אבל איפה פה הדרמה?

התכנית עמוק באדמה מזכירה לי בכל פעם מחדש את האגן דאז. גלידת הפרימיום הכאילו מוצלחת, שכל תפארתה על החומרים המשובחים שיש בה. אבל זה הכל. לא תחכום, לא עידון, לא טעם טוב במיוחד, יחסית לאחרות, לא מינונים מדויקים. רק שימוש בחומרים משובחים ודחיסות גבוהה שעושה אותה לגלידת פרימיום.
 
גם בעמוק באדמה יש חומרים משובחים. משפחה, מוות, אח הומו, אחות מתבגרת, חברה משוגעת, אח של חברה מטורף. אמא מטורללת, מאהבים מגוונים. וזה עוד לפני שדיברנו על הצילום המבריק והבימוי המלוטש. רק תסריט טוב חסר, סיפור טוב, דמויות שהן מעניינות מעבר לכותרת שלהן. זה הכל. מצער מאוד לגלות כל פעם מחדש איך אפשר לסנוור את עיני הציבור בעזרת אמצעים זולים כל כך, רק כדי לחפות על העובדה שחסרה בה אבן הבניין הבסיסית של כל סדרת דרמה – הדרמה.
 
את ההשוואה המתבקשת בין עמוק באדמה לשולחן לחמישה שעשה שי גולדן בידיעות אחרונות בסוף השבוע כבר עשיתי כמה פעמים באוזני חברותי. אלא שהמסקנה שלי הפוכה מזו של גולדן, התומך בהאגן דאז.
 
זה באמת נשגב מבינתי: איך אפשר לא לראות כמה צ'רלי סלינג'ר הוא דמות הרבה יותר מעניינת מנייט פישר? כמה ביילי החינני לוקח את דיוויד קפוץ הישבן בסיבוב? ואיך בכלל אפשר להשוות את הטינאייג'רית המאנפפת המעצבנת שהיא קלישאה של עצמה, קלייר, לג'וליה המורכבת והמרתקת? וזה עוד לפני שדיברתי על קלודיה שהיא הדופק האמיתי של משפחת סלינג'ר, לעומת רות שהיא עוד תוספת של דובדבן תעשייתי מסוכר לגוש המעוצב עד כדי בחילה. תוספת שרק מוסיפה טעם רע לכל העסק.
 
אחד הדברים שהופכים דמות למעניינת הוא העובדה שהיא לא נמנעת מעימותים. אילו אחד העובדים במסעדה של צ'רלי היה גונב ממנו, צ'רלי היה מעיף אותו על המקום. נייט ודיוויד המתוחכמים קוראים לעובד הגנב ומציעים לו להישאר עם תוספת קטנה בשכר, כמעט בלי להוכיח אותו בכלל. צ'רלי גם לא היה מסכים לכל השיגעונות של ברנדה המטורפת והולך אחריה כמו אידיוט. הוא לא היה ממשיך לחיות עם מישהי ששכבה עם גבר אחר בזמן שהוא איתה. ואם כן, היא היתה צריכה לעבור מסכת ארוכה של התנצלויות ותיקונים לפני כן. מהר מאוד הוא היה מבין שמהאישה הזו יבואו לו רק צרות.
 
ואם כבר הזכרנו את ברנדה, הנבחנית הכלבית המחורפנת, הנה עוד דמות לא ברורה. ההסבר "שני ההורים שלי פסיכולוגים ועשו עלי הרבה ניסויים כשהייתי ילדה" לא מספיק כדי להבהיר את הדפיקות שלה היום. לקירסטן הנפלאה והדיכאונית, למשל, היו סיבות מעולות להיכנס לדיכאון, והן היו בתוך הסדרה, לא כמה עשורים לפני שהיא התחילה. כך שגם הצופים היו יכולים להבין מאיפה כל זה בא היום.
 
דמויות מעניינות בדרמה לוקחות אחריות על המעשים שלהן ומנמקות. רות היתה יכולה אולי לגמור עם היירם בעצמה, והסיבה לכך צריכה להיות טובה יותר מ"אני מטורללת". אבל היא כל הזמן מובלת. המאהבים שלה מובילים אותה, הילדים שלה, והבעל שחוזר ומופיע בהזיות השווא שלה (טריק, אגב, שכבר מזמן איבד את חִנו). היא לא מעורבת באירועים המתרחשים בבית, לא מעניין אותה שום דבר מעבר לעצמה.
 
בשתי הסדרות יש דמות אנאלית אחת. ביילי בשולחן לחמישה ודיוויד בעמוק באדמה. אלא שמה שמעניין בדמויות האנאליות הוא לא האנאליות הבנאלית שלהן, אלא המקומות שבהם הקונטרול פריק מאבד שליטה. אצל ביילי זה קורה כל הזמן. אצל דיוויד זה לא קורה בכלל, ולכן הוא ממשיך לעצבן ולשעמם. אז סתם להכניס אותו כדי לשים וי על דמות ההומו? או להוסיף איזה קונפליקט לא ממומש? (מרוב ניסיון להיות פוליטיקלי קורקט, אגב, אבן הנגף של כל יצירה טובה.)
 
הדמויות בשולחן לחמישה מקיימות מגע הדוק אלה עם אלה ואורגות את המערך המשפחתי המיוחד שלהן אל היחסים עם אנשים אחרים, או אל הדילמות האישיות שלהם. כשלג'וליה יש חבר זה הופך לנושא משפחתי. כשקלודיה מפסיקה ללמוד נגינה כל האחים מעורבים בזה, וזה מעורר בכל אחד משהו שממנו יוצאים לעוד דרמה קטנה. ככה זה במשפחות, אגב. אצל משפחת פישר כל אחד לעצמו.
 
וככה מפספסת הסדרה עמוק באדמה בזו אחר זו כל הזדמנות ליצור עניין במקום שהיתה יכולה לעשות את זה. קלייר חוזרת מטיול אחרי שעישנה סמים? עזבו את השאלה מה היו עושים מזה בשולחן לחמישה, ההיגיון התסריטאי אומר שיש פה מקום לקונפליקט לא קטן. בעמוק באדמה נתנו לזה לעבור בלי מריבות ובלי להעכיר את המים. לא חבל? ברור שטיפול בילדה שמעשנת סמים הוא קלישאה. אבל כדי להימנע מקלישאות יש להימנע מלהעלות את הנושאים הקלישאיים, לא להימנע מהטיפול בהם. מרגע שהנושא עלה, הטיפול צריך להיות בהתאם. אם הוא לא, זה משעמם ומיותר.
 
ואולי היה אפשר לשים איזו דמות אחת שתראה את כל מה שמתרחש בין בני המשפחה באור מערכתי, כמו קלודיה, למשל (שעליה, אגב, אמר גולדן, שהיא מקבילה לאנשים המתים המתחלפים בעמוק באדמה). אבל אין אף דמות בסדרה שעושה את זה, וחבל.   

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: