תחמונים של דוסים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סבסטיאן  On ינואר 16, 2004 at 10:06 am

    התרבות שלנו משבחת את הצורך לדעת, בעוד שאני מציע, אפילו לפי הסיפור שלך, לשבח גם, ואולי בעיקר, את חוסר הדעת. מה רע לאדם שמאפשר לחנווני שלו לסדר אותו? הוא מעולם לא יודע שמסדרים אותו, ולכן, מבחינתו, הוא יכול לחיות בשלווה. גם השוטר חי בשלווה עם חוסר הדעת שלו, וגם פרעה.

  • דנה  On ינואר 16, 2004 at 10:26 am

    (-"ספירת העומר, הרס"ר!".
    החמישיה הקאמרית).

    הסיפור שלך הזכיר לי את הדברים שהיינו אומרים לרס"ר של גל"צ כדי לנמק למה נעדרנו ממסדר. מדי יום חמישי בצהריים היה מסדר, והחיילים שעבדו ביומן (יעני, מחלקת האקטואליה) היו בדרך כלל עסוקים בדברים חשובים כמו סיקור אירועים והפקת יומנים, אבל מדי פעם היו כאלה שסתם לא התחשק להם לבוא. ואז, כשהגיעה השאלה הנוקבת "למה לא היית במסדר?", היו אלה שסיקרו אירוע עונים "היה לי אייטם", אלה שהפיקו היו עונים "היה לי יומן להפיק", ולאחרים שנעדרו היה "פצ'קורד", "קרטרידג'", ושאר מונחים בלועזית מעולם הרדיו, שהרס"ר, לאסונו, לא הכיר. אילו הכיר, היה יודע שפצ'קורד הוא סוג של כבל, וקרטרידג' היא סוג של קלטת שהיו מקליטים עליה אותות וג'ינגלים.

  • נעיוויות  On ינואר 16, 2004 at 10:50 am

    שוטר עושה סדר בשביל שאנשים לא יהרגו

    פרעה הורג אנשים בשביל שיהיה סדר

  • morcarmon  On ינואר 16, 2004 at 11:17 am

    אנא סלח לי על מפגן הארציוּת, אבל למרות שבאופן עקרוני אני דווקא מוצאת קסם בדבריך אודות חוסר הדעת, בדוגמא הספציפית שהבאת – אדם שהחווני שלו מסדר אותו – הרי שאותו אדם בדרך כלל יפסיד כסף, וזה רע למדי. או שמא החמצתי משהו?

  • morcarmon  On ינואר 16, 2004 at 11:39 am

    מזל טוב על האחיין, גם מס' 15 בטח נורא מרגש. האחים שלי כאלה תינוקים, שהמחשבה על דודתיות רחוקה ממני אף יותר מהמחשבה על האמהות, וחבל דווקא. נראה לי שלהיות דודה שהיא לא אמא בעצמה זו חוויה מאוד מלמדת.

  • סנרק  On ינואר 16, 2004 at 12:13 pm

    יממה בחדר הלידה?
    קודם אמרת בלי אפידורל, עכשיו אמרת עם אפידורל. קדם לא רצה מזרזת, עכשיו אמרת רצה מזרזת. אין עבודה. אין שפה קשה. קשה.
    http://www.keshet-tv.com/dw.asp?id=86

  • סנרק  On ינואר 16, 2004 at 12:25 pm

    כיף ל'יסתלבט על האהבלים הבורים, לא?
    הראיתי לרס"ר שהוא לא יודע מתי ספירת העומר או לא יודע מה זה שמרלינג.
    הראתי למרצה לתקשורת שהיא לא יודעת כלום על טרנספורם פורייה או משפטי גדל ("זה אלו שאומרים שאי אפשר להוכיח כלום, לא?"). הראיתי למתמטיקאי שהוא לא מבין ברלטיוויזם דקלרטיבי תודעתי.

    אין שפה. קשה. קשה.

  • סבסטיאן  On ינואר 16, 2004 at 4:13 pm

    אכן, התמימות עולה כסף, אבל הרבה פחות מבגד חדש, או, להבדיל, מטיפול פסיכולוגי. נניח שאני משלם 100 שקל לחודש עבור תמימותי. כמה זה יוצא לעומת טיפול פסיכולוגי שמיועד למפוכחים?

  • ימימה  On ינואר 16, 2004 at 4:25 pm

    תודה על המזל טוב. ואכן, להיות דודה (ואני דודה מגיל שלוש עשרה) זו חוויה נפלאה ביותר.

  • שוקי  On ינואר 16, 2004 at 6:07 pm

    שני סיפורים אמיתיים:
    א. פלוגת שריון של הסדרניקים. החברה של אחד החיילים באה לבקר, וישבה על הטנק. הם הסבירו למפקד שלהם שיכול להיות שהיא הייתה נידה ולכן הם לא יכולים להתאמן עד שיטבילו את הטנק.
    ב. מ"כ של הסדרניקים שאל אותי פעם האם יש כזה דבר צום זכריה, כי הוא שחרר בגללו את הטירונים שלו מאימון.
    ויש עוד.
    מצד שני, אני מכיר יותר בנות שהסבירו לרס"ר המשמעת שהן לא יכולות לעמוד למסדר כי הן במחזור. ועל זה אמרו מונטי פייטון "and you don't want me to start bleeding all over, do ya?".
    מזל"ט על האחיין טפו טפו.

  • מם ויוד  On ינואר 17, 2004 at 9:20 am

    כשהייתי רק בת עשר, ידעתי שאם מאחרים לשיעור אפשר תמיד ללכת למזכירה, לקחת בריסטול ורוד, ולהכנס לכיתה בנון שלאנט. למול תהיית המורה הייתי מטיחה בלי להסמיק שאני הרי בועדת קישוט.
    תמים אבל תמיד עבד, וזה כלום לעומת התחמונים של יוד, וכן, זה חלק מהמורשת היהודית (ראה יעקב והבכורה, יוסף ועוד רבים וטובים) .
    ולימימה – שוב מזל טוב, למרות שכבר איחלנו.

  • ימימה  On ינואר 17, 2004 at 12:51 pm

    על המזל טוב.
    ועל הסיפורים המשעשעים.

  • חנן כהן  On ינואר 18, 2004 at 12:41 am

    אח של חברת קיבוץ שלי ביקש מהקצין שלו יותר זמן מהרגיל לתפילה כי היום פורים וקוראים את המגילה.

    הקצין הקיבוצניק לא התבלבל ואמר לו "אל תעבוד עלי. פורים יוצא תמיד ביום שישי".

  • אלי  On ינואר 18, 2004 at 1:15 pm

    תשמעי, ימימה, עשית לי נחת רוח עם פרשנות השבוע שלך. קנית לך עוד קורא
    תודה

  • ימימה  On ינואר 18, 2004 at 1:21 pm

    וגם לחנן על הסיפור, שהזכיר לי משום מה את הצנחנים שהגיעו לכותל, וכשביקשו להעלות אותם לתורה, קראו: "יעמוד משה (שם בדוי) בן…" "עשרים," ענה משה ש"ב בלחש. "לא," לחשו לו חזרה, "האבא, האבא." "אה," אמר משה ש"ב, "בן חמישים ושלוש."

  • אילן  On ינואר 18, 2004 at 6:01 pm

    בתור מי שגם זוכר שתפילת הבוקר של החבר'ה הדוסים התארכה עד שלוש דקות אחרי שאנחנו יצאנו לריצת הבוקר… איך זה שהדוסים תחמנים(תכמנים)? רגע— וכל הסיפור של השטחים והממתאחזויות האלה– זה הכל תחמון גם, לא?

  • ימימה  On ינואר 18, 2004 at 11:55 pm

    והעניין של המאחזים וכו', אז כן, טוב, זה לא רק של דוסים, אתה יודע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: