השאיפה לבינוניות

מתחילת כיתה א' ועד סוף כיתה ג' ישנתי בחדר אחד עם רוצח. טוב, אז הוא עדיין לא רצח אף אחד, אבל עמוק עמוק, בתוככי התודעה הלא מאוד מפותחת של אחים למשק, ידענו שהפוטנציאל, שזקף מאוחר יותר את ראשו המכוער, קיים. אבל מה שילדים יודעים, בהבנות אינטואיטיביות ראשוניות, לעתים נעלם מעיני המבוגרים. זה לפחות מה שהיה באותם ימים בקיבוץ. לא מתוך רוע, חלילה. מתוך אמונה בצדקת הדרך. אם שוויון, אז כולם שווים עד הסוף. אין דבר כזה ילד עם נטיות רצחניות יותר מהאחרים, גם אם בגן הוא כבר הוריד לילד אחר חלק מהאצבע. ולכן, למשל, כולם יקבלו את אותו חינוך, גם אם זה לא מתאים להם, הטובים יצניעו את יכולותיהם ויתקפלו כלפי מטה. החלשים לעומת זאת ייכנעו להתעלמות מחולשתם, ויאיצו בעצמם להימשך למעלה מכוח המשיכה העצום של שישים ושמונת האחוזים הנמצאים במרחק סטיית תקן אחת לכל היותר ממרכז העקומה.

הקיבוץ לא היה לבד בעניין הזה. מדינת ישראל עובדת ככה כבר שנים רבות, אם כי הקריטריונים הם אולי אחרים. מה היה, בעצם, כור ההיתוך הידוע, אם לא התיישרות לפי קו אחיד שנקבע אי שם עם קום המדינה? מה שאפו להשיג עם האינטגרציה במערכת החינוך (שמחקרים כבר הוכיחו שהיא לא שווה הרבה), אם לא קירוב השכבות החלשות, לאו דווקא באמצעים הנכונים? למה שואפת המערכת המידרדרת של ימינו לעשות אם לא להוציא בוגרים צרי אופקים ורדודים, אפס בהבנת הנקרא ובחשבון, העיקר שתהיה להם תעודת בגרות שווה לכל נפש במקום לעודד מצוינות, בדרכים כאלה או אחרות?

באותה תקופה בקיבוץ לא שלחו את החריגים ללמוד במסגרות מיוחדות, כדי שיתקדמו בקצב שלהם, ולא יפריעו לאחרים. איש מאנשי החינוך גם לא חשב שיש מקום לקדם את החזקים ולמשוך אותם למעלה. סטיות, לכל כיוון שהוא, זה מסוכן, חשבו בתום לב. נתייחס לאלה שבאמצע, הם יהיו התקווה שלנו. השאר כבר יתאימו את עצמם למערכת איכשהו, הניחו בלי להבין את משמעות הדברים לעומקם. זו הרי דרכו של עולם. אבל זה לא תמיד הצליח. לטוב ולרע.

בפרשת וירא מבקש אלוהים להשמיד את סדום ואת עמורה. כשאלוהים מבקש להשמיד את סדום הכתוב אינו מונה את חטאי אנשי העיר. כל שנאמר הוא "ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאוד" (בראשית יח כ) ועל סמך זה מחליט אלוהים להרוס שתי ערים. (אחר כך, אמנם, יש תיאור מפורט יותר, אבל ההחלטה התקבלה כבר לפני הפירוט.) הגמרא במסכת סנהדרין משלימה את החסר במקרא, ומפליגה בתיאור חטאיהם החברתיים האיומים של אנשי סדום. בין יתר הדברים שמסופרים בגמרא על חטאת סדום נאמר גם:

הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין. כי מאריך גייזי ליה, כי גוץ – מתחין ליה. (סנהדרין ק"ט ע"ב)

או בתרגום חופשי, היתה להם מיטה שהיו משכיבים עליה אורחים. את הקצרים היו מאריכים, ואת הארוכים היו מקצרים.

זהו חטא תמוה ומוזר. שום דבר מהסיפורים שמספר המקרא מאוחר יותר על סדום ואנשיה לא מרמז על משהו כזה. מיטת סדום היא המצאה חז"לית לחלוטין, ואין לה זכר במקרא. אבל בכל זאת, אחת התכונות שבחרו חז"ל כדי לאפיין באמצעותה חברה חולה, היא ההתעלמות המוחלטת מצרכיו הייחודיים של הפרט והשאיפה הדורסנית וההרסנית לבינוניות.

 

 

 

(אין בדברים אלה כדי להשוות, חלילה, בין הקיבוץ לבין סדום. כאמור, הכל נעשה בתום לב ומתוך אמונה שזו הדרך הנכונה.)  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א  On נובמבר 12, 2003 at 1:54 pm

    "השאיפה לבינויות" הוא ביטוי שלך.

    אני ראיתי במערכת הזו הרבה שאיפות אחרות, ולא בדיוק לבינויות, אלא קצת מעל לה.

  • הסנרק  On נובמבר 12, 2003 at 2:15 pm

    אני ראיתי מערכת שמכוונת למטה מהבינוניות…

  • נעמה  On נובמבר 12, 2003 at 2:17 pm

    קיבוץ הוא מקום שבו פורחת הבינוניות, משום שאת כולם קיצצו לגובה דשא. זה היה חיוני כדי לאפשר את הנורמות הקולקטיביסטיות. להיות חריג בקיבוץ היתה הקללה הגדולה ביותר. "מה יגידו" – אמצעי המשטור האפקטיבי ביותר.

    אני פחות סלחנית כי אני חושבת שטענת תום הלב איננה עומדת לגבי כל הדברים. חלקם בוודאי לא נעשו בכוונה רעה. אבל מול חלקם האחר – והיו דפוסים שגם "בימים ההם" לא היו נורמטיביים – פשוט העלימו עין. לא התערבו במה שקורה מתחת לאף ושאותו ראו היטב. רבים רבים עדיין מלקקים את הפצעים מאז.

  • רוני ה.  On נובמבר 12, 2003 at 2:23 pm

    חשוב לעודד מגוון, ולתת לכל ילד אפשרות להתפתח לפי יכולתו. וחשוב במיוחד להשקיע בקצוות – בילדים שנשארים מאחור, ובמצטיינים. אבל – מאד קשה לעשות את זה בישוב קטן, בין אם זה קיבוץ ובין אם לא. ואני חושב שהכי קשה היה להבין את זה עבור מקימי הקיבוץ. הם רצו להיות דומים – והם היו אכן דומים (בגיל, במוטיבציה, בנסיבות החיים). אבל הילדים – לא יכלו להיות.

  • דנה  On נובמבר 12, 2003 at 3:05 pm

    "מיטת סדום" בהקשר הזה – תמיד ההתגלמות המוחשית של הביטוי הזה נשמעה לי משונה, כמשהו שלקוח מה-London Dungeon. הפירוש הזה סוף סוף מסביר לי את יישומה של אותה "מיטה". מעניין. ובאשר להשלכות: יש עוד מקום שבו השאיפה לבינוניות חוגגת – הצבא.

  • אביבה  On נובמבר 12, 2003 at 3:14 pm

    להקביל בין השאיפה של המערכת לעודד שוויוניות (גם אם היא שנויה במחלוקת) ובין חוסר היכולת שלה לאבחן עבריינים וסוציופתים. לטעמי מדובר בשתי תופעות שונות.

  • עידו  On נובמבר 12, 2003 at 3:38 pm

    נדמה לי, שכור ההיתוך לא ממש שייך לנושא העיקרי של המאמר. מטרתו לא היתה מיצוע, אלא יצירת חברה ותרבות אחת -ישראלית עברית – מתוך חברות ותרבויות שונות, אבל לאו דווקא טובות יותר או פחות.

    מאמר מוצלח, מלבד זה.

  • חנן כהן  On נובמבר 12, 2003 at 4:22 pm

    הקיבוץ קם כגוף כלכלי אוטארקי, שצריך לספק את כל צרכיו בעצמו. גם את ההמשכיות של עצמו הוא צריך לייצר בעצמו (רב דוריוּת).

    כדי שיהיו אנשים שיסכימו לעבוד בכל הענפים, הם צריכים להיות מאולפים להיות גם רב-גוניים ביכולותיהם וגם לא שואפים גבוה מידי, כדי שיסכימו "לעשות את העבודות השחורות, איפה שצריך".

    פתיחת הגדר וכניסת הקפיטליזם לחצר, הביאה איתה את פירוק הקיבוץ המסורתי, אבל גם הביאה איתה את ערך האינדיווידואליזם שבו לגיטימי לשאוף למיצוי היכולות האישיות.

    בקיבוץ שבו נולדתי, המזכיר הנוכחי מתפקד בחצי משרה. בחצי השני הוא עורך דין (אני חושב בעיריית באר-שבע).

    אבל זה לא רק הגדר והכלכלה. לקח לי המון זמן להבין שיש לי ליקוי למידה, ושהצרות שהיו לי בילדותי בקיבוץ לא בהכרח קשורות לגדילתי בקיבוץ, ושכשגדלתי שם, לא היתה (בכלל, לא רק בקיבוץ) מודעות לאפשרות איבחון הליקוי ולטיפול בו. לא תמיד "הקיבוץ" אשם.

  • ימימה  On נובמבר 12, 2003 at 4:23 pm

    לאביבה. את צודקת במאה אחוז. לא התכוונתי ליכולת של המערכת לאבחן, אלא להנחה הבסיסית שאם רק נתאמץ מעט, נוכל ליישר בכוחות עצמנו את כולם בהתאם לאותו קריטריון שקבענו. ולהנחה שאין צורך לתת תכניות חריגות לחריגים, מאותה סיבה בדיוק.

    ולעידו – אולי נכון, כור ההיתוך הוא מין סטייה קלה מעניין הבינוניות, אולי, אבל לא מהרעיון הבסיסי של שמירה על קו אחיד של נורמות התנהגות, שלא כולם רוצים להתיישר לפיו, ויותר מזה, לא כולם יכולים.

  • לימור לבנת-נוגרה  On נובמבר 12, 2003 at 5:01 pm

    ממש הצחקתם אותי ! הרי אם אני אורה למערכת החינוך לשאוף למצוינות, אז הבוגרים, רחמנא לצלן, יפסיקו להצביע לליכוד…

  • ימימה  On נובמבר 12, 2003 at 5:05 pm

    אילו לימור לבנת היתה הראשונה שעודדה את הבינוניות במערכת החינוך. מכיוון שלא כך היא, הרי שהמסקנה המיידית והגורפת הזו, לא ממש מדויקת.

  • אילן  On נובמבר 12, 2003 at 5:21 pm

    אני מסכים עם כל מילה. זה נורא קשה אולי לשמוע ולהשמיע להורינו שניסו בכל כוחם להקים חברה אחרת, אבל זאת ההרגשה שנשארתי גם אני איתה.

    את יודעת, לפני מספר חודשים הייתי במפגש של המחזור בבית הספר התיכון האיזורי וסיפרתי על הרגשה דומה והיו כאלה שלא הבינו מאיפה נפלתי עליהם, ואיך אני מלכלך את גן העדן.

    לי היום יש מוטו— רק לא אמצע. רק לא בינוניות. גם בשבילי היא מיטת סדום.

  • מישהו  On נובמבר 13, 2003 at 12:38 am

    לא הכל בינוני. הנה – גם את יצאת משם, ואת רחוקה מבינוניות. גם מוכשרת, וגם מאוד יפה.
    וזה לא בגלל שמרדת וניסית לנסח אנטי-תזה. תמיד נשאר משהו מכל השנים האלו.

  • יואב כ.מ.  On נובמבר 13, 2003 at 3:41 am

    מאמר מצויין, ובמיוחד הביאור על פרשת סדום ועמורה. אגב, דנה הבריקה עם העניין של "מיטת סדום". (קבלי שתי נקודות, דנה)
    בנוגע לזה שאלוהים קודם החליט ורק אחר כך פירט את החטאים-(ומלימודי הפסיכולוגיה שלך היית אמורה לזכור את זה)את רוב ההחלטות שלנו אנחנו מקבלים באופן רגשי, ורק אחר כך מוצאים להן סיבות שיצדיקו את מעשינו, ויתנו לנו הרגשה של אנשים רציונלים.
    הבעיה היחידה במאמר היא ההבטחה שלא קויימה (נו מישהו חייב להיות נודניק) לגבי סיפור על ילדות לצד רוצח לעתיד. התחלת עם זה, ושכחת מזה לגמרי בשם מניפסט כללי כנגד הבינוניות. חבל. זו תהיה חוצפה לבקש שתחזרי לסיפור הזה?

  • זיו מגן  On נובמבר 13, 2003 at 4:56 am

    קריא ומבריק ומעורר המון מחשבה.

    אצלי, בין השאר, עלתה התהיה – האם רק בקיבוץ, או בישראל, או בצבא? האם אין כאן איזו נטיה אנושית גלובלית כזו, של בעלי כוח (פוליטי, פיננסי, לא משנה איזה), להנציח את מעמד הפועלים שלהם, כדי שלא יצטרכו ללכלך את ידיהם (ואפשר למצוא עוד סיבות, קונספירציות/מושחתות יותר, אם ממש רוצים).

    ואולי דווקא השיטה הקיבוצית (בגרסה מעודכנת או שאולי לא!) היתה יכולה להיות טובה יותר לכלל העולם? כמו שאמר חנן, אם נלמד את כולם מגיל אפס שאין עבודה בזויה, לא תהיה לאף אחד בעיה לעשות שום דבר. מכך לא חייב להשתמע שאי אפשר לשאוף למצויינות, וכפי שמזכיר הקיבוץ הוא גם עורך דין, הרי שמנקה הרפת יכול להיות גם רופא לפעמים…

    ואחרי שתעבור לבעלי הכח החלחלה מהעבודות השחורות ויתחילו לעבוד בהן (קצת, פה ושם, לא חייבים תיכף על ההתחלה לסגור תשע שעות ביום), אולי יגלו את הכיף המאד לא מוכר להם שבעבודת כפיים (שלא לדבר על הגוף המתעצב והולך, האוויר הצח, ועוד שאר ירקות).

    תודה, ימימה!

  • ימימה  On נובמבר 13, 2003 at 9:50 am

    לא בנושא הזה. לא הבאתי את הסיפור שבתחילת הרשימה בשביל העלילה שבו הפעם.

    וזיו – בהחלט לא רק בקיבוץ. עם זאת, הרעיון שאין עבודה בזויה ושלפעמים, בצוק העתים יש צורך להתפשר הוא מצוין ולקח טוב לחיים בכל מקרה, אבל יש הבדל עצום בינו לבין לקצץ את כולם "לגובה דשא" כמו שאמרה נעמה. על זה מחיתי. (ותודה על המחמאות. 🙂 )

    ולמישהו – תודה, אני שוב מסמיקה. 🙂

  • מקום טוב באמתסע  On נובמבר 13, 2003 at 9:57 am

    כל החזלים מסודרים בשכבות היסטוריות, ולכולם קוראים "חז"ל".

    מזל שחלק מחז"ל מדברים ארמית ואין להבין אותם.

  • היושב על הגדר  On נובמבר 13, 2003 at 11:34 am

    אם בקיבוץ הבינוניות מנצחת מכוחו של ה"מה יגידו", בקהילה החרדית לא כל שכן….

    הכי גרוע זה קיבוץ דתי?

  • יואב כ.מ.  On נובמבר 13, 2003 at 11:49 am

    אז מה אם לא הבאת את הסיפור בהתחלה בשביל העלילה . אני עדיין דורש את הסיפור המלא!

  • ימימה  On נובמבר 13, 2003 at 12:03 pm

    שכוחו של ה"מה יגידו" הוא זה שהביא לבינוניות, וכל פירוש כזה או אחר הוא על אחריות המפרש בלבד. כנ"ל גם בעניין מי שסבור שדברי חז"ל הם בינוניות לשמה. מזל שחלק מהם בארמית וככה לא כולם מבינים את הנאמר, ולכן לא כולם יכולים להפריך את הטענה.

    וקיבוץ דתי זה דווקא גרסה די מרוככת של קיבוץ, אם אנחנו כבר בענייני השמצות.

    וליואב – בקרוב הסרט. 🙂

  • אמיגו  On נובמבר 13, 2003 at 9:21 pm

    רק רציתי להעיר שה"מישהו" הזה שם למעלה הוא לא אני, למרות שאני מסכים עם כל מילה שלו. 🙂

  • חייזר פוסט איילי  On נובמבר 13, 2003 at 11:59 pm

    עובד במקומות נוספים, ושעות נוספות.
    דרך אגב, מה הם סיכוייו של חריג בקיבוץ *כיום* להתקבל? שמעתי שאם אתה חרש, נכה, חד הורי, לא עשית צבא, ועוד כמה דברים כאלה, לא הרבה.
    וכנ"ל מקומות עבודה רבים, המחפשים מראש את הדרכים לנפות חריגים באמצעות שאלונים ומיבדקים שונים. ניפוי "הצרות" הוא שיקול שגובר בסדר העדיפויות על שיקול התועלת שעשוי מי שהוא "חריג לטובה" להביא למקום העבודה.
    תסמונת "ראש קטן" שמקורה כנראה בצבא (לא יודע, אני לא עשיתי)).
    לפעמים אני חושב ש"הפרוייקט לקידום הבינוניות" הוא שמה השני של המערכת המגייסת החל מתלמידים, דרך חיילים, ובהמשך עובדים.
    אולי במקומות בודדים (שאני כרגע בשלב של חיפושם, ורוב החיים הייתי) המצב הוא אחרת.

  • סֵג  On נובמבר 18, 2003 at 4:05 pm

    זה כזה מאמר מצויין שעושה לאנשים חשק להגיב (פשוט תראי את התוצאות)!

    אני מאמין מאוד בכוח מיסתורי שמנסה בכוח לקצץ את כולם למידה אחידה ולצורה ברורה. בכוח האינרציה, נראה שכל קולקטיב אנושי מקדם אדיאל כזה. לפעמים כשמדברים לטובת האינדיבידואליזם, יוצרים נורמל חדש, משעמם והרסני כמו התיזה שלו הוא אנטי-תיזה.

    הדוגמא של מידת סדום אדירה. איך בנאדם יכול לנוח על המיטה כשהוא מרגיש בגבו את הבינוני?
    עדיף לישון על הריצפה.

    במערכת החינוך הרבה אנשים מרגישים נורא. יותר מדי אנשים לא מוצאים את עצמם שם. אני לא סבלתי את החיים שלי בבית הספר. סיימתי לפני חצי שני ומיהרתי לשכוח. יותר מאשר שבינוניות הייתה אדיאל, מצויינות הייתה חלום שטותי. וכל החשיבה הייתה בתוך הקופסה. כל דבר שהיה מחוץ לקופסה הצריך בניית עוד קופסה. זה שיגע אותי לגמרי.
    לדוגמא, לפני תיכון הייתי מצייר הרבה. נחשבתי צייר טוב מאוד, ושלטתי בטכניקה. ככל שביליתי יותר זמן במגמת האומנות של התיכון יצא לי יותר החשק לצייר. בסוף שלושת השנים הפסקתי לצייר. אני לא מרגיש נוח עם זה כבר. הייתי מקבל תגובות שטותיות על עבודות טובות שלי: או שהייתי מרגיש כמו אאוטסיידר, ומקבל הצלפות של קינאה, או שלא הייתי עומד באיזה סטנדרט מגוכך שהם הציבו, שלדעתי לא היה קשור בכלל להתפתחות האישית שלי. ההרגשה הייתה שלאט לאט אני מבזבז את מאמציי. כל תנועה בכיוון המטרות שלי, הרחיק אותי יותר מהן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: