אמש היה…

 

אחת הבעיות הלשוניות שדתל"שים טריים נתקלים בהן היא הגדרת ימי סוף השבוע. מה שהיה פעם ליל שבת עכשיו נקרא "יום שישי בערב". שבת שהיתה סתם שבת הופכת בפי החילונים הוותיקים ל"יום שבת" ומוצאי שבת הופכים להיות שבת בערב, או, כפי שהגדילו לכתוב בוויינט, יום שבת.

יום שבת היה אצלנו סמל לחילוניות מאז החוגים המשותפים עם בנות מהקיבוצים הלא דתיים באזור. לנו, לי ולחברותי, כולנו מבתים דתיים היתה זו הפעם הראשונה שנתקלו בשפה המוזרה הזו. זה לא היה מובן, ונשמע אפילו משובש. אחר כך זה עבר. גם ליום שישי בערב התרגלנו, כשהתחלנו לקבוע מפגשים ביום שישי בערב, וכדי לוודא היינו חוזרות על הגדרת היום, שעד אז לא היתה חלק מהלקסיקון שלנו, כולל תאריך, רק כדי לבדוק שהתכוונו לאותו יום. פעם אחת כשלא וידאתי תאריך פספסתי דייט כשקבענו בשבת בערב, ואני חיכיתי כל ליל שבת (יום שישי בערב) עד בוש, וכמובן לא הגעתי לפגישה למחרת.

אבל מה עושים עם הלילות? למה התכוונה נעמי שמר כשכתבה "ובלילות שישי" – ללילה שלפני יום שישי, או לליל שבת? מן הסתם לליל שבת. וסביר להניח שכותבת כמו נעמי שמר ידעה היטב שליל שבת הוא ליל שבת, אבל לא מצאה חרוז לליל שבת או משהו כזה.

אחת מהוצאות הספרים שעבדתי בה פתרה זאת כשהורתה למתרגמים לכתוב "מוצאי יום ראשון" "מוצאי יום שני" וכו' על הערבים של ימות השבוע. הרעיון מצא חן בעיני, אף שהיה מרחיק לכת ביותר. אפשר לטעון, כמובן, שאיש לא יבין למה הכוונה ב"מוצאי יום שלישי". אולם אי אפשר לטעון שהצירוף "מוצאי שבת" אינו מוכר וקשה להבנה. לכן כדאי להחזיר אותו לשפה, ובכל מקרה, לא לקרוא ללילה בשם "יום" כפי שעשו כאן.

 

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • סת"ס  On ינואר 16, 2005 at 4:05 pm

    תקראו לזה איך שאתם רוצים, העיקר שזה יהיה היום הנכון בשבוע. או הלילה.

    ואני אף פעם לא הפסדתי דייט בגלל זה (ובכלל, אבל זה נושא לרשימה אחרת), אך רק לפני זמן קצר גיליתי את המשמעות הנכונה והחד-משמעית של הביטוי. או כמו שכתבתי במקום אחר:

    "ואת זה אומר מישהו שטעה בפירוש המושג עד שאשתו תיקנה אותו לפני כמה חודשים. הייתי צעיר אז, עוד חשבתי שאנצח אותה בהתערבויות, ומאז הכביסה עלי."

  • אורן  On ינואר 16, 2005 at 4:47 pm

    המקור ל"ערב שבת" במקום יום שישי בערב הוא מהלוח העברי שם היום עוקב אחרי הלילה והלילה מתחיל עם החשכה.
    הלילה בין שישי לשבת שייך לשבת והלילה של יום הי"ד בחודש שייך לי"ד בחודש.
    הלילה המקדים ששייך ליום הבא אף קיבל את הכינוי האוקסימורוני משהו "אור ל…" ולכן במשנה "אור לארבע עשר בודקין את החמץ לאור הנר" (פסחים א, א).

  • ימימה  On ינואר 16, 2005 at 6:05 pm

    אולי "המקור ל*ליל* שבת", לא?

    את השיבוש הזה אני לא יכולה לייחס רק לשפה העברית החילונית. גם דתיים טועים בזה, והרבה.

    וברור שזה בא מהלוח העברי. אולי בגלל זה שכחו את זה כה מהר.

    השאלה היא אם יש טעם להחזיר את ה"מוצאי" כל עוד התרבות הישראלית אינה מתייחסת ללוח העברי וליום ראשון בערב כאל "מוצאי ראשון" או "אור ליום שני" אלא כאל יום ראשון בערב.

  • ד.  On ינואר 17, 2005 at 1:27 pm

    "מוצאי יום ראשון" במקום "יום ראשון בערב"? זה לא פותר שום בעיה, כי לא היתה כאן שום בעיה. כולנו אומרים "יום ראשון בערב", ואף אחד עוד לא התבלבל. מאחורי ההנחיה שאת מספרת עליה עומדת איזו התנשאות פלצנית של אנשי משטרת העברית שהחליטו סתם ככה ש"יום ראשון בערב" זו עברית לא מספיק טובה בשבילם.

    המונח "ערב חג" ברור לכולנו – היום שלפני החג. ומדובר כאן על כל שעות היום, לא רק על שעות הערב.

    גם המונח "ערב שבת", במשמעות "יום שישי", היה ברור פעם. בפתגם "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת" מדובר על שעות העבודה שלפני כניסת השבת.

    אבל אם ליום קוראים "ערב", לערבו של אותו יום קוראים "לילה" – וכאן מתחילה התסבוכת.

  • סת"ס  On ינואר 17, 2005 at 6:43 pm

    1. מוצאי יום ראשון מחליף את ליל שני, לא את יום ראשון בערב.

    2. כתבת שערב חג הם כל שעות היום שלפני החג, ולא רק הערב. אם כן, טעות בידך: ערב חג לא כולל את ליל החג. ליל הסדר, לדוגמה, הוא לא חלק מערב החג.

    3. אני תמיד מעדיף את "ההתנשאות הפלצנית של אנשי משטרת העברית" על מירמור ריק מתוכן של הלא-תרבותיים. אבל זה רק אני.

  • קובי  On ינואר 17, 2005 at 7:41 pm

    מהי אותה בעיה בה נתקלו העורכים: תקנית יש לומר ליל שישית ומוצאי שבת. זה שקומץ בורים ועמי ארצות השתלטו על השיח הציבורי וגרמו למגזר עצום לעבור ולדבר ככה לא אומר שצריך לשנות מדרך הדיבור הנכונה.

  • ימימה  On ינואר 17, 2005 at 7:53 pm

    ליל שבת בוודאי.

  • ד.  On ינואר 18, 2005 at 8:30 pm

    מעולם לא נתקלתי במונח "ליל שלישי", אבל אם הייתי נתקל בו – הייתי מחליף אותו ל"יום שני בערב" ובשום אופן לא ל"מוצאי יום שני".

    אבל זה רק אני, לא-תרבותי שמעדיף עברית פשוטה ומובנת על פני המצאות מוזרות.

  • סת"ס  On ינואר 19, 2005 at 2:36 pm

    (אתה רואה? בכל זאת אנחנו מסכימים על משהו.)

    אם לא נתקלת אף פעם בליל שלישי, הרי שתמיד יש פעם ראשונה. תתחדש.

    אתה יודע, יש לי חבר שהיה לו פעם שכן מהסוג הגרוע ביותר, אולי אתה אפילו מכיר את השכן הזה, מאלה שתופסים אותך בחדר המדרגות כשאתה עם השקיות של הסופר ומתחילים עם הסיפורים שאין להם התחלה ואין להם סוף, טיפוס טרחני במיוחד, שאם טרחנותו היתה מגרעתו הגדולה ביותר, דיירי הבית עוד היו סובלים אותו; אבל בנוסף הוא גם שם לו למטרה לאמלל את חייהם – היה מציק להם גם בביתם וצועק להם מהחלון בגסות. כל אותה עת בטוח היה שכולם אוהבים אותו ומעריצים אותו, ואלה, עד האחרון שבהם, ואני יודע כי דיברתי איתם בעצמי, תיעבו אותו וקיללו את היום שבו הצטרף לבניין. לא פחות.

    ומדוע אני מלאה אותך בסיפורי שכנים של חברים? כי פעם אחת שמעתי את השכן הזה אומר לשכן אחר שלא מתקנים בורות בעילגות. אם אנשים כמוך לא יודעים מה ההבדל בין ערב חג לליל חג, זה עצוב מאוד. אבל הדרך הנכונה היא לא "לוותר" על הביטוי, אלא להכיר אותו לאלה שלא יודעים.

    וככלל, אני תמיד בעד העשרה של השפה, ונגד צימצומה. אם יש כמה דרכים לומר את אותו הדבר – מצויין, אני לא נבהל.

  • ד.  On ינואר 19, 2005 at 10:01 pm

    יאללה בסדר, תחשבו שהוא יותר חכם.

  • סת"ס  On ינואר 20, 2005 at 2:31 pm

    אני חושב שכשאתה מסיט את הדיון לחוכמה שלי אתה פוטר את עצמך משיקולים ענייניים, ועושה לעצמך חיים קלים מדי. זהו מפלטו של החלש. לדעתי, השאלה היא כלל לא בכמה אני יותר חכם (זה כבר הדבר השני שאנחנו מסכימים עליו!), אלא מה עושים עם הרדידות הזו שפושה בכל מקום. זה נכון, יש לי בעיה עם עלגות, אבל לתפיסתי, הבעיה לא נעוצה בי, אלא בעלגות, ולכן אני חושב שלא אני צריך להיות במרכז הדיון, אלא זילות השפה והידרדרותה. אגב, אני לא חושב שזו בעיה של מישהו באופן אישי, לכן אני גם לא מבין מדוע מיהרת להיעלב. הבעיה היא מערכתית, הן של מערכת החינוך והן של החינוך שמוקנה לילד בבית, וברור שאף אדם לא אשם בחינוך הקלוקל שהוא קיבל.

    ואגב, גם להגיד "טוב, טוב, אתה יותר חכם!" זה לא בדיוק סמל לבגרות מופתית. וחוסר בגרות אני שונא כמעט כמו שאני שונא פחדנות, שמתבטאת בהימנעות מהזדהות בניק הקבוע שלך ברשת (זה ניק, פור גוד סייק! אף אחד לא יודע מי אתה באמת, דה!), שלא לדבר על החוצפה לספר אחר-כך שהאומץ והיושר הם נר לרגליך. חה.

    הבנת.

    😉

  • ימימה  On ינואר 20, 2005 at 2:39 pm

    אני שמחה שבאת להעלות לי את הקאונטר. בדיוק לאדם אובססיבי כמוך האתר זקוק.

    אשר לעניינים הלשוניים שהעלית, אז כמו שאמר פה לפני סת"ס, אני לא מבינה איך אדם שעד לא מזמן טען שאין מתקנים בורות בעילגות עכשיו מתעקש על נוסח מסוים רק בשביל שהבורים יבינו.

    מצד שני, אני חייבת לומר שלא נראה לי שקבלתי פה על השימוש ב"יום רביעי בערב" רק הערתי את היקסמותי מהצעת הוצאת הספרים ההיא, שנתנה כבוד למסורת של השפה.

    אבל כן, קבלתי על השימוש ב"יום שבת" השגוי ו"בשבת" המעצבן במקום ב"מוצאי שבת". הרי מה זה "מוצאי שבת" אפילו אתה יכול להבין.

    אה, ועוד משהו, אני מבינה שאתה נורא רוצה לומר את המילה האחרונה, אבל צר לי, הפעם התענוג ייחסך ממך. 🙂

%d בלוגרים אהבו את זה: