פורץ יקר:

אני מציעה שלא תקרא את כל מה שכתבתי בקבצים שמספרם 1-7. זה בעיקר מביך אותי. היו לי כבר עשרים אלף מילים והחלטתי לקחת כמה צעדים לאחור ולקצץ בשני שלישים. בכל מקרה. אם אתה קורא את הקבצים הראשונים אני מבקשת לומר שזה לא אומר כלום על חוש הביקורת העצמית שלי. ואת שמונה, אם לא אכפת לך – שלח לי בדואר. יש פה למעלה. הבריאות הנפשית שלי תלויה בזה. הכתיבה שלי תלויה בזה. עבדתי הרבה עד שהגעתי לגרסה הזו, ודווקא היא, הגרסה האחרונה, נדפקה.

 

פריצה מוזרה

חזרנו באחת עשרה וחצי בלילה מאירוע משפחתי. על רצפת האמבטיה היו שברי זכוכיות וסורג שנפל מהחלון. הבשמים, משחות השיניים והמברשות, החומרים לעדשות, כל אלה היו פזורים בתוך האמבטיה, על הרצפה, בכיור. בין השברים היה גם סכין חד גדול מהמטבח. כששאלתי את השוטרים מאוחר יותר למה הסכין, נראה שהשוטר השמנמן והמנוסה יותר העדיף לא להגיד את מה שהשוטר הצעיר אמר ואני חשבתי – שאם מישהו יפריע להם במקרה.

מכל החלונות בבית החלון באמבטיה הוא הקשה ביותר לפריצה. לא ברור למה דווקא משם בחר הפורץ להיכנס.

סיבוב מהיר בבית העלה שמכל מה שהיה שם הוא לקח רק את הלפטופ שלי ואת המודם. אה, כן, ושנאי מיוחד של המנורה. למה לכל הרוחות הבן אדם צריך שנאי, אפילו אם הוא מיוחד? בכסף, בתכשיטי כסף, בפנקס הצ'קים שלי שהיה שם גלוי לעין כל הוא לא נגע. גם לא נכנס לחדרים אחרים כדי לבדוק מה יש בהם. נראה כאילו הוא בא רק בשביל הלפטופ שלי. מאיפה הוא יודע שיש לי?

הקבצים החשובים היו מגובים. גם הקובץ הכי חשוב היה מגובה, אבל אי אפשר להוציא אותו מהדיסקט, כי דווקא הוא פגום. בינתיים שלחנו את הדיסקט לרופא דיסקטים. מישהו מכיר רופא טוב, אם הוא במקרה לא יעזור?

בשלוש שעות של בכי אחר הצהריים יכולתי לחשוב רק על זה שאולי זה אומר משהו. אולי זה היה סימן משמים שעדיף שאפסיק כבר לכתוב את זה. שאפסיק לכתוב בכלל.

היה לי דד ליין ליום שלישי. נדחה. אולי הסימן משמים היה שהכתבה הזו שמוציאה אותי מדעתי היא הדבר שאני צריכה להפסיק לכתוב.

בכלל תכננתי השבוע לכתוב על זה. גם זה יידחה. מקווה שלא יותר מדי.

 

פינת הפולניה

– מישהו ראה לי את הבית לא נקי.

– עכשיו כשהזיזו לי את המחשב סוף כל סוף אפשר לעשות אבק.

– לפחות עכשיו הבית נקי.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סת"ס  On יוני 21, 2004 at 9:18 pm

    מתוך התגובות לקטעים שפורסמו:

    "זה מאד מוצלח" (דנה, 29.9.2003)

    "קטע מ-ה-ו-ל-ה" (סת"ס, 15.4.2003)

    "איזה כייף" (Mנטה, 16.4.2003)

    "סיפור מדהים!!!!!!! … נהנת מאד מכתיתך" (בת 7, 24.12.2003, פעמיים)

    "וואו" (דורון, 16.4.2004)

    "אהבתי את הטקסט… הפחד נוסח היטב… יפה" (ריקי, 17.4.2004)

    "נהדר, כרגיל" (רוני ה., 17.4.2004)

    "אמרתי לך שאת כותבת נהדר?" (האמא החדשה של תומר, 22.4.2004. אגב, מה קרה לאמא הישנה?)

    להפסיק לכתוב את זה? השתגעת?

  • קשקשתא  On יוני 21, 2004 at 10:05 pm

    זה באמת נורא מעצבן, אבל אחרי כמה ימים זה פתאום נראה פחות נורא מאשר ביום הראשון, וזאת גם הזדמנות טובה להתחיל התחלה חדשה. אני מקווה שיצליחו להחיות את הדיסקט, אבל גם אם לא, את תגלי שכשעושים משהו בפעם השניה, זה אולי מעצבן אבל זה יוצא בסוף אפילו יותר טוב מאשר בפעם הראשונה.

    בחודש הבא כדאי לחפש מחשב מאותו דגם אצל מכרזים ומוכרי מחשבים משומשים. סיכוי גבוה שתמצאי את המחשב שלך, ולעיתים קרובות אפילו עם הקבצים המקוריים שלך עליו.

  • איתן כספי  On יוני 21, 2004 at 10:24 pm

    (זה ברור, אבל תמיד חשוב להגיד) לא לגבות על דיסקטים!!! זו מדיה לא אמינה. עבר זמנה.

    את יכולה לנסות גם את שתי החברות הבאות (לא מכיר אותן, רק מתוך ידע כללי):

    http://www.mitsy.com/he/default.htm

    http://www.belfor.co.il/paper.html

    שיהיה בהצלחה!

  • אורי  On יוני 21, 2004 at 10:42 pm

    אני מצטרף אל קודמי: שלא תעיזי להפסיק לכתוב. את כותבת יפה מדי מכדי שאיזה טיפוס מהסוג הזה יוציא אותך מהכל. באיזו זירה נוספת אפשר יהיה אז למצוא מישהי שכותבת באתר שנקראה על שם מקהלה ברוונה? :))

  • דוד כפרי  On יוני 21, 2004 at 10:51 pm

    Dont let the bastards grind you down!

  • אהרן  On יוני 21, 2004 at 10:52 pm

    ימימהלה. אולי האקזיסטנז שלח לך פורץ להזכיר לך את החיים.
    לא צריך להפסיק את הכתיבה, אולי להפך לחדד את המחוייבות לה.
    גו ימימה גו.

  • אהרן  On יוני 21, 2004 at 10:54 pm

    שלא יתחיל להעלות דברים על האתר בשמך……
    זה יכול להיות קשה

  • שלומית  On יוני 21, 2004 at 11:00 pm

    זה נשמע הסיוט של כל כותב. גם את המודם וגם את הלפ-טופ… איזה רוע לב בסיסי. אני בטוחה שהגנב לא כותב, אחרת הוא היה לוקח את פנקס הצ'קים.
    ואל תכי על חטא, אי אפשר לגבות הכל כל הזמן, מה לעשות… שיהיה רק טוב.

  • זו ש  On יוני 22, 2004 at 12:02 am

    זה יותר גרוע ממחשב שקורס, זו גם התחושה שפרצו לך וחיללו לך את הפרטיות, קודש הקודשים. ברררר.
    פינת הפוליאנה: לפחות לא היית בבית כשזה קרה.

    והדיסקט – ישוחזר לאלתר!

  • יורם קופרמינץ  On יוני 22, 2004 at 12:31 am

    את המספר הסידורי של המחשב הנייד,
    פרסמי אותו בכל פורום אפשרי של מוכרים וקונים.
    הפרצן, במקרה שינסה למכור אותו במהירות,
    זאת עלולה להיות הטעות הגדולה שלו, ואולי ישוב אליך המחשב.
    כבר היו מקרים שחברות ביטוח השוו נתונים והחזירו מחשבים גנובים.
    וצמד המילים דד ליין של יום שלישי, אומר הכול.

  • נועם סטאַריק  On יוני 22, 2004 at 7:47 am

    אין דבר מרגיז יותר מאשר שיחזור טקסט אמנותי כלשהו. אני משתתף בצערך.

    הגיבוי הטוב ביותר, לדעתי, הוא גיבוי באימייל רשת אמין (יאהו, גוגל וכו').

    ואני מכיר רופא דיסקטים טוב מירושלים לשעת חירום.

  • רחלי  On יוני 22, 2004 at 7:53 am

    ולכן חמד את לפ-טופך, מכל הטובין האחרים..זו גירסא מאד מוקצנת (ומופרכת) של "דווקא הילד שמושך לך בצמות הוא זה שמחבב אותך".

    עם כל הזעזוע, באמת טוב שלא היית בבית. יש דברים שיותר קשה לשחזר, או לרפרש..

  • אביבה  On יוני 22, 2004 at 9:04 am

    שלא כל אירוע הוא סימן משמיים למשהו.

  • morcarmon  On יוני 22, 2004 at 9:59 am

    אוי.

    מזכיר לי חלום מפחיד שחלמתי הלילה. אני חוזרת הביתה לבדי, הבית שלי בחלום לא דומה לבית האמיתי, אבל אני יודעת שהוא שלי. אני פותחת את הדלת ונכנסת למסדרון ומוצאת את עצמי מול חדר שירותים. הדלת פתוחה ועל האסלה יושב גבר מבוגר, דוחה, שאני לא מכירה. הוא מזיע ושקוע בעצמו ולא שם לב אליי. אני ממשיכה להתקדם לעומק הדירה. ליד שולחן בפינת האוכל (אין לי כזה דבר באמת, אבל בחלום זה נראה מאד טבעי, הסביבה הבורגנית), בדרכו החוצה, עומד איש גדול, מוקף בתיקים ארוזים ובשקיות, שמכילים ניירות וכל מיני חפצים שלי שהוא אסף מרחבי הדירה לפני שהגעתי. יש לו עיניים גדולות ושיער מתולתל והוא לבוש סרבל, והוא אומר: "מורן, אנחנו נעשה איתך עיסקה. ניתן לך לראות את כל הדברים שאנחנו לוקחים איתנו, ואם יש משהו שאת ממש רוצה לעצמך, נשאיר אותו". ואני מסתכלת על השקיות והתיקים שלו (שלי) ואין לי מושג מה יש שם בפנים, ונהיה לי חור בבטן, ואני אומרת לו: "אין שום עסקה. קחו את הדברים וצאו מפה מיד".

  • ימימה  On יוני 22, 2004 at 10:23 am

    למנחמים ולמעודדים.

  • הסנרק  On יוני 22, 2004 at 10:24 am

    בתור מי שהאסון הממוחשב הגדול ביותק שפקד אותו הוא שהאנטי-ווירוס השתגע ומחק את כל תכתובות המייל שלו וגם אז הוא היה בדיכאון יומיים, אחר צהריים של בכי זו תגובה סבירה בהחלט.

    וטיפ (לרווחת הקוראים) – אם את כל הקבצים שלך תפרסמי ברשימות, אנחנו נהנה מהכתיבה) ולך יהיה גיבוי נוסח DARPAותוכלי לגשת אליהם מכל מקום.

    וסבתא הייתה אומרת – זה רק מחשב, העיקר הבריאות.
    וסבתא שלך היתה אומרת –
    vedi roma e mori

  • הדס  On יוני 22, 2004 at 12:10 pm

    וואי, איזה סיפור. משתתפת בצערך. (זה מה שצריך להגיד במקרה כזה? לא יודעת, אף פעם לא ניחמתי מישהו שפרצו לו הביתה) לא מכירה רופאי דיסקטים, גם לא ידעתי שהמקצוע הזה קיים. אבל אולי טכנאי מחשבים יוכלו לעזור לך. בהצלחה.

  • קויםלדמותו  On יוני 22, 2004 at 1:38 pm

    בעבר השתמשתי בשירותיהם להצלת קבצים ממדיה קלוקלת:
    http://www.tictac.co.il
    משתתף בצערך ומקווה שתצליחי להציל את הטקסט. השבוע הפתעתי פורץ בביתי, ולמרות שהוא לא לקח שום דבר גם אופציה זו לא מומלצת.

  • רוני ה.  On יוני 22, 2004 at 2:09 pm

    בחו"ל חוטפים אותם בשדות התעופה, אבל בבן גוריון האבטחה כנראה טובה מדי. ובדיוק רציתי לצטט את מר לדמותו שכתב על פריצה דומה לפני כמה ימים.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=24829&blogcode=636780

    ושלא תעזי לתת לזה לשבש לך את הכתיבה, שמעת? יש אנשים שמחכים לה.

  • ימימה  On יוני 22, 2004 at 6:26 pm

    והקובץ שוחזר.
    אהההההההההההההההההה
    (זו היתה אנחת רווחה. שמעתם?)

  • Ofer Lando  On יוני 23, 2004 at 6:05 am

    Yeah, we heard 🙂

  • מוג  On יוני 23, 2004 at 1:48 pm

    שלא תדעי עוד צער.

    המשיכי לכתוב ויהי רצון שיידבקו ידי הגנב לחיכו.

  • שלומית  On יוני 23, 2004 at 8:08 pm

    הצטערתי לשמוע על הפריצה, גלגלתי למטה ושמחתי לשמוע על השחזור, סחתיין בהזדמנות זו על המאמר בהארץ 🙂

  • ריקי  On יוני 23, 2004 at 9:37 pm

    צר לי לשמוע על החוויה הקשה. זה באמת קטע פולשני ומפחיד.
    אבל לא סיפרת לי שיש לך עבודה מעניינת
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2936793,00.html

    🙂

  • ימימה  On יוני 24, 2004 at 10:36 am

    באמת עלו כל מיני השערות שאולי זה קשור לכוחותינו המזוינים או משהו כזה, בעיקר משום שכמה ימים קודם לכן נגנב מחשב של חברתי הטובה. אולי עלו על ההתכתבות הביטחונית המסוכנת בינינו.

  • גיל  On יוני 26, 2004 at 10:07 pm

    בדיוק שמצאתי לי בלוג אחד, יחיד ומיוחד שאהבתי
    הוא נסגר.
    חבל

    (נ.ב. תפתיעי אותי!)

  • ימימה  On יוני 27, 2004 at 11:51 am

    מי נסגר?

    לא סוגרת שום דבר. בינתיים אני רק צריכה להתאושש. אה, ותודה. 🙂

  • גיל  On יולי 6, 2004 at 12:57 pm

    זה לא מה שהבנתי מדברייך, אבל כולם פה התחילו להספיד, לנחם ולבכות. הלכתי עם הזרם.
    מצטער ובהצלחה
    (הפתעת אותי!)

  • סער  On יולי 10, 2004 at 4:36 pm

    כמה עלה תענוג השחזור?

  • ימימה  On יולי 13, 2004 at 12:15 pm

    לא כולל מע"מ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: