עשרה בטבת

בשבועות האחרונים לקחתי על עצמי לערוך ולשכתב דברים שהעלתה אמי על הכתב, ועיקרם סיפור משפחתה בזמן שואת יהודי אירופה. לכבוד עשרה בטבת אני מפרסמת פה את הפרק השני.

 

מילנו
…ואז גם אנחנו עזבנו את פירנצה ועקרנו למילנו, ויחד איתנו הדודים חולדה ושאול קמפניינו, שבאו לגור איתנו באותה דירה. באותה שנה, 1939, נחקקו באיטליה חוקי הגזע, והחוקים החדשים אסרו על היהודים לעסוק במקצועות חופשיים. אבא, שהיה רופא עיניים ולא היה יכול לעבוד יותר במקצועו, נענה מיד להצעה לבוא למילנו ולכהן כמשנה לרב הראשי בעיר, הרב קסטלבולונייזה. הייתי בת שלוש ודוד בן שנתיים, ושנינו לא הבנו, ואיש גם לא חשב שיש צורך להסביר לנו, מה הסיבה למעבר המפתיע. המשפחה המסועפת – דודים דודות סבים וסבתות – שהקיפה אותנו עד אז הצטמצמה והצטמקה לשני זוגות הורים ושני ילדים.  
הייתי כמעט בת ארבע כשנולדה שרה, בתם הבכורה של חולדה ושאול. מספיק גדולה בשביל להבין ולשמוח ולזכור. בכל בוקר הלכנו לבית החולים לבקר את היולדת, עם סירים מלאים באוכל כשר לפסח. על שער בית החולים היו תלויים סרטים ורודים ותכולים, כמספר הבנות והבנים שהיו בחדר התינוקות. בכל יום דרשתי לדעת איזה סרט הוא של שרה, והתשובות מעולם לא היו מתואמות. כל אחד מהמבוגרים שנשאל הצביע בכל פעם על סרט אחר. הפרות כאלה של הסדר הטוב הפריעו את שלוותי. לעומת זאת, המלחמה שהתחוללה סביבנו עדיין לא חדרה לעולמי הילדותי, אף שהכול ידעו שהיא קרובה מתמיד.
ובכל זאת, קרום ההגנה שעטף אותנו לא היה בלתי חדיר. אי אפשר היה להתעלם מההפצצות האוויריות, ומהירידות למקלטים, שהפכו לשגרה לילית כמעט. אי אפשר היה להוציא מהתודעה את הפליטים הרבים שהגיעו לביתנו, יהודים ממדינות זרות, חלקם אפילו לא ידעו איטלקית.
אני זוכרת תמונות לא שגרתיות מהמטבח הביתי. אחת הפליטות, שהגיעה מאוסטריה, עוזרת לאמא בעבודות הבית שהוטלו כולן על כתפיה ומלמדת אותה להכין שטרודל. לנגד עיני עולה תמונתה, תנועות אגרופיה מתחת לבצק מותחות את העלה הרחב ומרדדות אותו עד שנעשה דק דק ועדיין לא נקרע.
חוקי הגזע אסרו גם את השחיטה הכשרה ואת המילה. אני זוכרת את אבא מלמד את אמא, דוד שאול ודודה חולדה לשחוט שחיטה כשרה. אני זוכרת אותו שוחט תרנגולות, ברווזים ותרנגולי הודו במטבח ביתנו, את קולו החם והעמוק מסביר בסבלנות איך להכין את החלף, איך להחזיק את העוף. אני זוכרת את המשפט המסכם מסמיך אותם: מותר לכם לשחוט שחיטה כשרה אם חס וחלילה יהיה צורך בכך. ושוב משהו נסדק במעטה ההגנה והסודיות, אבל עדיין לא ידעתי למה אבא מתכוון כשהוא אומר "אם חס וחלילה יהיה צורך?"
נוסף על האיסור לעסוק במקצועות החופשיים נאסר על היהודים גם ללמוד בבתי הספר הכלליים במדינה ובאוניברסיטאות. במילנו הוקם בית ספר תיכון יהודי שקלט את הנערים והנערות שהוצאו מבתי הספר הממלכתיים, ועבדו בו גם פרופסורים ומורים שעבודתם הופסקה. יחד עם עבודתו כרב לימד אבי לימודי קודש בבית הספר, וכן ביולוגיה ומדעי החיים. גם דודה חולדה עבדה שם ולימדה מתמטיקה ופיזיקה.
בגיל ארבע נכנסתי לגן הילדים היהודי במילנו. בכל בוקר הייתי עושה את דרכי לגן יחד עם דודה חולדה שהלכה ללמד בתיכון, וחוזרת איתה בצהריים. הייתי תלמידה שקדנית ומצטיינת, ואף קיבלתי פרס הצטיינות: ספר גדול ומלא תמונות של משלי אזופוס. ידעתי לקרוא בו לבד ולא היתה מאושרת ממני.
שנה לאחר הולדתה של שרה נולד דניאל אחי הצעיר. היינו במקלט כשאמא ואבא נסעו לבית החולים ועם הישמע אות ההרגעה, צלצל הטלפון ואבא הודיע לי שנולד לי אח נוסף. זמן קצר לאחר מכן נולד ראובן, בנם השני של חולדה ושאול. ומיד אחר כך עליתי לכיתה אל"ף. הלימודים ריתקו אותי ושמחתי עם כל מיומנות חדשה שעלה בידי לרכוש. עכשיו כבר הייתי ממש חשובה. גם תלמידה בבית ספר, גם אחות גדולה לשני אחים, וגם בת דודה בכורה לשרה ולראובן.
הבית המה קולות שמחה של ילדים. את הדי המלחמה עדיין הצלחנו אנחנו, הקטנים, איכשהו לסנן מתוך חיינו. את שמעם של סיפורי הזוועות שלחשו הפליטים שזרמו לביתנו ממדינות אירופה הכבושות הסתירו מאיתנו המבוגרים מאחורי דלתות מוגפות.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: