שהוא ישלם, באמת

הכלל
אחד הדברים שמציקים לי מאוד בעניין הפמיניסטי הוא הזלזול שבו אנשים נוהגים לומר את המילה הזו. אפילו אמא שלי, אשה משוחררת פחות או יותר, בהתאם לרוח התנועה והזמן, נוהגת להתנער מהרעיון. כשקראתי את הפוסט הזה של שלומית, נזכרתי למה.
 
העניין הכלכלי, פה מתחיל ונגמר העניין. המהפכה באה כדי לשחרר את הנשים מתלות כלכלית. כי רק שחרור מתלות כלכלית הוא חופש אמיתי, שבו יש אפשרות לבחור. אז למי שבמקרה לא שמה לב, המהפכה הפמיניסטית עוד לא נגמרה. כלומר, עדיין אין שוויון מלא בשכר. זאת אומרת, התלות הכלכלית עדיין קיימת. מכאן שכאשר את דורשת לשלם את חלקך בקפה או מה שלא יהיה, את בעצם אומרת, אני מקבלת עלי את החובות לפני שקיבלתי את הזכויות. ובגלל דברים כאלה אנשים כמו אמא שלי, שכבר היתה מספיק מבוגרת כשהמהפכה התחילה כדי לדעת שבעניין הזה לפחות רתמנו את העגלה לפני הסוסים, מתנערים מהרעיון.
 
אם כן, הכלל אומר, עד שאין שכר שוויוני בין נשים לגברים, שישלמו עלינו. בהחלט.
 
הפרט
טוב, לפני שמתנפלים עלי, יש גם המקרה הפרטי. הרי כולנו חיים במדינה מוכת עוני ואבטלה. היום זה אני מחר זה הוא, ואין כל ערובה שמצב כלכלי כלשהו יישמר לאורך זמן. כך שהגיוני ביותר שכששני הצדדים מרוויחים פחות או יותר אותה רמת שכר, הם יתחלקו שווה בשווה בהוצאות היציאה שלהם. כמו כן, ברור שאם האישה מרוויחה יותר, היא יכולה גם להזמין יותר על חשבונה.
 
הפרט הפרטי יותר
אין כל זה אמור למקרה שהגבר מתעקש להזמין. התעקש – שיזמין. כנראה קיבל חינוך טוב בבית ולא כדאי להרוס את זה. לפני שאתם קופצים עלי על עניין החינוך הטוב, בבקשה לעבור לסעיף נימוסים והליכות.
 
(אבל לפני כן, המקרה הפרטי שלי
היה לי חבר שאמרתי לו ככה: כשאתה אצלי, אנחנו אוכלים בבית, כי אני יודעת לבשל. כשאנחנו אצלך, אוכלים בחוץ, כי אתה לא יודע לבשל. אם כן, כשאנחנו אצלך, אתה מזמין. דהיינו, בפנים אני מזמינה, בחוץ אתה. היגיון בריא, זה הכל.)  
 
נימוסים והליכות
כשחזרתי מאיטליה גיליתי להפתעתי ששכחתי איך פותחים דלת. קורה. כמה חודשים באירופה, וכל הזמן פתחו לי את הדלתות. ואחרי שהפנמתי את הרעיון גיליתי שהתנגדות תהיה בעוכרי, וכל מה שאני צריכה לעשות הוא לחייך יפה ולהגיד גרציה על הכבוד שנתנו לי. זה עובד וזה יפה ואם את לא מתכווצת מעצם הרעיון אלא מקבלת את המחווה בברכה, אנשים מכבדים אותך עוד יותר. זה לא עושה אותך פחות פמיניסטית, זה עושה אותך יותר נחמדה.
 
את אלק הכרתי בקורס איטלקית בפירנצה. אלק הוא צרפתי הומו בן עשרים ואחת. אז הוא היה בן תשע עשרה. חודש שלם לא זזנו כמעט לשום מקום בנפרד. יש לו דעות פמיניסטיות וליברליות ביותר. אבל העובדה שהוא היה צעיר ממני באחת עשרה שנה ושברור שלא ראה בי בת זוג פוטנציאלית, וכל הדעות הפמיניסטיות שלו, כל אלה לא מנעו ממנו להתכווץ בבושה בכל פעם שהצעתי להתחלק בתשלום כשהיינו במקום ציבורי. כי ככה לימדו אותו. כי התשלום היה בשבילו, לא בשבילי. זה לא הנציח שום דבר, חוץ מאשר את הנימוסים הטובים שלו. כך גם כשהלכנו ברחוב והוא סירב לתת לי לסחוב שקיות של קניות. בהתחלה התפלאתי, אחר כך נתתי לו. מאוחר יותר הבנתי שהוא רואה את המבטים של האנשים שרואים אותנו הולכים ברחוב, הוא בידיים ריקות ואני סוחבת שקיות, ואומרים לעצמם, הבחור הזה קיבל חינוך רע. ככה זה. אירופה, מערב, קדמה. ובכל זאת, גבר שנותן לאישה שלידו לסחוב דברים לא למד נימוסים והליכות.

(אה, כן, אני גם אוהבת מאוד שמביאים לי פרחים. למעשה, אני מעודדת את זה.)
 
ונימוסים והליכות פעם אחרונה – הפדיחות
פעם אחת הגעתי לתום פגישה שנכחו בה הפרופסור שלי, סנטור איטלקי לשעבר והרב של פררה. ברגע שהגעתי, כולם קמו ממקומותיהם. הבנתי שהגיעה שעת סיום הפגישה ולכן המשכתי לעמוד. חוץ מזה, לימדו אותי לתת כבוד למבוגרים ממני. למרבה הפדיחה, אותם לימדו לתת כבוד לנשים. ואני בטמטומי הרב, לאור הערכים המגוחכים שלימדו אותי, ולאור אלה שלימדו אותי להתעלם מהם, השארתי אותם עומדים.
 
ובעניין אחר, פולו אפ לזו ש
קראו את המתכון המחופף שלי אצלה, והוסיפו כאוות נפשכם על הבטטות שורש סלרי (זה מה שאני עשיתי), שורש פטרוזיליה או ארטישוק ירושלמי.
 
ובבקשה, אל תבקשו ממני כמויות מדויקות, אין לי.   
 
  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דנה  On ינואר 25, 2004 at 11:47 am

    באופן כללי אני חושבת שכל חקיקת חוקים – בנוסח שלומית או בגישת ימימה – היא מיותרת, כי כל מקרה נשקל לגופו. במלים אחרות: ישנם מקרים שאני אשלם על שנינו, ישנם מקרים שהוא ישלם על הכל, ומקרים אחרים שבהם החשבון יחולק שווה בשווה. אין טעם לקבוע אפריורית מה צריך לעשות.
    אני משתייכת לקבוצת ה(א)נשים שבעיניהן פמיניזם אינה מלה גסה אלא הגישה האפשרית היחידה, ואני לא חושבת שאם משלמים עלי בבית קפה אני פמיניסטית פחות טובה. כפי שימימה ציינה, בפני המאבק הפמיניסטי ניצבים אתגרים רבים שטרם מומשו, בין היתר השוואת תנאי שכר בין גברים לנשים, ושם אנחנו צריכות להיאבק.

  • הדיקאן  On ינואר 25, 2004 at 12:18 pm

    (זה לא כל-כך מזמן)

    במוסדות הלימודיים שבהם שהיתי, היה נהוג לקדם את המורה בקימה. אחרי הפעם השלישית ששאלתי את עצמי "למה מי הוא", ועניתי לעצמי "גם מבוגר וגם יותר ידען ממך", התחלתי לעשות את זה מרצון.

    (זה גם מונע מהתלמיד להרדם בין שיעורים).

  • סנרק צועק מהיציע  On ינואר 25, 2004 at 12:37 pm

    הסנרק, מנומס עד עמקי נשמתו, פןתח דלתות לכולם, לא רק לבחורות (אם הוא זוכר).

    ומי שלא לפחות תציע לשלם, תזכה לבעיטה מיידית בעכוז.
    למה מה?

    ובנימה אופטימית הסנרק יחגוג את הניצחון ביתר"י 4:1

  • ימימה  On ינואר 25, 2004 at 12:37 pm

    אתה צודק, המילה מגוחכים לא היתה במקום בכלל. אבל חבל שלא הכרתי את הכלל השני, שנוהג בהרבה מדינות מתוקנות (ומערביות). כך הייתי חוסכת לעצמי את הפדיחה. הם אשכרה חשבו שקיבלתי חינוך קלוקל.

    לדנה – אכן, הכללים די נזילים, כפי שהבהרתי במקרים הפרטיים. אבל לסרב להזמנה בשל עיקרון פמיניסטי – זה בדיוק ההפך הגמור מפמיניזם מתוקן, כל עוד אין שוויון שכר וגו'. הוא רק מוציא את הפמיניזם נלעג ואותך מרוששת עוד יותר. (כשאני אומרת אותך – זו לא דנה, אלא האישה באופן כללי.)

  • ימימה  On ינואר 25, 2004 at 12:41 pm

    מנומס מנומס, אבל רואים שאת החינוך האירופי שלך קיבלת בהולנד.

  • הדיקאן  On ינואר 25, 2004 at 12:50 pm

    אז סנרחק.

  • אורי  On ינואר 25, 2004 at 1:13 pm

    אם כבר פמיניזם, אז ללא זכויות יתר וללא חובות מובנים של גבר לאשה ושל אשה לגבר. אם הוא משלפ עלייך, ימימה, תשלמי עליו בפעם הבאה. עניין פשוט של שיוויון. כשלעצמי, אני מעדיף לשלם על עצמי ושהיא תשלם על עצמה ובזה זה נגמר.

  • שלומית  On ינואר 25, 2004 at 1:15 pm

    א. תודות על המחווה, זה היה נעים.
    ב. קראתי גם את מאמרך וגם את כל התגובות שקיבלתי באתר, ואני מבינה, בהחלט מבינה, אבל לא מסכימה.
    ג. וכמה שלא יגידו לי "חינוך, חינוך – נימוס, נימוס" אני עדין לא מבינה למה כל זה, בין המינים. גם אני קמה למבוגרים ומבוגרות ממני באוטובוס, בפגישות עבודה אני קמה כשהצד השני מגיע, ועוזב, בפגישה אישית עם פרופסור/ית שיודעת יותר ממני אני אכבה את הפלאפון ואשב זקופת גב, אבל כשאני פוגשת את החבר'ה בבית קפה הדבר האחרון שאני רוצה זה שהם יקומו או ישלמו עליי. כך שאני דבקה בתחושתי, שאני לא רוצה שינהגו איתי בנימוס יתר בגלל שאני אישה. אני רוצה שאנשים סביבי יהיו מנומסים גם לגברים שסביבם וגם לנשים, גם לחתולים, לכלבים, לערבים ולעובדים הזרים.

  • ימימה  On ינואר 25, 2004 at 1:32 pm

    נראה לי שלא ממש הבנת את הטענה שזה לא שוויון כל עוד אין שוויון במשכורות. במקרה כזה, כשהחברה עדיין מתגמלת את הגברים יותר מנשים על עבודתם, וגם דורשת מהנשים לשלם את חלקן – לא הועלנו לאף עניין פמיניסטי אלא רק הזקנו לו. (ונא לקרוא גם את המקרים הפרטיים.)

    ולשלומית, דיברתי כמובן על פגישה רומנטית ולא על יציאה עם החברה'. וכמו שאמרתי, נא לקרוא גם את המקרים הפרטיים.

  • אני me  On ינואר 25, 2004 at 2:42 pm

    כמה מילים לתרץ שמרנות וקמצנות… ויכנאיות גם.

  • דבי  On ינואר 25, 2004 at 3:37 pm

    "כשלעצמי, אני מעדיף לשלם על עצמי ושהיא תשלם על עצמה ובזה זה נגמר"

    על זה נאמר: האומר שלי שלי ושלך שלך – זו מידת סדום.

  • אמיגו  On ינואר 25, 2004 at 6:54 pm

    כבר אמרתי לך שבשביל כוס קפה איתך אני מוכן לשים גם אלף דולר?

  • ימימה  On ינואר 25, 2004 at 7:35 pm

    שאני לא מסכימה. 🙂

    בכל מקרה, לאני מי, אני מבינה שגם אתה קיבלת חינוך בהולנד?

    בהולנד באמת כולם מתחלקים שווה בשווה עד יום מותם בערך. האירופים האחרים מגחכים על זה. יש ביטוי באנגלית to go dutch. לפני שנה שמעתי פרסומת באנגליה, שבה חברה (נדמה לי של סלולרי) הציעה ללקוחותיה שחצי מהמחיר יהיה עליהם וחצי על החברה, ופנתה אל הציבור במילים: let's go dutch.

  • אביבה  On ינואר 25, 2004 at 8:09 pm

    שם שואלים אותך: "רוצה עוגיה?" וכשאת אומרת כן, הולכים למזנון היפה בסלון, לוקחים מפתח קטן, פותחים את הדלת, מוציאים קופסה יפה, פותחים אותה בזהירות ומגישים לך אותה עם המכסה חצי פתוח. וככה עושים סיבוב בין האורחים.

    זה אומר, שאת יכולה לקחת רק עוגיה אחת, וזהו. ואם יצא לך בטעות חצי עוגיה, זה הסוף שלך. אין הזדמנות שנייה.

  • אמיגו  On ינואר 25, 2004 at 9:31 pm

    אולי שלומית היא הולנדית. בשביל כוס קפה איתה הייתי שם גם 500 דולר, והיא את ה-500 הנוספים… 🙂

  • אני me  On ינואר 25, 2004 at 11:27 pm

    וגם לא תומך בזנות.
    יחסי אהבה אינם יחסים עיסקיים לגבי.
    עיסקה בה אתה נותן כסף או טובת הנאה חומרית ותמורת זה מקבל מין – זוהי עיסקה שבדרך כלל נקראת זנות.
    ואם נקלף את העמדה אותה הבעת מכל הצעיפים הרטוריים -נשאר פשוט עם עסקה בין לקוח לזונה.
    וזהי מהות הדיכוי של אישה ושל בני האדם בכלל.
    כל מקום בו באישה תהיה מדוכאת – גם אותה חברה תהיה תחת הדיכוי החמור מכל -הדיכוי שהיא כופה על עצמה מבפנים.
    בעולם השמרני אכן נשארה צורה זו של דיכוי.
    מסווים אותה תחת תחפושת של "ליידי וג'נטלמן" -בו נשים את הדברים על השולחן – לא רק מעולם לא נתקלתי בישראל בשום ליידי גם בשום ג'נטלמן אמיתי לא נפגשתי. עד כמה שזכור לי אין, ולא הייתה אריסטוקרטיה בישראל.
    יש רק משחק זעיר-בורגני המנציח יחסי שלילת חירות.

  • שלומית  On ינואר 26, 2004 at 12:14 am

    אני me, אני חותמת על מה שאמרת. ניסחת באופן מדוייק את מה שאני פרסתי על חצי עמוד. תודות.

  • אתה moo  On ינואר 26, 2004 at 12:39 am

    עשתה הבריה המתכנה "אני מי": מדיון ענייני במי משלם על כוס קפה – עברנו לדיון על סחר בנשים.
    האם לא שמת לב, אדוני האריסטוקרט, שאתה הוא זה שקישרת בין אי התחלקות בחשבון לבין זנות? מה שאומר, שאתה רואה בכל אישה זונה פוטנציאלית. איזה דיכוי בדיוק אני כופה על עצמי מבפנים? אני לא רואה בעצמי זונה. זה אתה שסבור כך, ובבקשה לא להשליך עלי את התפיסות המכוערות האלה.

    לימימה, לנעמה, ולכל שאר הפמיניסטיות: הנה תזכורת לעוד בעיה שניצבת לפיתחנו – גברים שרואים באישה אובייקט לסחור בו.

  • אמיגו  On ינואר 26, 2004 at 1:40 am

    אותי אתה מוכן להזמין לקפה? אני מבטיח לך שלא תקבל מין בתמורה.

    (אגב, ידוע שמין מאהבה עולה הרבה יותר כסף ממין בתשלום).

  • ס"ס בגוב האריות  On ינואר 26, 2004 at 4:07 am

    האמת? לא הרבה. אבל בנימוסים יש לי עוד איכשהו מושג.

    אחת הבעיות במקום שאנו חיים בו (היא לא היחידה, גם לא הדחופה שבהן) היא הזלזול בשתי תכונות שבכל מקום אחר היו מקנות נקודות זכות לבעליהן: השפה הרהוטה והנימוס. רק בארץ אם אתה מדבר נכון ופותח את הדלת אז אתה לא מהחבר'ה, לא מחובר, לא משלנו, לא מכאן. יצא לי להרגיש לחץ חברתי להתנהג בניגוד להרגלי, שלא לומר להתבהם בניגוד להרגלי, וזה עיצבן אותי בכל פעם מחדש.

    אז הנימוסים הטובים שלי נפסקים במקום שבו מבקשים ממני להשתנות. אני לא מתכוון לבקש סליחה על שאני דובר בשפה רהוטה (כלומר, אני לא, אבל לא הייתי מבקש אם הייתי דובר), ולא מתכוון להתנצל על שאני מציע לשלם. אני לא בעד השתת כללי הנימוס הנהוגים בארצה של המלכה האם כאן אצלנו, יש לי הרגשה שזה לא יעבוד, אבל קצת נימוס בסיסי יכול היה לתרום פה לאוירה. שפה טובה ונימוס בסיסי מאפשרים תקשורת פתוחה ודיאלוג מלא בתוכן, והרי בשביל זה אנחנו פה. ואגב, אם הנימוסים שלי מפריעים לבת זוגי, אני בהחלט מצפה ממנה להעיר לי. רגע, יכול להיות שהיא… מנומסת מדי?

    ובכל זאת מילה על פמיניזם: אני שונא לדבר על דברים שאני לא מבין בהם, אבל תחושת הבטן שלי אומרת לי שבשנים האחרונות המאבק לוקח כיוון לא נכון (מבחינת הפמיניסטיות). ולא רק המאבק הזה מתבזבז על השולי, גם מאבקה של הקהילה ההומו-לסבית נגוע באותן בעיות מטרידות (זה לא ספין, עוד אשוב לפמיניזם). ראש השדולה הלסבית בארה"ב התבקשה לבחור לפני כמה שנים את ההישג החשוב ביותר של הפמיניסטיות באותה שנה לדעתה, ובחרה ביציאתה מהארון של השחקנית והקומיקאית אלן דג'נרס. זה היה רגע אומלל למאבק הקהילה ההומו-לסבית, לדעתי. תוך כדי שהם נאבקים על שיוויון בייצוג (כפיית מספר מייצג של הומואים בתוכניות הטלויזיה, או ייצוג מוגן
    להומואים בבתי המחוקקים), הם שכחו מאחור את הנקודות שנוגעות לכלל הציבור שלהם, הנקודות שעושות את ההבדל. להרגשתי המאבק הפמיניסטי לוקה בשנים האחרונות בתסמונת דומה, וחבל. מבחינה זו, ימימה שבחרה להעלות על נס נושא כמו שיוויון השכר בין המינים, מבינה היטב מה חשוב יותר ומה פחות.

    או כמו שאומרים אצלי בבית: כל מילה – דורבן.

    נ.ב
    לאני me: נראה לי שהאירוניה בהודעתך הראשונה חמקה ממך לגמרי. קרא אותה שוב בקול רם ואמור לי: אתה מתייחס לפוסט של ימימה, או שאתה מתכוון לדבריך שלך? כי חבל שתפספס את הבדיחה, בעיקר אם היא עליך.

  • אני me  On ינואר 26, 2004 at 6:04 am

    לס"ס בגוב באריות: אולי תסביר מה בדיוק שמרני בעמדה הקוראת לשיוויון אמיתי בין בני האדם כולם? ואיך תגדיר מי שחושב כי אחרים צריכים לשלם עבורו רק בגלל מינם (או גזעם או דתם) -הנדיב הידוע ? אבל כמו שאומרים -הצחוק יפה לבריאות…אם גרמתי לך לצחוק -דייני. לפחות הבאתי קצת שמחה היום…
    לאמיגו -כנראה שלא הייתי ברור מספיק -אין לי שום דבר עקרוני כנגד זה שאדם יזמין את זולתו.
    נתינה היא אחד הדברים היפים, המספקים ומרגשים ביותר -כאשר היא נעשית מעומק הלב: האם תרצה משהו בתמורה להולכת אדם עיוור שנקלע למקום שאיננו מכיר אל השער?
    האם אתה מצפה לתמורה כלשהי כאשר אתה מאכיל בפירורים ציפור או כאשר הינך נותן אוכל לחתול רחוב?
    האם כאשר אתה עושה חסד עם נרקומן או נרקומנית "שחסר להם רק חמישה שקלים לכרטיס לבאר-שבע" ונותן להם מספר שקלים כדי להשלים את מנת הסם שלהם אתה מצפה לתמורה?
    אין לי כל ספק כי ביחסי ידידות וחברות הדדיות וחוסר התחשבנות אודות כל הוצאה היא התנהגות טבעית.
    אין לי גם ספק כי ישנם מצבים בהם כללי הנימוס יטילו את התשלום על צד אחד -כמו למשל במקרה של אורח ומארח (בודאי כאשר מדובר במישהו המגיע מארץ רחוקה) הגיוני בעיני כי המארח יזמין את אורחו.
    אני רק חושב שתפיסה לפיה חובה על הגבר בלבד, רק בשל היותו גבר והאישה אישה, לשלם בתהליך החיזור, מעידה על חולי חברתי עמוק.
    וכן אני מוכן להזמין אותך לקפה (אבל לא לקפה הפוך רק לנס 😉 )

    לאני מו -עיקר טיעוניך הם לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. למרות שהתאמצתי, לא הצלחתי להבין את ביקורתך על הטיעון שלי.וביקורת עניינית על הודעתך: קצת יומרני לבצע ניתוח פסיכולוגי של אדם שאין לך מושג מיהו. מרשים שאת יודעת לכתוב אודות תפיסותי והמנגנונים הנפשיים שלי. האם משהו ממה שכתבת מופיע בהודעה שלי?
    אתמה.

  • אני me  On ינואר 26, 2004 at 6:08 am

    על לא דבר 🙂

  • אני me  On ינואר 26, 2004 at 6:10 am

    מתנצל על הטעות באיות שמך – ושוב על לא דבר 🙂

  • ימימה  On ינואר 26, 2004 at 10:38 am

    הכנתי הסבר משכנע מאוד לכך שדווקא העמדה המשעשעת בלוגיות שלה משמרת מבנים חברתיים מיושנים ושמרניים, אבל נראה לי שאין טעם לתת אותה פה. אולי בפוסט נפרד.

    בכל מקרה, הרעיון שלכל דבר מחיר הוא רעיון לא רע, אלא שקצת הרחקת לכת עם עניין הזנות והסחר בנשים. מקווה בקרוב להעלות על זה פוסט.

    איך גררתי את עצמי למקום הזה, אלוהים יודע.

  • סנרק צועק מהיציע  On ינואר 26, 2004 at 12:30 pm

    קטונטי מלהכניס ראשי בין ענקים, עוקרי הרים וטוחנות ואין לי דברי טעם לומר על סחר בנשים ועל כוסות קפה אבל רק אעיר שהמורה להולנדית (פין, קראו לה, ורק בגללה הייתי מגיע לשיעורים), בשיעור על הזמנה ואירוח הדריכה אותנו ברזי לקיחת העוגיות ואמרה שבאמת אמורים לקחת רק "אין קוקייה", כלומר עוגיה אחת ויותר זה לא מנומס. אני פרצתי בצחוק ומאז כוניתי שם "אין קוקיה".

    קמצנים ההולנדים האלו!
    וגם הפרסים והסקוטים ועל האשכנזים!

  • ס"ס  On ינואר 26, 2004 at 12:31 pm

    "עמדה הקוראת לשיויון אמיתי בין בני האדם כולם"? אני לא מחזיק מעצמי מבין גדול בשירה, אבל מלימודי התיכון הרחוקים זכור לי שחלק מהפרינציפ הוא להביע יותר בפחות (מילים). אתה בטוח שהצלחת לראות את העמדה הזו בהודעה בת שבע המילים שהשארת? אני התייחסתי לסגנון שלך, ואתה בוחר עכשיו להשתמש בתוכן של עמדותיך, שאני אולי מסכים איתן ואולי לא, אבל לא עליהן דיברתי. אם יש לך מה להגיד, אדרבה, תגיד ויתפתח דיון, הנה זה כבר קרה, אבל אל תבוא בטענות לאחרים כשהם לא מפענחים את ההודעות המקוצררות שלך, וכבר אמרנו שהתיכון הרחק מאחורינו.

    ביאליק, מאחוריך.

  • עלמה  On ינואר 26, 2004 at 12:49 pm

    ולזה, יקירתי, אני לא קוראת פמיניזם אלא הגיוניזם.
    תודה לך על כתיבה בהירה ואיכותית שבאמת מבהירה את העניין לחלוטין.

    נימוס היא מילה גסה אצלנו.

  • darling  On ינואר 26, 2004 at 2:20 pm

    בתור מי שנולדה בלונדון וקבלה חינוך אנגלי, אני יכולה להגיד שזה מאד נעים שפותחים את הדלת, מורידים לך את המעיל, מסיטים עבורך את הכסא , מזמינים אותך לקפה/ארוחה.
    לא צריך להצמיד לכל מחווה פראנויות. אפשר סתם להנות.

  • ימימה  On ינואר 26, 2004 at 2:24 pm

    ואני לזה קוראת (אל תספרי לאף אחד, יש מקומות שזה נחשב בהם למילה גסה) – אסנציאליזם.

    ולדרלינג – לזה בדיוק התכוונתי. 🙂

  • ברבוניה  On ינואר 26, 2004 at 6:36 pm

    מחוק היציאות(תשלומים בגין יציאות), תשס"ד- 2004 עולים 3 עיקרים:

    1. מי שיוזם את הפגישה – שישלם. (כללי).

    2. בפגישה עיוורת – הגבר. (היא תציע כמובן להתחלק, לא לקחת אותה ברצינות, היא גם משוגעת על "אוז". ייה רייט. אין כאן שום נימוק טוב, וזה ממש לא הגיוני, אבל ככה זה, אם אתה רוצה לראות אותה שוב. אם לא – לשיקולך).

    3. בכמה הפגישות הראשונות – הגבר. עם התקדמות היחסים, חלוקה הגיונית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: