הרהורי כפירה

את הנאום הקצר שנשאה רעות גיאת, טוענת רבנית, אחרי הסרט מקודשת היא פתחה במילים – אני אדם דתי אורתודוכסי מאמין, אבל זו לא ההלכה. הנואמת שעלתה אחריה, אישה חרדית שהיתה מסורבת גט חמש שנים, אמרה דברים ברוח דומה, ואף שהרחיבה על המצב, לא היה בכך צורך. הסרט של ענת צוריה דיבר בעד עצמו.  
 
עניין הנשים מסורבות הגט לא נידון בפורומים רבים. את הציבור החילוני זה פחות ופחות מעניין, והציבור הדתי בכלל לא חושב על אופציה אחרת לנישואים, כי זו ההלכה. אלא שרוב האנשים, חילונים כדתיים, לא יודעים את מה שיודעת רעות גיאת. בבית הדין הרבני, הדיינים שנותנים יד לעיגון נשים צעירות, לא נוהגים לפי ההלכה היהודית.
 
בשלושה עשר בספטמבר יתכנסו פעילים ומתנדבים מול בתי הדין הרבניים בערים הגדולות ויחלקו סטיקרים וחומר הסברה בנושא. אני אהיה שם, ואתם?
 
הסרט מקודשת יוקרן בסינמטקים בארץ באוקטובר, וכן בערוץ שמונה. כדאי לעקוב, חשוב לראות.
 
עוד על הסרט ועל התנהלות הרבנים כתב יאיר שלג.
ועוד על האפשרויות שמציע ד"ר שחר ליפשיץ למניעת ממזרים ועגונות כתבתי אני פה.
 
הרהורי כפירה
כשיצאנו הוא שאל אותי – אולי לא נתחתן ברבנות? זאת אומרת, הוא הוסיף מיד, לא שאנחנו מתכוונים להתגרש, אבל רק בשביל המחאה. התשובה "אבל אז לא נוכל להתחתן בקיבוץ" אף שהיתה כמעט מספיק טובה בשבילו, לא היתה מספיק טובה בכלל בשבילי. 
 
יש גם אנשים נחמדים ברבנות
ברמת גן קיבלו את פנינו בשביתה. כשמסרנו את תאריך החתונה אמרו – זה לא מספיק דחוף, תבואו כשיהיה יותר דוחק. אמרנו, מבחינתנו בסדר, אבל הבאנו עדים ולא נעים לנו להטריח אותם שוב. טוב, אמרה הפקידה, תכתבו מכתב לוועדת חריגים שיאשרו. התיישבתי לכתוב את המכתב ותוך כדי זה היא התחילה לפתוח לנו תיק והמשיכה להסביר שהם שובתים. את המכתב לא שלחו, לפחות לא כשהיינו שם. את העדים קיבלו עוד באותו יום. רק אחר כך נודע לנו שיש לנו מזל שנרשמנו ברמת גן, כי הם הרבה יותר נחמדים מאשר בתל אביב.
 
פרוצדורה
אני רשומה בתל אביב, מה שאומר שעלי להוציא תעודת רווקות בתל אביב. כשהגעתי אמרה פקידת הקבלה שצריך להביא הורים. הורים?! נזעקתי. הורי מבוגרים וגרים רחוק. דברי על זה עם הרב, היא אמרה ולא הסכימה להמשיך לדון בכך. דיברתי על זה עם הרב, שדווקא היה נחמד באופן כללי, ונחמד עוד יותר כשהסכים לוותר על ההורים שלי. ובכל זאת, בשום מקום לפני שהגעתי לשם לא היה כתוב שצריך הורים (אלא במקרים מיוחדים, צוין בחוברת ההסברה). אז למה הרבנות בתל אביב צריכה להמציא לעצמה חוקים?
 
עדים
ברמת גן שואלים את העדים אתה מכיר אותו? הוא רווק? יופי, תודה ובזה נגמר העניין. בתל אביב החקירה קצת יותר מורכבת. עכשיו איפה אמצא עדים גברים, שגרים באזור, מכירים אותי למעלה מחמש שנים, ויודעים, למשל, איך קוראים לאחים שלי, מה ההורים שלי עושים, מה למדתי, במה אני עוסקת. על חלק מהשאלות האלה גם חברותי הטובות ביותר לא יודעות לענות. על השאלה האחרונה אפילו אני לא תמיד יודעת מה לענות.   

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומרון  On ספטמבר 2, 2004 at 12:24 pm

    וקשורה לחוסר הנהגה במגזר הדתי האורתודוקסי.
    הפחד משתק.

  • ימימה  On ספטמבר 2, 2004 at 1:39 pm

    דיבר יאיר שלג במאמר שצירפתי.

  • אולריך  On ספטמבר 2, 2004 at 1:40 pm

    זה לא כל כך אבסולוטי. כשהעדתי בת"א לחבר, לא שאלו אותי כלום חוץ מהאם הוא רווק. לעומת זאת, עדי סלבריטאית אחת שבאו לפנינו עוכבו כחצי שעה. מסקנה: את סלבריטי, או שהם מציקים לפי חשק.
    להתגרש, לעומת זאת, זה באמת סיפור אחר. לא עליכם, אבל אני עדיין לא מבין מי נתן להם את הזכות לכפות על זוג שהחליט להפרד בצורה יפה וחברית, ללא שום מריבות וחילוקי דעות, עוד כמה חודשים, ולשאול שאלות שנכנסות לתחתונים. אותי לא שאלו שאלות, אותה הם שאלו אם יש לה כבר מישהו, אם היא מתכננת להכיר מישהו, ועוד. מי הרשה להם?

  • אולריך  On ספטמבר 2, 2004 at 1:41 pm

    זוכרת את "רוצח"? תביאי כבר המשך.

  • splintor  On ספטמבר 2, 2004 at 1:43 pm

    מישהו יכול להסביר לי למה צריך עדים על זה שהחתן והכלה רווקים?
    מאיפה בכלל הרבנות הביאה את זה?

    אני לא מכיר שום דבר כזה במקורותיה הקלאסיים של היהדות.

  • סת"ס  On ספטמבר 2, 2004 at 1:58 pm

    לדעתי, הבעיה לא נעוצה בבעלים, או ברבנים הראשיים שלא משתלטים על המערכת עליה הם מופקדים, או אפילו בדיינים עצמם. הבעיה נעוצה במי שנתן להם (כלומר לדיינים) את הכוח, כלומר במחוקק.

    אין שום סיבה, אבל שום סיבה (כמו שאק"ק אוהב להדגיש), שדיינים יעסקו בסוגיות כמו מזונות או חזקה על הילדים. אני לא יודע מה ההשכלה שלהם, איזו הכשרה הם מקבלים, מי ממנה אותם או לפי אילו קריטריונים, והאמת היא שזה גם לא מעניין אותי. אם יש סיכסוך ומחלוקת בין שני צדדים, בית המשפט הוא המקום היחיד שצריך להיות מוסמך להכריע. קצת נמאס שבכל שני וחמישי טוען מישהו שאנחנו כמו איראן, אבל קשה לראות את הסרט הזה ולא לחשוב שהדברים האלה קורים לא במרתפי עינויים נסתרים מן העין (ולא שזה היה בסדר אם זה היה קורה שם), אלא בשדרות דוד המלך בתל-אביב, לדוגמה. אלמנט הבושה איננו. יש אנשים שחושבים שההתנהלות הזו תקינה.

    הדרך היחידה היא להפקיע את הסמכויות והכוח שיש לבתי הדין החשוכים האלה. רבים מהדיינים שיושבים שם שיכורים מהכוח שיש להם, וחלקם, לפחות אלה שצוטטו (שלא בידיעתם) בסרט, איבדו את הקשר למציאות, כמו גם את הצד האנושי שלהם, ההגיון הפשוט והחמלה. בתי הדין הרבניים צריכים להיות חותמת גומי שמנפקת גושפנקא רשמית לגירושין מטעם הממסד הדתי באופן אוטומטי וללא שיקול דעת, לא יותר.

    אם אוכל אני בהחלט מתכוון להצטרף להפגנה ב-13 בספטמבר. כפי שניתן להבין מהעמדה שהצגתי כאן, אני לא בטוח שהכתובת היא דווקא בתי הדין עצמם ולא המחוקקים, אבל אם זה יעזור להביא את העניין לידיעת הציבור, אז יהיה למהלך ערך גדול.

    יודעת מה? אחפש אותך בקהל. אולי אפילו ניפגש.

  • גילעד  On ספטמבר 2, 2004 at 1:59 pm

    לא, ברצינות – ואם האמא לא אוהבת את הכלה?

  • סת"ס  On ספטמבר 2, 2004 at 2:10 pm

    הגיוני.

    במשך שנים נוכלים הגיעו לרבנות עם תעודות זהות מזוייפות שבהן היה כתוב שהם רווקים. כך יכלו להשיג תעודות רווקות שקריות בקלות, ומה ערכן של תעודות רווקות שקריות אני בטוח שאני לא צריך להסביר לך. "מגיפת הרווקים הנשואים", קראו לזה בעיתונים, והאנדרלמוסיה שלטה ברחובות.

    ישבו ברבנות, או בכנסת, או בממשלה, אני אפילו לא יודע מי חשב על הרעיון המבריק הזה, וחשבו איך לעצור את ההשתוללות. משרד הפנים הוא מקור מפוקפק למדי, צריך למצוא משהו אמין יותר. "למה שלא נדרוש מהרווק שיביא חברים, או אפילו סתם אנשים שהוא פוגש ברחוב ומוכנים לעשות את זה תמורת 50 ש"ח, שיעידו שהוא רווק?", הציע אחד מהם. ובאמת עזוב אותך מהמדינה; מי יותר מוסמך מחבר שלי להעיד מה הסטטוס הזוגי שלי?

    אתה קורא לזה מקורותיה הקלאסיים של היהדות, הם קוראים לזה הגיון צרוף.

  • שגיאB  On ספטמבר 2, 2004 at 2:14 pm

    אצלנו שאלו "כמה זמן אתה מכיר אותו/ה? הוא/היא רווק/ה?" וזהו. אז הסירי דאגה מלבך. ובינינו – השד הדתי לא נורא כל-כך…

  • אורן  On ספטמבר 2, 2004 at 2:27 pm

    על להביא את ההורים עוד לא שמעתי.
    על חקירה לעומק דווקא שמעתי. זה תלוי במצב הרוח של הפקיד, בדוחק וגם בדת – כלומר אם אתה/העדים דתי או חילוני. למה זה ככה – פשוט תחת ההנחה שדתיים מודעים יותר לחשיבות העניין (חשיבות בעיניי הרבנות) ולכן יהיו יותר מדוייקים מחילוני שבשבילו זו עוד פרוצדורה מעצבנת.
    האם ההנחה הזו נכונה – כן גם אם לא בצורה גורפת.

  • בור דרורשטיין  On ספטמבר 2, 2004 at 3:09 pm

    כל ההתעסקות האובססיבית הזו בטקס השולי הזה?
    מנסיון – חייך ביום שאחרי לא יהיו שונים במאום.

  • ימימה  On ספטמבר 2, 2004 at 3:15 pm

    הפרוצדורה הזו מעצבנת גם דתיים, האמן לי. וגם אם היא לא היתה מעצבנת אותם, בוא נגיד שזו לא הדרך הכי טובה בעולם לחבב את הדת על הציבור.

    והרשה לי לחזור על פסקה אחת מתוך הכתבה על שחר ליפשיץ: 'לאנשים דתיים המלים "עגונה" ו"ממזר" הן דגל אדום המתנוסס מעל כל עניין דיני המשפחה. אחד הדברים המפתיעים כשמסתכלים מנקודת מבט חילונית הוא לגלות עד כמה איבדו המושגים האלה תוכן ומטען שם. אז כשהמוסדות הדתיים נעמדים על הרגליים האחוריות כדי להיאבק בנישואים אזרחיים ולמנוע ממזרים ועגונות, לא ברור אם הם מבינים שהמדיניות ההלכתית הקשוחה רק פוגעת בהלכה, במקום לשרת אותה.'

    המשפט האחרון נכון תמיד.

    לשגיא – אני לא פוחדת משדים דתיים או מדת באופן כללי. אני רק פוחדת מעסקנים דתיים, והאמן לי, אילו ראית את הסרט, אם יש טיפה הומניות בלבך, גם אתה היית מתקומם. (ע"ע גם דברי אולריך לעיל.)

    ולאולריך – ענייני הכתיבה למרבה הצער מחכים קצת שראשי יתפנה מענייני חתונה, ולכן גם הרוצח מחכה קצת. אבל אני מקווה לגמור את הפרוצדורות בקרוב ולהספיק כמה דברים עוד לפני שאשנה סטטוס. תודה בכל אופן, תמיד נעים לשמוע. 🙂

    ולסת"ס – it's a date. 😉

  • ימימה  On ספטמבר 2, 2004 at 3:25 pm

    כמה טוב שיש אנשים שמראים לי את האור כשחיי באפלה גדולה כל כך. מזל שבאת.

  • בור דרורשטיין  On ספטמבר 2, 2004 at 3:33 pm

    העונג כולו שלי…

  • אורן  On ספטמבר 2, 2004 at 3:35 pm

    זה שהרבנות כממסד עושה הכל כדי להמאיס את הדת על החילוני המצוי זו עובדה שאני לא מתווכח איתה.
    זה שגם דתיים מקבלים יחס מעצבן לפעמים זה גם ברור.
    העובדה שדתיים "מופלים" *לעיתים* וזוכים לתחקור קל יותר זו גם עובדה.

    והחילוני המצוי – גם הוא נוהג ברבנות איפה ואיפה. החילוני שלא מתקומם נגד גביית כספים ונגד נהלים בירוקרטיים מטופשים יתקומם כאשר הם נעשים על ידי פקיד הרבנות. למשל התשלום לחתונה. גם על דרכון, תעודת לידה או כל אישור ורישום רישמי מהמדינה משלמים כסף, אבל לשלם על רישום הנישואין זה כבר שחיתות. למה? כי הפקיד הוא רב ולא סתם פקיד.

    מה קדם למה – האיבה/פחד החילונית לרבנות או הפחד/איבה רבנית מהחילונים זו כבר שאלה אחרת.

  • סת"ס  On ספטמבר 2, 2004 at 3:37 pm

    הודעה כל-כך קצרה כתבת, והשאלות שהיא מעוררת כה רבות: אתה טוב בלנתח את עצמך כמו שאתה טוב בלנתח אחרים? אם לא, מדוע? ואם כן, לא מוגזם קצת כל ההתעסקות האובססיבית הזאת בבלוג שעוסק בטקס שאתה קורא לו "שולי"? ובעצם איפה פה האובססיה? האם יכול להיות שנושא הבלוג הוא הממסד הרבני ולא הטקס, וזה פשוט עבר לך מעל הראש? ושאלת השאלות – איך אתה יודע איך יהיו חייה ביום שאחרי? כשאתה אומר "מנסיון" – האם הנסיון שלך כולל נסיון בלחיות את חייה של הכותבת?

    אתמהה.

  • בור דרורשטיין  On ספטמבר 2, 2004 at 5:53 pm

    שנילס הוא אחד החבר'ה מהביצה, נכון?
    ולקושיותיך המרובות:
    א. ההתעסקות החריגה בנושאי חתונה בבלוג העלתה בי את החשש הקל שמדובר באובססיה, וטוב שהתבדיתי.
    ב. נעמיד דברים על דיוקם: אני מאחל לכותבת הנכבדה שחייה ביום שאחרי לא ישתנו כהוא זה לעומת חייה לפני היום שאחרי.

    אה, ומזל-טוב כמובן.

  • זו ש  On ספטמבר 2, 2004 at 5:53 pm

    גם אם לא מתחתנים ברבנות, אם נרשמת במשרד הפנים כנשואה, להתגרש את יכולה רק ברבנות. או במילים אחרות, גם טקסים עוקפי רבנות עלולים למצוא את עצמם חוזרים אליה בסופו של דבר. בכל אופן אני מאחלת שלא תצטרכו ולא תגיעו לשם בנסיבות ההן 🙂

  • בור דרורשטיין  On ספטמבר 2, 2004 at 5:55 pm

    למה להתחתן בכלל? (שאלה ששאלתי את עצמי רק לאחר שנולדה בתי הבכורה.)

  • דנה  On ספטמבר 2, 2004 at 6:06 pm

    אתמול התחתן בן-דודי. הרב (שדפק איחור אופנתי ועיכב את החופה בשעה) ערך את הטקס בסגנון תימני (הבן-דוד חצי תימני), שלא לומר, בתימנית מדוברת. ומה מסתבר? שבתימנית זה קצר יותר. כבר הייתי ביותר מדי חתונות אשכנזיות שהרב דופק פיליבאסטר שלא היה מבייש ח"כים סוררים בערב הצבעה על התקציב. שווה בדיקה. 🙂
    בהצלחה עם כל הפרוצדורות, בלי הרבה כאבי ראש.

  • חנן כהן  On ספטמבר 2, 2004 at 6:08 pm

    הפורום למען בחירה חופשית בנישואים
    http://www.shatil.org.il/site/static.asp?apd=29&scd=113&pd=186

    עיקר – הקואליציה הבינלאומית לזכויות העגונה ומסורבת הגט
    http://www.shatil.org.il/site/static.asp?apd=29&scd=113&pd=187

  • גיליבאג  On ספטמבר 2, 2004 at 7:07 pm

    היו דורשים מאמא שלך להעיד, האם נעשה המעשה בתוך בית או תחת כיפת השמיים, ועוד שאלות כהנה וכהנה. "שתוקי" הוא ילד לאם רווקה, שאינו מכיר את אביו: כששואלים אותו מי האב, הוא שותק. להבדיל מממזר – ילד שנולד לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה – שתוקי אינו פסול חיתון. אבל עושים לו חיים קשים.

  • ימימה  On ספטמבר 2, 2004 at 7:50 pm

    אני מכירה מישהי שאכן עשו לה כך. ברררררררר.

    וחנן – תודה על הלינקים.

    ודנה, הכל תלוי מה אומרים לרב. אנחנו בפירוש נאמר לו שלא לנאום, ומהיכרות אישית איתו, אני בטוחה שהוא יעשה כרצוננו.

  • ימימה  On ספטמבר 2, 2004 at 8:42 pm

    מקורותי מוסרים לי שנילס בוהר היה מאבות המכניקה הקוונטית.

    ולשאלתך למה בכלל להתחתן, אז אולי זה יעזור?

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2971564,00.html

  • קויםלדמותו  On ספטמבר 2, 2004 at 8:51 pm

    אני עברתי חקירת שתי וערב של למעלה מחצי שעה ברבנות ת"א לגבי המוצא העדתי שלי. שני ההורים ממוצא אשכנזי, אבל לאבי שם שנשמע להם ספרדי, והתרגשותם היתה רבה. הובאו עוזרים ויועצים ומולמלו התייעצויות ביידיש עד שאושר המהלך. מה זה שייך לעניין?

  • חנן  On ספטמבר 2, 2004 at 11:08 pm

    בבקשה. זאת העבודה שלי.

  • Rogatka  On ספטמבר 3, 2004 at 10:43 am

    איזו מקשרת ומפשרת את!
    היית בטוח שבור דרורשטיין יעלה על ההקשר הנכון בעצמו.

    ובכן.. הוא לא עלה.
    האם היינו יכולים להשאיר זאת כך? האם היינו מוכרחים לגלות לו?

    לא. הפיתוי גדול מדי.

  • אביבה  On ספטמבר 3, 2004 at 10:57 am

    חתונה בשלט רחוק, ללא מגע יד אדם, בלי רבע עוף ובורקס ובלי הרצאות על טבילה ונידה:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2972156,00.html

    כמובן, אני מקווה שאישך לעתיד מתגורר בתנאים מעט נוחים יותר.

  • אורן  On ספטמבר 3, 2004 at 2:32 pm

    לדיון המלומד בסוגיית "להתחתן – למה?" תהיה חזרה על הבדיחה הישנה-נושנה:
    רופא, עורך דין ומתכנת מתווכחים מה עדיף – אישה או מאהבת.
    "ברור שמאהבת," טוען העו"ד, " אין מחוייבות כלכלית או חוזית, אין תלות, אין בעיה להיפרד. בא לך – יופי. לא בא לך – גם יופי".
    "שטויות! ברור שאישה," אומר הרופא, "יש יציבות, קביעות, שקט נפשי. יש פרטנר קבוע ואין מחלות".

    והמתכנת אומר – הכי טוב שתיהן. לאישה תאמר שאתה אצל המאהבת, למאהבת שאתה עם האישה בבית וכך תוכל להשאר כל הלילה במשרד…"

  • א"ה  On ספטמבר 4, 2004 at 12:18 am

    הפתרון היחיד לבעיה הזו ולבעיות דומות לה הוא כפי שכיוון סת"ס – להפריד את הדת מהמדינה.
    כאמור בפרקי אבות – עשה לך רב – ולא להיפך הרי כאשר הרב יהיה תלוי בקהלו גם פסיקתו תהיה בהתאם.
    בהתאם לכך גם ה"סטייפלר" בארה"ב (גדול הפוסקים האורתודוכסים בארה"ב בדור הקודם) התיר את כל הנישואים האזרחיים של היהודים, כיון שאם לא יעשה כן לא ישארו לו כמעט יהודים. פתרון דומה לפתרון שהציע ד"ר שחר ליפשיץ.
    מעבר לזאת, ימימה, כדאי לעיין בחוברת האחרונה של "ישראל אחרת", בעריכת במבי שלג, שהוקדשה למיגוון הנישואין בישראל . צפוי גם ערב עיון בנושא ב- 8.9.04
    בעניין העדים, הרבנות בונה כיום עצי משפחות של יהודים ע"מ לשמור את המידע על המקור היהודי של המועמד(ת) לנישואין, וגם זה חוצפני .

  • עומר  On ספטמבר 4, 2004 at 8:41 am

    הסיפור פה על החקירות ברבנות הזכיר לי מעשה של חברים שנשאלו האם החתן אשכנזי או ספרדי. החתן אמר כי אביו יליד הארץ. והסב? הסב גם. ואביו? גם. וסבו? גם. וסבו? גם. ואביו? מזרח אירופה.

    אהה!!!! אתה אשכנזי (אמר הרב האינטליגנט) זה הרי לא נמחק אתה יודע (ולי זה הזכיר את מה שאמרו לסבתי הנאצים).

  • יוסי עובדיה  On ספטמבר 4, 2004 at 12:05 pm

    נראה לי שהתכוונת לבעל ה"אגרות משה", הרב משה פיינשטיין המנוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: