עוד עניינים לשוניים

הר אדוני

פעמיים הופנתה אלי השאלה הזו לאחרונה: למה נקרא ספרו של ארי דה לוקה הר אדוני ולא הר אלוהים. בפעם הראשונה השואלת היתה אמי, דוברת איטלקית מבטן ומלידה. השאלה הופנתה אלי לא מפני שאני יודעת איטלקית טוב ממנה (למרבה הפלא, קרה לא פעם שמצאתי מילה שהיא שכחה) אלא מפני שרצתה להבין את ההיגיון התרגומי.
אולי יש כאן היגיון תרגומי שנפלא מבינתי. אבל נראה שלא זה העניין. כשלימדתי תנ"ך בבתי ספר חילוניים שמתי לב לשימוש הנפוץ בשם ההוויה במקום בשם האלוהות. מוזר, אבל נראה לי שמכאן נובע השימוש בשם הלא נכון. מה גם שבאיטלקית נקרא הספר Montedidio ו-Dio משמעותו "אלוהים" בעוד ש"אדוני" הוא Signore. אם כן, השימוש באלוהים היה נכון יותר כאן. נראה לי שהבלבול בשימוש בשמות (אכן בלבול, וזה בשולי הדיון הקודם על דתיים וחילוניים) הוא שבלבל גם את מי שקבע את שם הספר, וחבל. או שמא היתה כאן איזו שהיא כוונה נסתרת שפספסתי? לאלוהים (ולמ"פ) פתרונים.

את
היום מציינים שלושים שנה למותו של בן גוריון. בן גוריון התנגד לשימוש במילה את. גם אני מתנגדת לשימוש רב מדי במילה את. המשפט "יש לי את הספר" אינו תקני, כמובן, ויהיה תקני רק אם נוציא ממנו את המילה את. חלחלה עזה פוקדת אותי גם בכל פעם שאני קוראת משפטי "יש לי את" ו"אין לי את" וחמור מאלה "היה לי את" בעיתונות, קל וחומר בספרים.
עורכים לשוניים ותיקים ויודעי ח"ן יעשו כל שביכולתם כדי להימנע ממבנים כאלה, גם במשלב הדיבורי. העובדה שהם מופיעים תחת כל עץ רענן אומרת די הרבה על המקצוע שירד לזנות, ועל העברית העלובה שנותרה בפיהם של אנשים רבים שהתגלגלו למקצוע שלא בטובתם, וודאי שלא בטובת הקוראים, ומסייעים לתהליך הזה. אבל זה שווה פוסט נפרד (פוסט? פשקווילים בחוצות העיר זה שווה). אשר לאת של בן גוריון – הוא הגזים. לא הרי את לפני נושא כהרי את לפני מושא ישיר, ובן גוריון ביקש לגזור על כל את – גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה וגם אין לה כל הצדקה דקדוקית. מילא את, אבל מה עם אותו, אותה, אותנו וכו'? זה כבר בלתי אפשרי בעליל. ובהזדמנות זו אשאל שוב, היש למישהו פתרון תקני ואלגנטי יותר ל"יש לי אותו"?

לגבי
המשמעות המקורית של המילה לגבי, מתברר מעיון אצל אבא בנדויד, קשורה לענייני יחסיות. למשל "לגבי אדם דתי, יש לך אופקים רחבים מאוד." או "לגבי חילוני אתה לא לגמרי בור." (עוד בשולי הדיון הקודם.) במשפטים אלה השימוש במילה לגבי מוצדק. בכל היתר זו כמעט שגיאה. אני לא תופסת מעצמי טהרנית גדולה, ובנדויד הוא בהחלט לא הפוסק האחרון מבחינתי, אבל זו בהחלט מילה שהייתי שמחה להוציא מהמחזור. אולי לא לתמיד, רק לתקופת צינון. חמש שש שנים ואז להחזיר. אבל במשורה בבקשה. תודה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On דצמבר 1, 2003 at 1:15 pm

    הבעיה היא, שהתחליפים למילה הזו באים מאנגלית ונשמעים מסורבלים מאוד בעברית. "בכל הנוגע להיותך אדם דתי…" נשמע פשוט נורא. גם "בהיותו אדם דתי, הוא הקפיד לקיים מצוות", די גבולי.

    השימוש הזה ודאי לא עברי מקורי. אפשר היה גם לומר "כיוון שהיה דתי, הקפיד לקיים מצוות". ואם מישהו רוצה לומר שזה משנה את משמעות המשפט – לא, זו משמעות שנגזרת מהתחביר. צריך לשים לב איך השימוש במבנה המשפט האנגלי נטמע פה, ומשנה צורות חשיבה. זו כנראה ההשפעה של תרגומים מילוליים מדי.

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 1:18 pm

    השימוש בלגבי הוא התקני! זו המשמעות המקורית של לגבי, כפי שאמרתי (או אולי לא הבהרתי את עצמי היטב? אתקן מיד). אשר לכל היתר (אופס, ראית? אשר ל… במקום לגבי) הם הלא תקניים.

  • נעמה  On דצמבר 1, 2003 at 1:29 pm

    מכיוון שתרגום עברי פונה לקהל העברי, נראה לי אך ברור שהוא ישתמש בנוסח המקובל על הקורא העברי והמוכר לו מהמקור התנ"כי שעליו מסתמך שם הספר:
    מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו, נקי כפיים ובר לבב.
    (תהלים כ"ד ג'-ד)
    אם היו בוחרים ב"הר אלהים" הקונוטציה המקראית היתה אובדת או לפחות מיטשטשת כי אף אחד לא קורא כך את הפסוק בעברית.

  • רוני ה.  On דצמבר 1, 2003 at 1:45 pm

    1. ברמה האינטואיטיבית לגמרי, "הר אדוני" נשמע אחרת לגמרי מ"הר אלוהים". ביום-יום החילוני, "אלוהים" נשמע כמו לשון נקיה, מושג מרוחק ואובייקטיבי, בגוף שלישי. "אדוני" נשמע לי יותר כמו סלנג, כמו גוף שני, אפילו קצת כמו מילה גסה. מן הסתם זה טוב למכירות.

    2. לדעתי אין שום תחליף ל"יש לי אותו". ואם בן גוריון לא היה כזה פנאטי, אני חושב שהיינו חיים טוב מאד עם "יש לי את". זה פשוט מתחלק מן הפה, מן המקלדת. אז מה אם בן גוריון אמר?

    3. אני אישית נוהג להגיד "בתור חילוני" ולא "לגבי". אבל לגבי לגבי, כלומר בנוגע לכל היתר (או ביחס ליתר השימושים) אני מסכים, שיש תחליפים טובים יותר.

  • אמיגו  On דצמבר 1, 2003 at 1:58 pm

    לגבי היש לי אותו אני מעדיף את בן גוריון על אלוהים.

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 2:03 pm

    שני השואלים לא ציינו באוזני את מה שהוספת, נעמה. אשר ל"אלוהים" המרוחק, לא ידעתי שככה זה נתפס. אבל אדוני כסלנג? דווקא זה השם שאסור בהגייה מפורשת (אלא אם כן קוראים אותו בתוך פסוק שלם).

    בכל מקרה, אף שהצירוף הר ה' מופיע רבות במקרא, גם להר האלוהים לא חסרים נציגים, והרי רשימה נבחרת: שמות ג א, שמות כד יג, מלכים יט ח, שמות ד כז. עם זאת, עכשיו כשכבר הטרחתי את עצמי לבדוק גיליתי שכל המקורות האלה מדברים על הרים שאינם הר הבית, ואף שהחיפוש שערכתי לא היה מדוקדק, נדמה לי שכשמדובר בהר הבית, הנוסח הוא תמיד הר ה', וכך אולי את צודקת ויש טעם לשם הזה. עם זאת עדיין נותרנו עם הבעיה – דיו – אלוהים.

    ולרוני עוד משהו – הצרתי על הרעיון להסיר את כל ה"את" לא את ה"את" שלפני הנושא, כמו במשפט יש לי את הספר. במקרה הזה, לא מפני שבן גוריון אסר אסור, אלא מפני שחוקי הדקדוק אוסרים. וכן, גם אני אומרת "יש לי את", זו אחת השגיאות שייצאו מפי חופשי חופשי וביודעין, אבל כשאני כותבת אמנע מניסוח כזה בכל מחיר, וחבל לי שלא מקפידים על זה יותר, ויותר מזה – חבל שלא יודעים שצריך להקפיד על זה.

  • איירין אדלר  On דצמבר 1, 2003 at 3:20 pm

    פשוט מפני שמדובר במשפט עילג מלכתחילה. מה רע ב"הוא נמצא ברשותי"?

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 3:33 pm

    דרוש פתרון נכון, אבל גם אלגנטי. הפתרון שלך נכון. אבל אלגנטי הוא לא ממש.

    אל תיקחי את זה אישית, כמובן. כל מי שרואה את השאלה הזו ומבין את הבעייתיות חושב על הפתרון הזה וגם אני חשבתי עליו. אבל בתחום היופי הוא מקרטע.

  • הסנרק  On דצמבר 1, 2003 at 3:33 pm

    אני לא מבין גדול בתרגומים אבל יש לי את הספר (נא בעין!) פרחי הרוע (בודליר) בתרגום דורי מנור. בסוף הספר יש נספח מאת המתרגם בו הוא פורש את שיקולי התרגום שלו ובכללם המרות ביטויים שאולים מהברית החדשה לביטויים מהתנך. הוא מסביר את הבחירה שלו בזה שגם אם הביטוי התנכי פחות מדוייק הוא יוצר אפקט חזק יותר (וקרוב יותר לאפקט המקורי) מאחר והוא מהדהד אצל הקורא העברי כמו שהביטוי הלטיני מהדהד אצל הקורא הנוצרי.

    אגב, הספר אינו ברשותי כעת. נתתי אותו לחברה וטרם קיבלתיו בשנית.

  • גיל  On דצמבר 1, 2003 at 7:46 pm

    כנראה מילית יחוס עתיקה שהפכה את המושאים הישירים – לסוגשל עקיפים. לדעתי הנושא נחקר ועוד יחקר. לא ידוע לי על עוד שפות שיש להן מילה כזאת.

    אגב, שגיאה פופולרית: "את אותו הבוקר לא אשכח", מכפיל את ה"את". יש לומר: "אותו הבוקר לא אשכח".

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 8:42 pm

    הם בעייתיים בכלל בהרבה מקומות, לא רק פה. יש, אגב, הפוסלים שימוש באותו גם ככינוי רומז. למשל "אותו יום היה יום קיץ…" במקום "היום ההוא". אבל הפסילה לא ממש מוצדקת במקרה הזה, מכיוון שהשימוש ב"ההוא" הוא מקראי בעוד שהשימוש ב"אותו" במקרים כאלה הוא חז"לי. אין סיבה מוצדקת לפסול אותו.

    בעיה נוספת קיימת ב"למדנו באותה כיתה" למשל. פה, לו היינו טהרנים אמיתיים, היינו פוסלים את השימוש ב"אותה" ואומרים "למדנו בכיתה אחת." אבל מאחר שהשגיאה ההיסטורית הזו כל כך נפוצה, לא רק שאין מה לעשות נגדה, אלא גם אם נאמר "למדנו בכיתה אחת" ייתכן מאוד שרוב האנשים לא יבינו מה אנחנו רוצים מהחיים שלהם, ולמה בדיוק התכוונו. 🙂

  • אודי שרבני  On דצמבר 1, 2003 at 8:53 pm

    אני הולך הבית
    תופס?

    אני גם מאוד אוהב את "אין לי שום דבר נגדו, ההפך" (אז יש לך?) וגם איזה זקן לימד אותי "שלא עשיתי שום דבר" לא קיים או שזה אומר שעשית
    "צריך ל'גיד "לא עשיתי דבר

    אני הולך הבית עכשיו

  • ימימה  On דצמבר 1, 2003 at 11:36 pm

    כמעט כמו יושן.

    ועניין השום דבר ואף אחד וכו' – אני חושבת שהזקן שלימד אותך קצת טעה והוכחות לשום בשלילה יש כבר במקורות, כמו למשל במסכת יומא כב ע"ב "שלא היה בו שום דופי" או בבמדבר רבא י ו "בל שום פצע מבעלה" ועוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: