אונס מזעזע? לא יכול להיות

כל מי שעבודתו קשורה לשפה שם לב לזה די מהר. העברית דלה בתיאורים. ואם לא די בדלות החומר בכל מה שנוגע לתוארי שם, תוארי הפועל (המילים בעלות סיומת ly באנגלית, למשל) הם בחזקת תעלומה כמעט. ניסיון להיות ככל השפות יוצר תוצרי לוואי לא טבעיים לעברית. בדרך כלל, באין תואר פועל מתאים, הנטייה הטבעית היא להוסיף "בצורה", "באופן" והמהדרין יוסיפו "באורח" בהנחה שהמילה המצוחצחת תסתיר היטב את הזיוף. (זה לא עוזר, אגב.) דרך נוספת להילחם בעוני היא להוסיף "ית" לשם העצם. את המילה "יחס", למשל, להפוך ל"יחסית". וזו עוד דוגמה קלה, כי המילה כבר השתרשה בשפה והיא נשמעת טבעית ביותר. בקיצוניות האחרת, המאולצת במיוחד, אפשר למנות את התוצר הבא של אחת המרצות שלי בתואר הראשון: "בד בבדית".

לא שלי יש שיטה אחרת. לעתים אני מצליחה למצוא פתרון אלגנטי יותר (למשל, במקום לכתוב "באופן אירוני" אכתוב "למרבה האירוניה" כהסגר, במקום "בצורה מילולית" – "פשוטו כמשמעו"), אבל בצוק העתים גם אני נעזרת בתחליפים זולים.

תוארי שם, לעומת זאת, קל יותר לייצר, ואיש לא יחשוד בנו שאנו מעוותים את השפה. פעלים רבים, כשהם בצורת ההווה שלהם, יכולים לשמש כתואר, ולא צריך להיות עורכים או מתרגמים בשביל לעשות את זה אוטומטית (אופס) בלי להקדיש לכך מחשבה. על כל דבר אפשר לומר שהוא מחריד, מזעזע, מדהים, מהמם, מקסים, משגע ומענג, והעיקרון ברור ואין צורך להוסיף.

אפשר לומר, ואף אומרים. ואמנם אין בכך עיוות צורני של השפה, אבל יש בהחלט עיוות של המורשת הסיפורית של העברית. במקרא ובאגדות חז"ל אין דברים מהממים, מזעזעים ומחרידים. לא, לא שהמקרא חסר אירועים מחרידים ומהממים, אבל הכותב המקראי סומך על הקוראים האינטליגנטים שיבינו לבד מה מזעזע או מדהים ומה לא. אין במקרא אונס מחריד (מישהו שמע פעם על אונס לא מחריד?), רצח מזעזע (כנ"ל), צירוף מקרים מדהים (וכאן המהדרין ישמיטו את הה"א וייצרו מילה חדשה לגמרי: "מדים").

אפשר רק לדמיין איך היו נראות כותרות פרשת וישלח, אילו נכתבה היום: אייטם ראשון: מפגש סוחט דמעות אחרי עשרים שנה. אייטם שני: אונס מחריד, מעשה נבלה שפל ורצח מזעזע.

המקרא לא עושה את זה. התיאור יבש, וכל האינפורמציה הרלוונטית מועברת באקשן, במעשים. וכאמור (בהקשר שונה אך רלוונטי) אחרי המעשים נמשכים הלבבות. קשה שלא להתרגש, אי אפשר שלא להזדעזע משני האייטמים, כשקוראים את התיאור המפורט יותר בפרשה, וכל זה, בלי שיד העורך תגיד לנו מה עלינו להרגיש.

אבל את פרס הלקוניות בפרשת וישלח מקבל חצי פסוק כב בפרק לה: "ויהי בשכֹן ישראל בארץ ההִוא, וילך ראובן, וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל…" אפילו יעקב מסרב להזדעזע, לפחות לא בפומבי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמלים  On דצמבר 10, 2003 at 6:07 pm

    הקדישי מחשבה לתוכן. אני נמלים.

  • ימימה  On דצמבר 10, 2003 at 6:48 pm

    זה הצבע של הפוסט הזה. אין לי מושג איך הוא יצא סגול.

  • רובי  On דצמבר 10, 2003 at 7:07 pm

    סגול זה לא צבע, זה אופי.
    ודווקא מאוד מחמיא לך הסגול. עושה אותך כזאת עם סגולה.
    אבל אני לא אובייקטיבי. אני מאוד אוהב סגול, וגם אותך די מחבב.

  • נמלים  On דצמבר 10, 2003 at 8:52 pm

    מי יודע, אולי הסגול המזעזע יירד. אני נמלים.

  • טלי  On דצמבר 10, 2003 at 8:57 pm

    ימימה – אני מסכימה עם כל מלה.תודה.
    ולגבי תוכן וצורה, אמר ניטשה בערך כך:
    האמן תופס את כל מה שכולם מגדירים כ'צורה' בתור תוכן, דבר לעצמו. אבל אז התוכן והחיים עצמם הופכים לצורה גרידא, והאמן חי בעולם הפוך
    [פתק תועה שמצאתי מסתובב פה]

  • ימימה  On דצמבר 10, 2003 at 9:55 pm

    איזה ציטוט משובח.

  • נמלים  On דצמבר 10, 2003 at 10:11 pm

    להגדיר את הרשימה הזו כיצירת "אמנות" או, למשל, כ"מסה", זה באמת אונס. אני נמלים.

  • רוני ה.  On דצמבר 11, 2003 at 2:28 am

    מאז שהוא שיקר לאביו כדי לקבל את ברכתו, נראה לי שיכולת התקשורת של יעקב פגומה במיוחד.

    כשרחל תובעת ממנו בנים הוא צועק עליה בגסות. על מעשה דינה הוא בהתחלה לא אומר כלום ואח"כ מתחמק מלגנות אותו ישירות. וכשלבן יוצא אחריו למצוא את התרפים אפילו אלוהים בעצמו כבר מזהיר אותו שלא לדבר עם יעקב "מטוב עד רע". אז פלא שעכשיו הוא לא מדבר?

  • תולעים  On דצמבר 11, 2003 at 4:43 am

    התולעים חושבות שהנמלים צריכות להתאפק ולהשתדל להגיב רק בצורה עניינית. אני תולעים.

  • קיפוד כזה  On דצמבר 11, 2003 at 7:26 am

    אזניי מסמיקות מן המבוכה שבלספר לך (בסודי סודות ובחדרי חדרים, כך שאיש לא ישמע פרט לי ולך) שיש לי את הניבון העברי לצדי באש ובמים.

  • קיפוד כזה  On דצמבר 11, 2003 at 7:29 am

    לכל הרוחות והשדים.
    נמחקה לי תגובה.
    בשעה שכזאת, שכולם ישנים, ומי שלא, עושה את זה,
    על פי רוב, מהצד השני של הלילה, זה מאד לא יפה למחוק לי תגובה.

    היא היתה כל כולה משובצת מיני תרגימא ופרפראות. (או שככה נוח לי להגיד) וכללה וידוי נרגש על הספר שמונח פה לצדי תמיד. באש ובמים בית"ר ירושלים.
    "ניבון עברי". חייב להיות בכל בית.

    ועכשיו, כמובן, תגובתי הקודמת תמצא איכשהו את דרכה אל הדף הסגלגל שלך, ואני אעמוד פה במכנסיים מופשלים, מאדימה מבושה.

    (ברור ששמרתי את הטקסט הפעם. כאילו דא? (אופס))

  • ימימה  On דצמבר 11, 2003 at 10:32 am

    נראה לי שהמילים הזעומות של יעקב הן גם חלק מהעניין. להשאיר את התגובה לקורא. בכל מקרה, בפרשות הבאות מתברר שהוא הזדעזע בהחלט בזמן אמת.

    ואני לא יודעת מה קורה פה עם המחיקות והצבע הסגול וכל היתר. מצטערת על כך, קיפוד. העיקר שזה לא ריפה את ידייך.

  • אילן גוט  On דצמבר 11, 2003 at 1:19 pm

    נמלים – אתה נפוח. דווקא את ימימה עקצת? אני אילן גוט.

  • נמלים  On דצמבר 11, 2003 at 2:02 pm

    "עוקצים" את מי שמגיע לו. אתה אילן גוט. אני נמלים.

  • קיפוד כזה  On דצמבר 11, 2003 at 3:31 pm

    נמלים, אם אני מבינה אותך נכון, אז אני דב.

  • סֵג  On דצמבר 11, 2003 at 7:06 pm

    פעם ראשונה שאני מחכה לשביתת הנמלים. אני סג.

  • מישהי  On יולי 9, 2006 at 8:08 pm

    איזה טוקבקן קשקשן…ממש משעמם היה לך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: