תיאור מצב, שאלות מעצבנות וצייקנות

תיאור מצב

בשיעור הראשון בעריכת תרגום למדנו את הכלל הבא: בעברית, בניגוד לשפות אירופאיות רבות המשפיעות עליה, תיאור מצב בעזרת פועל בצורת הבינוני אינו תקני. למה הכוונה? אם באנגלית המשפט היה:

 sitting on the sofa he saw…

התרגום העברי המדויק אינו "יושב על הספה הוא ראה…" השגוי אלא "הוא ישב על הספה וראה…" התקני.*  
בעיתונים, ולמרבה הצער גם בספרים, כבר לא מתעקשים על הכלל הזה. ויש וריאנטים קשים מזה: חידת "מי היה האיש שהיה" במוסף "הארץ" פותחת כך הרבה פעמים: "בן שלושים ושבע, יצא למסע באפריקה…" במקום לומר, בגיל שלושים ושבע יצא למסע באפריקה או – טוב יותר – כשהיה בן שלושים ושבע… וכיו"ב אפשרויות תקניות ומקובלות על רוח העברית.
היום בעשרים השאלות של המוסף הגדילו לעשות. "כשהוא בן שלושים וחמש, מרטין לותר קינג זכה בפרס…" עילגות זו אף גדולה מהעילגות הנ"ל, משום שנעשה פה ערבוב מפורש בין ההווה לעבר, כשבעצם, הכוונה היא לשני אירועים שהתרחשו בזמן אחד. זה ניסוח רע ביותר, וחבל שאיש לא מפקח על זה. 
 
(* וידוי – כשאני רואה שאין ברירה אחרת וכל ניסוח שונה רק יסרבל את כל העסק, גם אני משתמשת במבנים כאלה, אבל רק במקרים חריגים במיוחד.)
 

שאלות מעצבנות

שאלות ה"מה יוצא דופן" באותו טור קטן במוסף מביכות בכל פעם מחדש. הדוגמה מהשבוע האחרון היא זו: מה יוצא דופן, בזיליקום, שום, צנוברים או שמנת. התשובה היא כמובן, שמנת. והנה הסיבה של המוסף: שמנת יוצאת דופן משום שאינה מהמרכיבים של רוטב הפסטו.
מסיבה לא ברורה כל שהיא, לא עלה בדעתה של השואלת להניח ששמנת יוצאת דופן משום שהיא תוצר של עולם החי לעומת כל השאר שהם תוצרים של עולם הצומח. משום מה גם זה הזכיר לי שוב את המשל על האיכר והסוסים, אבל לא אחזור עליו כאן.
 
אני לא צייקנית

ואם עכשיו בא למישהו לומר "מה הצייקנית הזו מתעקשת על דקויות" הרשו לי להתרעם על תופעה רווחת נוספת בעיתונות וברדיו ובכל מקום כמעט. משום מה בזמן האחרון רבים משתמשים במילה צייקן כאילו היה פירושה דייקן או קפדן או נוקדן או משהו דומה, ולא היא. צייקן הוא אך ורק קמצן. צייקנות היא קמצנות. שאלת קמצנותי או אי קמצנותי, אם כן, אינה נוגעת לדיון הנ"ל. 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ט.  On מאי 7, 2004 at 2:01 pm

    בעעעעעעעעחס!!!!!!!

  • דרור  On מאי 7, 2004 at 2:06 pm

    אני ראיתי שימוש במילה לאחרונה רק במקום אחד. יובל דרור כינה כך את עידו קינן ב"דואר זבל". אבל הוא הודה שאיננו בטוח שהמילה מתאימה, אלא שמשהו בצליל שלה מתחבר לו.

    ומה זה "ביושבו על הספה הוא ראה"? תקני? עבר? הווה?

  • ימימה  On מאי 7, 2004 at 2:46 pm

    אברי גלעד. והיום ראיתי אצל דנה ספקטור. צייקנות. ומדי פעם יוצא לי לשמוע את זה פה ושם.

    ביושבו על הספה בהחלט תקני, אם כי המשלב גבוה מאוד. כדי שהמשלב יתאים – הניסוח שהצעתי כאן עדיף.

  • רוני  On מאי 7, 2004 at 3:17 pm

    הטנס של הג'ירונדיו בעברית הוא צורת המקור. זה לא ענין של משלב.

    ירצו, יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו.

  • אקראי  On מאי 7, 2004 at 3:27 pm

    אותו מדור שבו שאלות "יוצא הדופן" מככבות לאחרונה גם לוקה בנטייה כרונית לטעויות. לעתים הן מתוקנות שבוע מאוחר יותר, לעתים לא.

  • דנה  On מאי 7, 2004 at 3:58 pm

    אני בעד להחדיר בכוח עוד כמה זמנים לשפה העברית. הרי לא יעלה על הדעת שלצרפתים יהיו 15 זמנים ולנו רק שלושה (בסדר, ארבעה עם הציווי, אבל ממילא חדלו להשתמש בו).
    אולי נערוך משאל מתפקדי ליכוד על הסוגיה הזאת? ניהלתי שיחות גישוש ראשונות עם הצרפתים והם הודיעו שהם מוכנים לוותר על ה-futur anterieur.

  • ימימה  On מאי 7, 2004 at 5:03 pm

    לא רוני, לא מקור.*

    זה לא המקום לדבר על התחביר האיטלקי, אבל לומר שג'רונדיו זה מקור זה כמו לומר ש-ing באנגלית זה מקור, ולא.

    וזה ועוד איך עניין של משלב. לפעמים בשפה אחת ניסוח מסוים נשמע טבעי והגיוני, ובשפה אחרת, אם תתרגם אותו כלשונו, תגביה את המשלב בכמה רמות, ולכן עדיף למצוא משהו מתאים יותר.

    *(אבל אם בכל זאת, המקור באיטלקית הם השורשים הנגמרים ב-are או ere או ire או כמה מיוחדים הנגמרים ב-urre ואולי יש עוד שאני לא זוכרת עכשיו.)

    ודנה – השתגעת? עוד זמנים? כשלימדתי עברית באיטליה תמיד אמרתי להן – זה נשמע קשה, אבל לפחות יש לנו רק שלושה (וחצי) זמנים. כבוד.

  • Rogatka  On מאי 7, 2004 at 5:06 pm

    דנה, אני לא בעד להחדיר בכח כלום. זה כואב.
    מצד שני – את יודעת מה? אני בעד להחדיר לאותם האנשים שמנסים לדבר גבוהה גבוהה ומנפצים את השפה על בטון המדרכה.
    "זה עושה לי ריגשי מצפון!"
    "הוא נשוי על אחות של גיסי!".
    "אתה כזה צייקן, תראה כמה אתה אוכל!"
    "לית מאן דפליג לתורכיה, בקרוז".
    בואי נחדיר להם בכוח. בלי סיכה.

  • Rogatka  On מאי 7, 2004 at 5:33 pm

    בעירי נתניה, כשהייתי עוד קט
    מורתי ללשון, עשויה ללא חת,
    החליטה לחקור את שפת המקום
    על מנת שנוכל לתקשר (בבוא יום)

    היא ירדה לשכונה בבגדים של יום חול
    שיחקה כדורגל (הכנסתי לה גול!)
    ומקץ ירחיים, עת תם המחקר
    פרסמה תוצאותיו בכבוד ובהדר:

    "בעיר נתניה הזמנים הם שלושה:
    עבר, ועתיד והווה", כך דרשה
    "אציג לפניכם, עמיתים מלומדים,
    דוגמאות לשימוש מפי הילידים":

    בזמן העבר – הוא מה שקרה,
    "נתנתי מכות" , "היבאתי סטירה",
    היכנסתי לו בוניה, וכו' וכיוב'
    וגם "אמא שלך היזדיינה עם מיקרוב".

    בזמן ההווה – הוא מה שקיים,
    "אני תכף שובּר אותך, חת'כת מטומטם",
    "עושה לי פאדיח'ות? חכה, אשכנוז
    עוד רגע אני שם בפרצוף ש'ך אגזוּז".

    בזמן העתיד – הוא שיהיה,
    "ידחוף 'תך מצוק, נראה אם תחיה",
    "יעשה לך בושות – עד פנים לבנות"
    "יגזור 'ך ת'בולבול, כמו לבּנות!"

    מורתי נאמה גם נעמה לשומעיה
    אך אבוי, שכחה זמן חשוב אף פי מאה
    זהו זמן לבריחה, לפני התלייה
    ולכן אעבור לדקה דומיה.

    …………………………………………….

    מורתי היקרה, לו אך ידעת
    שיעורי הלשון לימדוני כדת
    שככל שארד במשלב השפה
    יבינוני יותר
    ואחסוך לי
    כּאפה.

  • דנה  On מאי 7, 2004 at 7:17 pm

    רוגטקה, אתה ממש חורז בחסד.

    ולכל מי שזה לא היה ברור לו: חמדתי לצון, או כמו שאומרים במשלב נמוך יותר, סתאאאאאאאאאם.
    (וחוץ מזה, נראה לכם שדווקא את הפוטור אנטרייר אני רוצה לייבא לארץ הקודש? זה די זמן מטופש ולא שימושי. לא פלא שהם כמעט ולא משתמשים בו).

  • ימימה  On מאי 7, 2004 at 7:20 pm

    :-))))))

    ודנה – הבנו, ברור שהבנו. 🙂

  • Rogatka  On מאי 7, 2004 at 8:17 pm

    נזכרתי מהיכן את מוכרת לי.
    מכיר את אחיותייך
    קציעה וקרן הפּוך.

  • dh  On מאי 9, 2004 at 11:18 am

    השבוע הם גם לא דייקו בתשובה הפסקנית לשאלה: "איזה סופר היה מרצה למתמטיקה באוקספורד". התשובה "לואיס קרול" חלקית, כי הוא לא היחיד. אני יכול להוסיף את ברטרנד ראסל, וודאי היו עוד.

  • סנרק  On מאי 9, 2004 at 12:15 pm

    הבאת אותה בכבוד
    ודקה דומיה נעמוד

  • רוני  On מאי 9, 2004 at 12:25 pm

    ימימה, אני מתפלא עלייך.
    אני יודע טוב מאוד שג'ירונדיו אינו צורת המקור של הפועל באיטלקית. התכוונתי שצורת המקור של הפועל בעברית משמשת בין השאר בתפקיד דומה לזמן הג'ירונדיו באיטלקית. "ביושבו" היא צורת מקור נטויה עם בי"ת השימוש, כמו "בשוכבך ובקומך". כמובן שיש צורות מקור נוספות, כמו "לשבת".
    טוב, לא משנה.

  • ימימה  On מאי 9, 2004 at 1:17 pm

    שביושבו זה מקור עם בי"ת וכו'.

    אני מדברת על התרגום. בכל מקרה, "ביושבו על הספה ראה…" זה גבוה בעשרה משלבים לפחות מ"הוא ישב על הספה וראה…" ואין לנוסח הראשון כל הצדקה תרגומית.

    כדי לתרגם (וגם כדי לכתוב סתם) צריך גם מידה מסוימת של הבנה באסתטיקה, לא רק בשפה. שמירה על משלב מדויק היא בדיוק העניין האסתטי הזה. כמו במוזיקה.

    ועל זה אמרו כבר לפני (שלונסקי, או כל אדם אחר שאמר את זה לפניו): "תרגום הוא כמו אישה, כשהיא יפה היא לא נאמנה וכשהיא נאמנה היא לא יפה."

  • Rogatka  On מאי 9, 2004 at 9:49 pm

    אמרי נא לי, בדברך על "גבוה בעשרה משלבים לפחות" – האם קיים מדרג משלבים? כיצד קובעים אותו? מי קובע אותו? היכן ניתן למצוא אותו? היכן ניתן למצוא ספרות בנושא?
    אני משווע לידע. התוכלי להאיר את עיניי?
    תודה.

  • גושפנקא  On מאי 10, 2004 at 12:09 am

    ונגמר בחינוך, ובד"כ גם הבעיות האלה מתחילות שם, אך דוקא היתה לי מורה אחת שציינה את הבעיה הזאת באוזניי. היא היתה מורה מחליפה ללשון, וכלל לא זכור לי שמה, אך זה הדבר היחיד שזכור לי ממנה.
    נו מילא, לפחות יש קצת חינוך בישראל.

  • ימימה  On מאי 10, 2004 at 11:23 am

    זה היה רק על דרך הגוזמה. 🙂

    אין מדרג. צריך פשוט להרגיש את המשלב.

    אבל בענייני ספרות בנושא – או, יש הרבה מאוד! התנ"ך, אחר כך המשנה ואחר כך הגמרא. זה בתור התחלה. ככל שאתה קורא באלה יותר, אתה יודע להבחין טוב יותר בין משלבים.

    אחר כך יש ספרות הגאונים, ספרות ימי הביניים (כולל תרגומים), ספרות ההשכלה, התחייה, דור בארץ, והספרות העברית העכשווית.

    ככל שקוראים יותר, יודעים להבחין טוב יותר בין המשלבים.
    לבושתי אומר שעל חלק מאלה (בעיקר הגאונים, ההשכלה והתחייה) דילגתי מעט, או לא התעמקתי מספיק.

  • סנרק  On מאי 10, 2004 at 5:12 pm

    -כותבי בלוגים

    🙂

  • ימימה  On מאי 10, 2004 at 8:05 pm

    בישרא?? 😉

    (סתם, באמת סתם.)

    בכל מקרה, כדי לחדד את התמונה לרוגטקה, לא מספיק להכיר את כל הכתבים האלה, אלא כאמור, כדאי גם רגישות לאסתטיקה.

  • Rogatka  On מאי 17, 2004 at 2:09 pm

    ראשי במזרח והידע – בסוף מערב,
    כי את רוב הסגנונות שמנית אני מכיר ואוהב,
    אך רגישות לאסטתיקה.. ספק אם יש לי
    בפרוטה.
    או בשקל.
    או במיל.
    או כדברי הדור הצעיר:
    בשיט.

  • ימימה  On מאי 17, 2004 at 3:11 pm

    ברור שיש לך הרבה יותר חוש לאסתטיקה מהרבה אנשים שאני מכירה (חלקם אף מתפרנסים מכתיבה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: