קצרים (אבל לא כמו של אלכס)

מהמוצדקות שבשביתות ישראל
אז רגע, אם השביתה היתה כל כך מוצדקת (והיא היתה), למה באו לרחבה שמול מוזיאון ישראל לפני שבוע רק מאתיים איש לאחר צהריים של לימוד מקורות ותקיעת שופר בכיכר העיר במחאה על הלנת השכר? למה הפגנות שיש עליהן הרבה פחות קונצנזוס מצליחות להוציא עשרות אלפי בני אדם לכיכרות? האם זה משום שבהפגנות שעוסקות בעוני יש סיכוי שלא יהיו חתיכים וכוסיות? האם משום שאין להן כיסוי תקשורתי נרחב? האם משום שאין עם מי לריב פה – ברור לכל שהלנת שכר היא עוול ממדרגה ראשונה? האם זה הפחד שמי שנלחם נגד העוני העוני עוד עלול להידבק אליו? ואולי זה משום שהפרסום היה בעמוד הראשון של יום שישי ב"הארץ", והקוראים, נו טוב, לא מה שחשבתם, כנראה.   
 
שנוטובות
בסבב השנוטובות הטלפוניות הגעתי גם לדודתי רבקה. היא היתה נשואה ליוסף, אחיו הבכור של אבי. כל השנים היא היתה חולה עד שבסוף הוא מת. 
 
אני: שלום רבקה, רציתי לאחל לך שנה טובה.
רבקה: או, סוף סוף נזכרים בי.
אני: חס וחלילה, אני זוכרת אותך תמיד ואף דורשת בשלומך בכל פעם שאני פוגשת את מיכל נכדתך.
רבקה: אנשים חושבים שאני כזאת זקנה, כבר חצי רגל בקבר.
אני (מתאפקת שלא לומר: כל השנים אמרת בעצמך שאת חצי רגל בקבר, עכשיו את נזכרת להתלונן?): טוב, אני מתחתנת בקרוב.
רבקה: כן כן, שמעתי. מיכל אמרה שהוא בחור טוב. יופי, סוף כל סוף. סוף טוב הכל טוב.
אני: מה סוף מה? אני מתחתנת, לא מתה. (טוב נו, בחירת מילים לא מי יודע מה מוצלחת.)
רבקה (מסננת לעצמה בשקט): חכמה גדולה עכשיו. חכי נראה מה תגידי אחרי שיבואו הילדים. 
 
איזה חודש מצוין, מרחשוון מרחשוון
כשבאנו לעשות את ההזמנות הסתכל בעל הסטודיו על הטקסט ואמר, לא טוב. בחיים לא ראיתי שככה כותבים. מה זה החודש המוזר הזה? אמרתי לו, אתה רוצה שאני לא אתערב לך בגרפיקה (רגע קודם הוא נזף בי), אתה אל תתערב לי בעברית. מרחשוון יישאר מרחשוון. 
 
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עלמה  On ספטמבר 22, 2004 at 2:45 pm

    להגיד מזל טוב.
    ואם אנחנו כבר כאן, אז גם גמר חתימה טובה, על הדרך.

    ובמעבר חד,
    נדמה שאין פופולריות רבה במיוחד להפגנות בהן אין על מי לצעוק. כשאין "איש רע" אחד שאפשר לשנוא ולהתלהם כנגדו אז נגד מה בעצם מפגינים?
    ומה לעשות שאת האיש הרע בכלכלה שלנו יותר קשה לזהות, במיוחד כשביבי מדבר כל כך בנועם בפריים טיים ומסביר בהגיון למה הלנת השכר הזאת היא כה מוצדקת.

    אוף, רציתי לסיים במשהו אופטימי.
    שנה טובה כבר אמרתי?

  • אביבה  On ספטמבר 22, 2004 at 3:13 pm

    בחודש שאין בו אף חג, יהיה לכם חג.

    ושאלה שעלתה ב"אייל הקורא" ואף אחד לא ידע להשיב עליה: למה העובדים שלא קיבלו משכורות כל כך הרבה זמן המשיכו להחזיק במשרתם? הלא התפטרות במקרה כזה, שבו יש הרעת תנאים ברורה (אי תשלום שכר…) היתה נחשבת כפיטורים, ואז היו יכולים לצאת לשוק או לקבל דמי אבטלה.

  • דנה  On ספטמבר 22, 2004 at 3:25 pm

    יש אנשים שפשוט אי אפשר איתם. לא התקשרת להגיד להם שנה טובה – יזכרו לך את זה לכל החיים; כן התקשרת – ייזכרו במשהו אחר שעשית לא בסדר (פעם, מזמן, כשהיית בת ארבע) ויינטרו לך טינה עליו, בריבית דריבית.

    אז שנה טובה, ואני כבר אשן בקבר 🙂

  • דוד כפרי  On ספטמבר 22, 2004 at 3:30 pm

    מאחורי ההפגנה, לא יגיעו מפגינים.
    הימין והשמאל מגייסים אוטובוסים, מפרסמים בקהלם שבועות מראש ומביאים אנשים מכל הארץ להפגנות.
    אילו הוועדים הגדולים היו מצטרפים להפגנות באופן פעיל, הן היו נראות אחרת.

    ועוד לא אמרתי מזל-טוב 🙂

  • סת"ס  On ספטמבר 22, 2004 at 4:04 pm

    לדעתי, עלית בדיוק על הנקודה: אנשים מפחדים שהעוני יגיע גם אליהם, אז הם מעדיפים לטמון את ראשם בחול (העשירים שבהם טומנים את ראשם בחו"ל, בעיקר בעונת החגים). קצת כמו עם דפי-עדכון-פרטים (סמיכות כפולה, מזל שאני לא צריך ליידע את זה) ששולחים מהמילואים: היענות להם עלולה להתפרש כהסכמה, שלא לדבר על רצון, לעשות מילואים. אז שמים אותם בקופסה של הניירות לטיפול (הו, הקופסה של הניירות לטיפול. אני חייב לסדר אותה מתישהו, לא נגעתי בה מגיל 17), ומקווים שהמכה תפסח עליהם.

    ואני במקומך הייתי מקשיב למיכל. נשמעת לי בחורה חכמה. אם רבקה סומכת עליה, כנראה שבכל זאת יש משהו ברבקה הזאת.

  • אביבה  On ספטמבר 22, 2004 at 4:05 pm

    בינתיים התקבלה תשובה מספקת – חשש מאובדן הזכויות הפנסיוניות.

    http://www.haayal.co.il/thread?rep=248222
    http://www.haayal.co.il/thread?rep=248235

  • ימימה  On ספטמבר 22, 2004 at 4:28 pm

    עלמה ודוד.
    ואכן, חשש מוצדק, אביבה.

    ובעניין ארגון האוטובוסים – דווקא היה איזה אוטובוס אחד מאיזו מדרשה קדם צבאית (חילונית) אבל זה כנראה לא באמת הזיז לאף אחד.

    וכדי שלא אוציא את דיבתה של דודתי חלילה, אומר שהיא אישה רבת זכויות ומידות טובות, חוץ ממה שנאמר לעיל.

  • רונית  On ספטמבר 22, 2004 at 4:35 pm

    דודה רבקה גרמה לי הנאה מרובה.
    בהזדמנויות מעין אלה, אני אסירת תודה
    שאין לי דודות מהצד הפולני של המשפחה.
    לא שהרומנים טובים בהרבה…
    מזל טוב!!!!!

  • dh  On ספטמבר 22, 2004 at 6:58 pm

    העובדים פשוט חששו שיישארו ללא עבודה בכלל. לפקיד עירייה בן 40 מקריית מלאכי, נניח, לא מצפות שפע של משרות בחוץ, והוא לא יכול לקוות לפיצויי פיטורין, כל עוד העיריה במשבר. דמי אבטלה זה רק לחצי שנה. גם אלה שכן יכלו למצוא עבודה, האמינו שעוד חודש או שניים זה יסתדר. אף אחד לא ידע שהמשבר ייגרר כל כך הרבה זמן – וברוב העיריות הגיעה משכורת פה, חצי משכורת שם.

    ימימה, נהניתי מהרשימה, תודה.

  • אורי  On ספטמבר 24, 2004 at 4:22 pm

    אני לגמרי לא מסכים שאנשים (במקרה זה: ראשי השלטון המקומי) יעשו שטויות, ואז יבואו לציבור וידרשו שהוא ישלם.

  • סֵג  On ספטמבר 26, 2004 at 9:20 pm

    כל כך הרבה שיחות כאלו עברתי עם הזקנות במשפחה שלי. אפשר ללקט שיחות כאלו לספר, לקרוא לו 'הפרוטוקולים של זקנות ציון'. יש בזה בעצם שיטת לחימה (יהודית אוריגינל), בה מציבים מוקשים על כל נושא, ואז עומדים בצד ומסתכלים על הטירון מנסה לנתר בין הפצצות בדרכו לסוף השיחה.

    שנה טובה. נשמע לי כל כך כיף לעצב הזמנות לחתונה..

  • ימימה  On ספטמבר 28, 2004 at 2:17 am

    תודה. 🙂

    ואורי, לא חשוב למי באים בטענות, הטענות היו מוצדקות. (גם נגד השלטון המרכזי שלא פיקח, כן.)

    וסג, שנה טובה גם לך. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: