מסממני הגיל

מסממני הגיל 1
רישיון נהיגה

אין לי רישיון נהיגה. זה לא משהו עקרוני. היה לי יומולדת לא מזמן והרישיון היה אמור להתחדש, ויכול להיות ששלחו לי הודעת חידוש, אבל לא לכתובת הנכונה, ומכיוון שהיתה שביתה לא יכולתי להודיע על שינוי כתובת. (טוב, אני לא מדייקת. אפילו לא התקשרתי. אני עצלה כתמיד למלא חובות מסוג זה. זו אולי ההזדמנות לומר שאם אתם גרים בדה האז 7 ב או במלאכי 10 או בצידון 14 או בחיסין 6 וראיתם מכתב ממשרד הרישוי הממוען אלי – אנא הודיעו לי.)

זה לא מפריע לי בדרך כלל. אין לי מכונית, ואפילו את הקטנוע מכרתי לפני שנסעתי לאיטליה ובינתיים התאהבתי בפוזת רוכבת האופניים העירונית. אבל ביום שישי נסעתי להורי ובמקרה אבא שלי עבר בתל אביב עם מכונית והציע שאנהג. הוא היה עייף אחרי נסיעה לחיפה.

מסממני הגיל 2
אבא
אבא שלי בן שבעים ואחת. אחרי שקיבלתי רישיון פחדתי לנהוג כשהוא לצדי. הוא לא היה מפסיק להעיר הערות על הנהיגה. הוא עשה את זה גם לכל אחי הגדולים ממני. כולנו התעצבנו עליו. אבל הוא היה נהג טוב, והעיר הערות נכונות, גם אם זה היה מרגיז. הוא גם מעולם לא שמח לתת לאחרים לנהוג במקומו. אבל ביום שישי הוא היה עייף. ואני, בגלל המעופפות הרגילה שלי, הייתי בלי רישיון ולא יכולתי לעזור. הגיל לא עשה טוב לנהיגה שלו והפעם הייתי אני בתפקיד המבוגרת האחראית שצריכה לשמור על ערנות ולהעיר. רוב הזמן נשכתי את הלשון, ודיברתי רק כשהיה הכרחי. אבל היה לא קל להתאפק, והיה לא קל לראות.

מסממני הגיל 3
פעם זה נחשב לסטייה

לא מזמן מישהי פלטה לידי "יש לי וידוי. אני אוהבת את שלמה ארצי." מהר מאוד ברחתי מזירת האירוע, שלא יחשבו שיש לי איזה שהוא קשר איתה. אני, מצד שני, קיבלתי ליום ההולדת מהורי את אוסף הדיסקים של חוה אלברשטיין. באהבות הנעורים שלי (אני אוהבת גם את נעמי שמר) מנופפים כיום אנשים רבים ונחשבים בריש גלי ובשמחה. חשבתי להקדיש לזה פוסט שלם, אבל בעניין חוה לפחות – כבר הקדימו אותי. ועל שאר העניינים (נעמי שמר, כן. אני שומעת אתכם צוחקים ולא אכפת לי) אולי בהזדמנות. ואולי לא.

אבל כמה מילות ביקורת על הדיסקים, אף שמקובלני מאבותי שסוס שנותנים לך במתנה לא בודקים לו את השיניים (בעיקר לא אם זו היתה מתנה שנקנתה בהתאם לדרישה מפורשת). למרבה השמחה יש לי בנפרד הדיסקים "קולות" "נמל הבית" ו"אני הולכת אלי", אבל אם ראיתי נכון, אף אחד מהשירים שבדיסקים האלה אינם באוסף. לעומת זאת, יש כמה שירים שמופיעים יותר מפעם אחת באוסף.

ובכל מקרה, האוסף משובח.

מסממני הגיל 4
מדריד וירושלים

את יום ההולדת הקודם חגגתי במדריד. השנה חגגתי בירושלים. היה לא פחות נהדר.

מסממני הגיל 5
קוסמטיקה
כשבדקתי מה השתנה אצלי בשנה האחרונה התברר שרק עובי שכבת המייק-אפ שאני שמה, אם אני שמה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דנה  On דצמבר 1, 2003 at 1:00 am

    יום אחד זה קורה, פתאום כך, בלי התרעה מוקדמת, מישהו פונה אלייך במלת ה-ג'.
    עד הצבא את "ילדה". בצבא פתאום את הופכת ל"חיילת" (ומסכנות במיוחד חיילות בשם איילת, שצריכות להפנות את הראש בכל פעם כשהקריאה המרגיזה הזאת נשמעת), ואז הרבה שנים של הפוגה, ואז לפתע פתאום: "גברת". ולא "גברת", גיברת. גי-ב-רת. הלו, גי-ב-רת!
    אני?
    גברת?
    הצילו.
    (השלב הבא: "סבתא'לה").

  • עומר מיכאליס  On דצמבר 1, 2003 at 1:08 am

    ימימה מה מה מיה אל תגידי חוה זה סממני גיל אלברשטיין יש לה בקול צער מפוכח יש שם את מה שאלחנדרה פיזרניק המשוררת הארגנטינאית קראה בשם "כל כך רחוק לבקש. כל כך קרוב לדעת שאין" (אלחנדרה התאבדה לילה אחד כמה היא ניסתה להסביר במלים של העולם הזה שהפליגה ממנה ספינה הנושאת אותה) וכשהיא שרה תרצה אתר (עוד מתאבדת יקרה) בגלל הלילה בגללו וגם הלילה הוא שירים היא היתה במשך חודשים היתה הסיכוי היחיד שלי לישון. לילהטוב עכשיו לא ישנתי כבר איזה חודש.

  • גילעד  On דצמבר 1, 2003 at 1:22 am

    העלת כמה נקודות יפות. תפזר אותן ביניהן.

  • דבי  On דצמבר 1, 2003 at 11:11 am

    פעם היה לי מוקלט שיר אחד שלה שאני מתה לדעת מי כתב את המילים. זה הולך בערך ככה:

    "שוב תלוי הערב
    על חוטי חשמל
    ובוכה בלי הרף
    בדמעות של טל
    בין גלים וקצף
    יום סתווי טבע
    ומראה של עצב
    את החוף צבע"
    לא לגמרי זוכרת את האמצע
    הסוף הוא
    "כך עירי נרדמת
    ולבה זב דם
    לשונה אילמת
    ושירה נדם
    היא לוטשת עין
    במבט עיוור
    לשירי עדיין אין פזמון חוזר"

    יש אותו בקופסא? כתוב שם מי כתב אותו?

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 11:35 am

    בדיסק השני. וכתב אותו דוד סמדר. ואם השם הזה נשמע לך מוכר זה מפני שדודיק סמדר הוא סימנטוב מעברית עם סימנטוב.

    הבית האמצעי בין שני הבתים שציטטת הולך כך:

    מלחשת רוח את סודה לעץ
    אור פנס דלוח למולה קורץ
    שני עלי שלכת ועיתון ערבית
    על פני המדרכה אחוזי עווית.

    (לא הכרתי את השיר.)

  • הסנרק  On דצמבר 1, 2003 at 11:49 am

    אההההה – מזל טוב!

  • דבי  On דצמבר 1, 2003 at 11:51 am

    סימנטוב – מה מפתיע
    מצחיק, לפני כמה ימים נזכרתי בשיר הפותח של הסדרה הזו
    "אם נלך ודאי שנגיע עד סופו של העולם"

    אגב נדמה לי שהיא שרה "מדרכת" ולא "מדרכה"
    הולך יותר טוב עם שלכת
    זה באמת שיר לא מוכר משום מה, לא זכה ליחסי ציבור הנכונים כנראה
    גם המנגינה שלו יפה, קברטית כזו

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 12:12 pm

    מממממממממ… עוד סטייה קשה שלי. 🙂

  • כל מיני דברים  On דצמבר 1, 2003 at 1:49 pm

    התשמע אמור לי, קול מין ההרים
    מת על השיר הזה.

    ימימה, אהבתי לקרוא את מסממני הגיל 2
    גם נעצבתי וגם שמחתי… כל מיני דברים (ככה שרתי בהתחלה את השיר של אלברשטיין, טעות בשמיעה) אבל הקטע הזה הוא פרק קטן מספר שאת צריכה לכתוב.
    הוא כתוב ככה, כמו פרק מספר שהייתי קורא לפחות פעמיים.

    גם מסממני הגיל 4, גם הוא.

    קול מן ההרים

    התשמע, אמור לי
    קול מן ההרים
    ומעברים
    הקולות לי מספרים
    מישהו השאיר
    את החלון פתוח
    מישהו הסגיר
    מקום כמעט בטוח
    מישהו הכיר
    בחריקת הרוח
    קול קורא ממרחקים

    רעד בזגוגית
    מטוס חורש רקיע
    מישהו נפרד
    ומישהו מגיע
    מישהו בצד
    אהבתו מביע
    וקולו אומר שמחה

    קול ממדרונים
    התשמע אמור לי
    קול ממדרונים
    זה לזה עונים
    צלצולי פעמונים

    מי שמאזין
    ישמע קולות בלי הרף
    ברזי רזים
    או מוסיקה סוערת
    מי שמאזין
    גם בליבו עוברת
    מקהלת קולות רבים

    אוי ליבי, ליבי
    האבן מתגלגלת
    הד ובנות הדים
    משק כנפי התכלת
    בואה ידידי
    עכשיו נפשי שואלת
    את קולך היחידי

    (מילים: רחל שפירא)
    (לחן: מישה סגל)

    עבורך, עם חיוך ומזל טוב ליומהולדת.

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 2:05 pm

    פעם אחת זה מספיק 🙂
    (סתם, כמה שאתה רוצה.)

  • כל מיני דברים  On דצמבר 1, 2003 at 2:14 pm

    סליחה.

    את לא יכולה למחוק את הפעם השנייה?

    כל מיני דברים,
    שלא יופיעו כמו ממדרונים
    …חוזרים מהדהדים

    מישהו התבלבל
    ולחץ אחרת
    מישהו הסמיק
    ,כמו נראה אחרת
    מישהו כתב
    כמו פעמונים..

    תכתבי את הספר,
    בבקשה.

    : )

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 2:44 pm

    עכשיו נשאר לי רק לכתוב את הספר. 🙂

    ואהבתי את "כל מיני דברים". הכנסת את זה לאבטיח? 🙂

  • כל מיני דברים  On דצמבר 1, 2003 at 3:17 pm

    אין לך מושג כמה צחקתי,
    באמת שאין ולא יהיה לך מושג.

    לפחות תגידי מילה על כוונה
    של כתיבה.

    כלומר, אני מזהה את היכולת הספרותית שלך (לא הלשונית) אלא זו המסוגלת לכתוב משהו … ,
    עוצר נשימה בפשטותו.

    זהו, לא מציק לך יותר, שלא תחשבי שאני טרול או בן דודו
    המוסיקלי.

    מזל טוב

    אגב, את דיוויד ברוזה את אוהבת?
    את המוסיקה המיתרית הכמו בסקית את אוהבת לשמוע?

    הלכתי, שלא יגידו טרול או מעיק
    : )

    נ.ב.
    כעת אני יודע
    את יכולה לשנות את ההיסטוריה,
    מחיקות וכיוצא בזה…

    סתם, סתם

  • כל מיני דברים  On דצמבר 1, 2003 at 3:40 pm

    כתבו כאן על אלחנדרה פיסארניק
    שהיא כמו אחותי שלא הייתה קיימת במציאות.

    אני לא כמוה, לא אחיה האמיתי, לא ממש
    אבל איזכור שלה בהקשר שלך שווה ערך למילה
    תמימות
    במילון הלשוני שלי.
    כתבה על זה שורה… הנה היא:
    "ומעל הכל להסתכל בתום, כאילו שום דבר לא קורה, וזה נכון"

    הלכתי… על אמת, לא סתם.
    ימים טובים ימימה, רק אושר יומיומי פשוט ושווה ערך
    לחיוך
    כמו שאלחנדרה חייכה

    (היא מוציאה אותי מדעתי בשירים, בכוונות, במילים
    אך לא במסקנות)

    : )

    נ.ב.
    תכתבי את הספר,
    אני נודניק.
    תזכרי את זה
    כדי שלא אחזור

    (ולא אחזור)

    טרול, לעולם לא חוזר
    אם רוצה שיחשבו על
    מה שאמר.

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 3:49 pm

    אפילו שתיים: יש לי.

    ותודה על העידוד מהספסלים. 🙂 אזכור את זה בתהליך הכואב.

    ואסיים בברכת: אוווווווווללליייין, אל תלכי!

  • כל מיני דברים  On דצמבר 1, 2003 at 4:05 pm

    ימימה,
    אל תהיי צינית.

    בטווח הארוך זה משתלם.
    נגיד, כשיגיעו הנכדים ויהיה למי לספר.

    השיר הזה מזיל דימעה
    תמיד,
    במנגינה, כמו בכוונה.

    ראבאק, אל תתיחסי למה שכתבתי
    אם את לא רצינית וסתם עונה
    אני באמת מתכוון לכל
    מילה.

    ביי מטרול
    מציק.

    תגידי מילת ברכה
    כמו המלך ארתור
    או
    אל תגיבי בכלל

    סתם, ברצינות.
    : )

  • כל מיני דברים  On דצמבר 1, 2003 at 4:11 pm

    וממתין
    לספר.

    כמה זמן יקח?

    תתחילי בלכתוב לא משנה מה
    לאט זה ילבש צורה
    ויקרום דפים
    כמו שרצית.

    בהצלחה,
    מכל הלב.

    טרול שחזר בו,
    אך באמת הולך
    (ממתין, כאילו כזה, כאילו
    לא יעברו שנתיים עד שתכתבי)
    : )

    תתחילי היום בבקשה.

  • יתום  On דצמבר 2, 2003 at 12:19 am

    עומר וכלמינידברים: בדיקת דם פשוטה תוכיח מיד: האח האמיתי של פיסארניק זה אני.
    הנוסעת הקטנה / גוועה בעודה מסבירה את מותה /
    חיות געגוע נבונות / ביקרו את גופה החם.
    לכל מי שלא במשפחה – יש מבחר מעולה משיריה בקובץ הלטינו-אמריקאי "פעמון הפרא", בתרגום הרגיש והמופלא של טל ניצן-קרן.
    ואם מישהו (עומר…?) יודע על ספר של פיסארניק נטו – יופע נא מיד!

  • ימימה  On דצמבר 2, 2003 at 1:05 am

    תודה שוב על העידוד. שום דבר ממה שאמרתי לא היה בציניות, התכוונתי בשיא הרצינות.

    יש לי כוונה, יש לי גם סיפור, ואעשה את זה. כמה זמן ייקח? לא יודעת, אבל לא הרבה.

  • זו ש  On דצמבר 2, 2003 at 9:27 am

    שיחכו בקוצר רוח לספר שני.
    🙂

    מסממני הגיל הפרטיים שלי:
    זה נהיה פחות ופחות דרמטי כל שנה. מזל.

  • ימימה  On דצמבר 2, 2003 at 10:11 am

    גם זה. וזה בהחלט משמח. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: