"לפי אכלו" – שיתוף ושוויון

המנהלת של המקהלה היא מסוג האנשים שכשעזבתי את הקיבוץ ידעתי שאני לא רוצה לפגוש באזרחות. "כבר לפני עשר דקות היית צריכה להיות בפנים," היא אומרת, בקול של מטפלת בבית ילדים (ולא של זמרת אלט). או "זה לא בסדר שאת לא מגיעה," כשאני מסבירה בקול צרוד להגעיל ומאוד לא סופרני שאני חולה. "את יודעת שיש לך סולו?" היה הדבר הראשון שאמרה לסולנית מהאלט שהסבירה לה שהיא לא יכולה לבוא כי אמה החולה זקוקה לה.
 
השוויון הלא הגיוני הוא הראשון מכל הדברים המאוסים בקיבוץ. לא הרעיון הסוציאליסטי ההומני, כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו, אלא התפיסה המגוחכת של מי שלא הפנימו את העיקרון היטב, שכולם באמת שווים. אותו דבר. ולכן הם גם חייבים להתנהג אותו דבר, וסף הרגישות שלהם הוא אותו סף, כוח הסבל שלהם הוא אותו כוח סבל, היכולות שלהם הן אותן יכולות, תנאי הפתיחה הם אותם תנאי פתיחה. הכל שווה. ומכאן נובע טיפול זהה, דרישות שוות התייחסות דומה ועוד.
 
בפרשת בֹא התורה הופכת סוף סוף להיות מה שנועדה להיות מלכתחילה – ספר חוקים. הפסוק "החֹדש הזה לכם ראש חֹדשים…" הוא הפסוק הראשון שבו יש ציווי של האלוהים אל בני ישראל כאל גוף אחד שהוא הכנה לעם.
 
אלא ששני הפסוקים הבאים מעניינים בעיני מעט יותר. "…בעשֹר לחֹדש הזה ויִקחו להם איש שה לבית אבֹת שה לבית: ואם ימעט הבית מהיֹת מִשֹּה, ולקח הוא ושכנו הקרֹב אל ביתו במכסת נפשֹת, איש לפי אָכלוֹ תכֹסּוּ על השה."
 
לא שוויון בכל מחיר יש כאן, אלא היגיון שיתופי בריא. הפסוק השני נראה כמו תיקון מהיר של הראשון כשמתברר שיש איזו שהיא בעיה עם הכלל. כאילו באו כמה אנשים ואמרו, היי, אבל מה נעשה עם כל השה הזה, לא חבל? ואז בא התיקון ברוח החיובית של התנועה, איש "לפי אכלו", בהתאם לצרכיו. מי שלא מצליח להשתלט על שה שלם, שיתחלק עם השכנים.

 

המדור יוצא לחופשה בשל התעייפות החומר (והפועלים). פוסטים בנושאים אחרים ייכתבו בהתאם למצב הרוח. שבת שלום.

 

לפרשות שבוע קודמות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אמיגו  On ינואר 30, 2004 at 10:05 am

    חופשה נעימה למדור (ופועליו). היה תמיד מעניין לקרוא. שבת שלום גם לך.

  • דנה  On ינואר 30, 2004 at 12:11 pm

    נראה שהמנצחת שלך ראויה לנצח על עדר כבשים (אפרופו שה).
    שתהיה חופשה נעימה, ושובי במהרה.

  • ימימה  On ינואר 30, 2004 at 10:43 pm

    המנהלת של המקהלה. זו פונקציה מנהלית, לא מקצועית.

    ותודה לכם. 🙂

  • ישי  On ינואר 31, 2004 at 12:07 pm

    דוקא הנסיונות הקולקטיביים הראשונים בציונות שמו את הדגש על תפיסה אחרת של מה שאת קוראת "תנאי פתיחה". בקבוצת השומר הצעיר, "ביתניה עילית", בקבוצת דגניה בשלושת השנים הראשונות לקיומה ובעוד קבוצות אינטימיות, ביקשו להכיל את המורכבות של השויון ולא להתייחס אליו כאל ערך חד משמעי – מכני. המנגנון הראשוני להתמודדות עם האתגר הזה היה "שיחת הקבוצה" אשר התאפיינה בפתיחות וכנות ואף זכתה לעיתים לשמות כמו "וידויים" או "שיתוף הנשמות". התרחבות הקבוצות והשתנות התנאים החומריים והפוליטיים הובילו ליצירת מנגנון חדש-ישן להתמודדות עם אתגר השויון – "התקנון". התקנון אכן הניח תנאי פתיחה שוים, כפי שהדגמת בפוסט שלך ובודאי שלא היה מסוגל להתמודד עם מורכבות החיים ואין ספור האפשרויות להתמודדויות בין אישיות. השיחה כמנגנון חברתי (בניגוד לאמצעי לקבלת החלטות) הלכה ונשכחה והתנועה הקיבוצית כולה המשיכה לצמוח ולהתבסס על אותו תקנון ישן נושן. תקנון הוא אמצעי טוב להתמודדות עם שותפות כללית (למשל חלוקת רווחים של אמצעי יצור משותפים וכו') אבל בקיבוץ שממשיך, גם לאחר כמעט 100 שנה, להתמודד עם שותפות אינטימית (ארוחות משותפות, כביסה משותפת, החלטה משותפת על מקום עבודה ו"קריירה" וכו'), התקנון אינו מתאים. בכלל, תקנון ואינטימיות אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. הבעיה היא שגם ישוב רב דורי בן 600 תושבים, ספק אם יכול לקיים אינטימיות אמיתית. יתכן שהסתירות הללו מכילות חלק מן התשובות לשאלת הבעייתיות הבלתי נפתרת של הקיבוץ היום.

    נ.ב. – שלא יובן מדברי שאני חושב שאין תקומה לשותפות בכלל או לקיבוץ כמסגרת שיתופית בפרט. ההפך הוא הנכון. הקיבוץ יכול למצוא את דרך הביניים בין שותפות רחבה לאינטמיות בין אנושית – הקיבוץ יכול וצריך להיות (ובמידה מסוימת חלק מן הקיבוצים כבר שם) אי של שפיות ואנושיות בעולם החומרי, צרכני, מנוכר ומדכא שבו אנו חיים.

  • חבר של ערן מ'  On ינואר 31, 2004 at 6:33 pm

    האם לא היית את זו שאמרה משהו בסגנון של "נדבר עד סוף השנה האזרחית"? לקראת סוף החודש הראשון לשנה האזרחית החדשה, הרשי לי לקבוע: הכותבת באתר הזה היא מסוג האנשים שכשעזבתי את האתר שלה ידעתי שמילה זו לא מילה. הצער והתדהמה מטפוריים בלבד. חופשה נעימה (ואל תשכחי את הקרם הגנה).

  • כלל לא מכיר את ערן מ  On פברואר 1, 2004 at 4:58 pm

    בעל הבית דוחק והפועלים עצלים?
    דווקא עכשיו זה אחלה ספר, תקחי חופש בשיעמומון של ויקרא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: