רק שזו לא המוזיקה שלי. לא ממש אני. ובטח לא אתה.

ושוב השיר הזה מתנגן לי בראש ונכנס לי לנשמה כשאני מתחילה עם ההשוואות, ומעלה את זיכרון הלילה האחרון. ושוב אתה, והוא, ואתה והוא. ואתה ואתה ואתה.

There will be many other nights like this
And I’ll be standing here with someone new
There will be other songs to sing,
Another fall another spring
But there will never be another you.

There will be many lips that I may kiss
But they won’t thrill me like yours used to do
Yes I may dream a million dreams,
But how can they come true
If there will never ever be another you.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: