הכי יפה בחצר

החתולה היפה ביותר בחצר אימצה אותי זמן קצר אחרי שעברתי לגור כאן. מובן שכשחתולה יפה כמוה מאמצת אותך, קשה להגיד לא. אבל מה שכבש אותי היתה העובדה שהיא לא אימצה אותי כדי שאאכיל אותה, אלא באה במיוחד כדי לקבל ליטופים. טוב, ברור שמאותו רגע שהיא התחילה לבוא בשביל הליטופים ועד לרגע שבו קניתי לה שק אוכל לא עבר זמן רב. זמן קצר אחרי שקניתי אוכל היא כבר לא היתה החתולה היחידה שאימצה אותי.

עכשיו יש לי בחצר גור ג'ינג'י מכוער, אחיו השחור האנטיפט, מנומר קצוץ זנב ומנומרת פחדנית ומסכנה. ולא מזמן ראיתי שם אפילו את אמא של טושטוש (טושטוש היא חתולה אחרת שאימצה אותי בגלגול קודם שלי בשכונה, לפני חמש שנים, אבל זה שייך לסיפור אחר).

ביום שישי היפה נעלמה. יצאתי מהבית במהירות ולא היה לי זמן ללטף אותה כשעברתי לידה, וכשחזרתי לא היתה יותר. חתולים נעלבים? אולי. אולי היא מקנאת בג'ינג'י המכוער שמקבל בזמן האחרון יותר ויותר תשומת לב. אולי מצאה מישהו אחר שילטף אותה. הרי היא כל כך יפה, איך אפשר לסרב לה.

אתמול היא חזרה. רגע אחד יצאתי לחצר וראיתי את הגב שלה. עשיתי לה פססססט, הסימן המוסכם שלנו, והיא הסתובבה אלי ובאה מיד. נשארה עוד שעה בערך באזור, ואחר כך נעלמה שוב.

היום שוב לא ראיתי אותה. אחת לשעה בערך אני יוצאת לסיבוב בחצר, ומיד הג'ינג'י מזנק עלי במקומה. ואולי אני צריכה להשלים עם היחסים האלה, יום כן, יום לא, יום אולי. מי יודע, אולי אם היא לא תמהר להחליט שהיא בנויה לקשר אני כבר אעבור דירה.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: