עונת הקינון

המפונקים קולינרית

קל לזהות אנשים מפונקים קולינרית. אלה האנשים שיעוותו את פרצופם למשמע המילה קישואים. בדיקה מהירה נוספת תעלה בדרך כלל שהם גם לא סובלים חצילים. כמעט תמיד זה הולך יחד – חצילים וקישואים. לא סובל חצילים, לא מתקרב לקישואים. שני הירקות ארוזים יחד באגודה אחת. 
 
ולתווית מה זו עושה? למה דווקא שונאי החצילים והקישואים הם המפונקים קולינרית? למה לא שונאי הסלק, מתעבי התרד, מתרחקי מאפרסמונים? ולא רק הם: מה עם כל אותם אנינים שלא מתקרבים לפולקע רק משום שיש לה צורה של משהו שפעם הלך, ואילו בשר ודגים ומיני מטעמים אחרים מן החי הם אוכלים לתיאבון (כל עוד לא ראו את העין של הדג ואת סנפיריו, כמובן)? אלה אינם ראויים להתכנות מפונקים קולינרית? אכן, גם אלה, אבל לא באותה קטגוריה.
 
שונאי החצילים-קישואים הם קטגוריה בפני עצמה משום שהסלידה שלהם אינה רציונלית. החציל והקישוא – שניהם משנים את טעמם ואת מרקמם ואת דומיננטיותם ואת אופיים בהתאם לצורת ההכנה. מי שלא סובל חצילים במיונז ולא סובל חצילים מטוגנים רק משום שאלה חצילים לא באמת סולד מהטעם של החצילים. אפילו לא מהמרקם שלו. השם של הירק, הוא שמפריע לו. שהרי כל היתר שונה לחלוטין. וכמוהו גם הקישוא המימי והשמימי. הקישוא, בהקשרים מסוימים, יכול אפילו להתחפש לתפוח.
 
מבחינתי אתם יכולים לקרוא לזה גמבה

אבל כל מה שנראה כמו פלפל הוא פלפל, לא חשוב מה צבעו, ואם הוא חריף או מתוק (יוצא מכלל זה, כמובן, הוא הפלפל השחור, שכן הוא אינו נראה כפלפל). שונאי הפלפלים הם זן נדיר יותר, ולכן גם מעט מדוכא ומשולל זכויות. הפלפל שונה בתכלית מהחצילים והקישואים, משום שהטעם שלו שתלטני והוא יכול לחרב כל מנה טובה. נדמה לי שהמגמה התחילה בירושלים, עם אותו סרט תיעודי זנוח שעשו בסם שפיגל על מרק הפלפלים הצהובים, שהפך ללהיט בבירה. מאז ההקרנה הפלפלים הצהובים (ולא רק הם) מככבים בתפריטים רבים, כאילו רק היו עוד קישוט בשל שילוב הצבעים הייחודי שלהם. צהוב כתום אדום, והכל באותו טעם. מקורי.
 
אבל כל עוד זה במרק ובמרחק ביטחון ולא נוגע לי בסטייק, אין בעיה. אפשר פשוט לא להזמין. הבעיה מתחילה כשמוסיפים פלפלים לכל דבר, בלי לשים שלטי אזהרה. לפני כמה חודשים הוזמנתי לארוחה יוקרתית בירושלים. הזמנתי צלי בשר, ובלי לשאול להעדפותי נחת ליד נתח הבשר גבב של נחשילי פלפלים מחריד למראה ומזעזע למאכל. אילו זו היתה רק תוספת, דיי, אלא שערימת התולעים הפכה את הבשר למנת פלפלים פרוטאיניים. במקרה אחר, מישהו גירד מעל הברוקולי (הברוקולי!!!) במנת האנטיפסטי שלי מעט פלפל אדום חריף שגנב לברוקולי את ההצגה בברוטליות אופיינית.
 
מה שחמור פה הוא שלשונאי הפלפלים אין לובי. שלא כמו במקרה של הקישואים והחצילים, לא שמעתי הרבה אנשים אומרים "אני לא אוכל פלפל". זה ייחודי מדי, זה נדיר, קשה להתאגד ככה. משום מה זה לא מתקבל בהבנה כמו שנאת חצילים וקישואים. ודווקא הלובי הזה נחוץ ביותר, שהרי חצילים וקישואים קל לזהות (ויש גם פירוט בתפריט) ואילו פלפלים נוחתים על הסועד בלי התראה מוקדמת, ולעתים אף מתחפשים לירק אחר, למשל, עגבניה, ותמיד מצליחים להרוס מנה שלמה.
 
עונת הקינון

סלט חצילים (וסליחה שאני לוקחת את התפקיד של שוקי)

ארבעה חצילים גדולים
כמה עגבניות שרי
כמאה גרם זיתים
שן שום בינונית
כמה גבעולי פטרוזיליה
שמן לטיגון עמוק.
 
חותכים את החצילים לריבועים קטנים. מניחים על צלחת ובוזקים מעט מלח. ממתינים כשעה.
מחממים שמן לטיגון עמוק.
מטגנים את הקוביות בשמן, עד שהן חומות זהבהבות.
לחצילים מוסיפים את עגבניות השרי, חתוכות לחצי, את הזיתים, מגולענים וחתוכים, את שן השום לאחר שנכתשה ואת עלי הפטרוזיליה.
 
המהדרין יוסיפו גם צנוברים.
(מי שחושש מריח השום מהפה מוזמן להוסיף הרבה פטרוזיליה.)
אתם יכולים, כמובן, להוסיף רצועות גמבה, אבל אני לא אחראית על התוצאה.
 
ועוד תוספת קטנה בענייני אוכל:
במוסף "הארץ" לפני שבועיים היתה שאלה "מהי חִמצה"?
והתשובה בסוף הגיליון היתה "צמח שמפירותיו עושים חומוס".
ואני שואלת – לא כדאי להכיר את החומר לפני ששואלים שאלות? 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • biri  On מרץ 16, 2004 at 11:57 am

    איתך במאבקך הצודק
    אני חברה בתת-קבוצה
    כשהייתי בהריון, לא יכולתי להתקרב לפלפל/גמבה וכו' וספגתי גישה ספקנית עד מאד מהקרובים אלי – הפלפל נתפס כירק סלט סטנדרטי ולפיכך אין לגיטמציה לתעבו.

  • שונא פלפל נוסף  On מרץ 16, 2004 at 12:24 pm

    טוב לגלות שאנחנו לא לבד.

    אולי ננסה להלחם בנגע?
    ננסה להעביר חוקים האוסרים על גידולו,
    נשסה את הסיירת הריוקה שתשמיד את שדות הפלפל…

  • morcarmon  On מרץ 16, 2004 at 12:43 pm

    במתעבי הפלפל, וגם – נדמה לי כבר שזה לובי בצעדיו הראשונים – בנזוגי.

  • morcarmon  On מרץ 16, 2004 at 12:44 pm

    אני גם מהאופוזיציונרים לחצילים (קישואים אני דווקא סובלת), אבל לקחתי את דברייך לתשומת לבי.

  • יואב  On מרץ 16, 2004 at 1:19 pm

    גם פלפל, גם גמבה, גם חסה, גם תרד, גם בצל, גם חצילים, גם קישואים, גם סלק וגם ברוקולי – אז לאיזו אגודה אני מצטרף? 🙂

  • ימימה  On מרץ 16, 2004 at 1:47 pm

    ומורכרמון – אם באמת תיקחי את דברי לתשומת לבך, תיהני, מבטיחה לך. 🙂

  • אמיגו  On מרץ 16, 2004 at 1:59 pm

    יאללה מפונקים, אתם יודעים כמה ילדים קמבודים אפשר היה להציל מהפלפלים, החצילים והקישואים שאתם זורקים פה?

  • גילעד  On מרץ 16, 2004 at 2:04 pm

    אז מהי בכל זאת חמצה?

  • סנרק  On מרץ 16, 2004 at 2:59 pm

    אבל חימצה הוא באמת 'חומוס'. לחומוס המנוגב (בסיבוב או בדוך) אף אחד לא קורא חימצה אבל לצמח עצמו (אליו כמעט אף אחד לא מתייחס) אפשר לקרוא חומוס או חימצה.
    שאלה – מהו חימצה?
    תשובה – צמח החומוס ממנו עושים את החומוס המוכר.
    לא?

    או שאני טועה.
    גם לי מותר לבלבל במוח.

  • ימימה  On מרץ 16, 2004 at 3:15 pm

    רק שמהתשובה השתמע כאילו השואלת חשבה שיש צמח, וקוראים לו חִמצה. לצמח הזה יש פירות, ומהפירות עושים את הממרח.

    כאילו אין שום קשר בין השם של הצמח לשמה של המשחה המתכנה חומוס.

  • שונא פלפל נוסף  On מרץ 16, 2004 at 4:22 pm

    בואו נשלח את כל הפלפלים האלו לקמבודיה ונציל את כל אותם הילדים המסכנים.

  • מאיר ויזלטיר  On מרץ 16, 2004 at 5:12 pm

    יום יום היתה — עוברת בשוק
    רואה את המפלצת הסגולה:
    פרי דומה לאגרטל אבל מר ממוות.

    נסו להבין אותה. לי ולכם
    מעדן מופלא הוא החציל.
    מעדן מובן מאליו.
    פלא גמור החציל, דליקטס עולמי.
    פושט צורה, לובש צורה ומבשם את שולחננו.
    לא לה. לא אצלה. בשבילה.

    בשביל — החציל היה
    סוף כל הסופים. סוף העולם:
    החלטה קוסמונאוטית
    להיפרד לנצח מכדור-הארץ,
    להינתק מכוח-המשיכה
    של אדמה אמיתית, של חוקים
    מסתברים אינסטינקטיבית. לחיות
    מעתה כמו בתוך חללית
    המקיפה ממשות ואיננה
    נוגעת בה. לנשום
    חמצן דחוס מתוך בלון.
    לאטום את הזיכרון. לסתום
    כל נקבובית בעור.

    (יש להתיאש מהמחשה על ידי השוואה).

    השיר המלא – "דבר אופטימי, עשיית שירים", עמ' 68-72

  • ימימה  On מרץ 16, 2004 at 5:28 pm

    יופי. 🙂

  • נמרוד  On מרץ 16, 2004 at 8:18 pm

    הפלפלים זה קטגוריה מאוד בעיתית בגלל שיש הרבה זנים וטעמים של אותו ירק משפחת הסולניים
    אני לדוגמא אוהב פלפלים מתוקים מכל הצבעים והזנים אך בענין החריפים אני נזהר מאוד, הרבה פעמים טבחים לא טובים משתמשים בפלפל החריף כדי להסתיר מנה לא טובה כי החריפות הורסת את הדקות של הטעם.. אני ממליץ מעט מכל דבר כי במתכון נכון אפילו לשונא פלפלים מוחלט זה יכול להיות מעדן-

  • גיליבאג  On מרץ 16, 2004 at 9:17 pm

    מתעב חצילים ופלפלים. קישואים הוא דווקא די אוהב. כשרק התחלנו לצאת, ואני עוד הייתי צמחונית, אמו היתה מכינה מנה של פלפלים ממולאים בבשר. עשינו חלוקה: אני אכלתי את הפלפל שלו, והוא אכל את הבשר שלי. אחיו התפלץ וזעק: "ככה הם לא ילמדו לעולם!"

  • דנה  On מרץ 16, 2004 at 9:30 pm

    בשם הפלפלים, אני מוחה. הוצאתם את דיבתם רעה באופן חד צדדי, מגמתי ומרושע. ונקמת הפלפלים לא תאחר לבוא: בחלומותיכם ירדפו אתכם פלפלים ממולאים פסיכוטיים עם מסור אלקטרוני, וסלט קיופולו מרושע חבוש במסכת "ג'ייסון" 🙂

  • ימימה  On מרץ 16, 2004 at 11:59 pm

    אני חושבת שהיו פה גם כאלה שדיברו בעד.

    אבל נמרוד, לא, לא. כל פלפל הורס באמת, ומשתלט על הכל. אה, ואני גם נגד להסתיר את הטעם בעזרת חריפות, והחריף של הפלפל הוא באמת רע ומחרב כל חלקה טובה, לעומת החריף של השום, למשל, שרק משביח את האוכל (וכבר אמר מי שאמר – אף פעם אין יותר מדי שום).

  • גיליבאג  On מרץ 17, 2004 at 9:03 am

    אבא שלו, שיוודע לחיים ארוכים, סבור שהוספת השום למזון היא בגדר פשע, ושלכל הפחות יש לחייב מסעדות להציב תמרורי אזהרה שמצהירים על נוכחות השום במטבחן. למותר לומר שקשה מאוד ללכת איתו למסעדות.

  • להב  On מרץ 19, 2004 at 12:38 pm

    היי ימימה!
    רק רציתי להגיד שקראתי את המאמר המרתק שלך במוסף של הארץ..!
    (מצטער על התגובה הלא קשורה.)

  • רוני  On מרץ 21, 2004 at 1:54 pm

    למה לא שמת כאן לינק?
    טוב, לא משנה.

  • ימימה  On מרץ 21, 2004 at 2:50 pm

    ותודה להב. אגב, חשבתי שיש לך המייל שלי. 😉

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=406294&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

  • סנרק  On מרץ 24, 2004 at 10:57 am

    על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן?
    🙂

  • המעיק הגס  On אפריל 4, 2004 at 8:14 pm

    ימימה, גרמת למעיק לחייך. הפתיחה של המאמר כמו לקוחה מתוך מרכז ההעדפות הצרברלי שלי. מעט דברים יוכלו לעמוד לכוח הסבל שלי, חצילים וקישואים הם שניים. ולמען המהדרין, יש להוסיף (כמובן!) צימוקים ותמרים, שהם בעצם גלמי תיקנים מיובשים. לפחות מנקודת המבט שלי. אין שום הצדקה ומקום בעולם כל כך עשיר ומגוון בחצילים, קישואים, צימוקים, תמרים וכמובן אוכמניות (אייכמניות). מה שצריך בעולם זה יותר ניוקי קואטרו פורמג'יו – לא חצילים וקישואים. אה, ותרדי מהפלפלים כי אין בהם כל פסול והם לא עשו רע לאדם

  • ח ל י  On אוקטובר 16, 2007 at 2:22 pm

    yyy –

    ב2004 כבר היה אינטרנט? שלא נדבר על בלוגים?!

    🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: