ילדה, איפה אמא שלך?

המשפט הראשון שעבר לי בראש כשראיתי את הילדה שהצמידה את פניה אל המחיצה החצי שקופה היה "ילדה, איפה אמא שלך?" לא יודעת אם הנוכחות של אמא שלה במקום היתה יכולה למנוע משהו, אבל זה היה המשפט הראשון שגם הוצאתי מהפה: ספונטני, לא מחושב, לא מתוכנן. אפילו לא ידעתי שאמא שלה לא שם. היא היתה בת שש או שבע, ילדה שהתלוותה לחברתה ולאמה של אותה חברה לבילוי שבת בבריכה. והיא בחרה לדפוק עם החברה על המחיצה החצי שקופה של תא המקלחת שלי ולהדביק לשם את הפנים שלה, אולי משום שאמא שלה באמת לא היתה שם.
 
רואים הבדל, סחה לי בת דודה לא מזמן, בין ילדים שיש להם אמהות בבית לבין אלה שהאמהות שלהם לא שם. היא צעירה ממני בשנה וחצי, יש לה שני ילדים ומקצוע מכובד, שהיא עובדת בו כל יום שמונה או תשע שעות עד שהיא חוזרת לילדים. כשזה בא ממנה, המשפט הכל כך לא תקין פוליטית הזה נשמע מצוין. מאחר שאני עדיין נטולת ניסיון, ומכיוון שאני תמיד בבית, אני מסכימה בחדווה עם דבריה, ונרגעת קצת מהמשפט העקום שהבהיל גם את הילדה וגם אותי שיצא לי בבריכה.
 
ולא שזה מרגיע את החששות לזמן רב. מה אם אמא בבית אבל ברגע אחד של חוסר תשומת לב או של מילה לא נכונה היא יכולה להשאיר לילדה צלקות לכל החיים? אם היא בבית אבל מרוכזת בעיקר בעצמה? ואם היא בבית כל הזמן ובכל זאת לא מצליחה ללמד את הבת שלה שלהציץ לאנשים זרים במקלחות זה פסול?  
 

פינת ליטוף

הרבה יותר מקודם, אני מאוימת כשאנשים פולשים למרחב שלי. יש נשים שנרתעות מאוד מזה שהן הופכות לפינת ליטוף, לא חשוב מי המלטף. לי זה לא חשוב, כל עוד זו חברה טובה, או מישהי שאני סומכת עליה. ואלה, למרבה האירוניה, ממילא לא מעסיקות את עצמן בשליחת ידיים. אנשים אחרים מרגישים נוח לנגוע. וכמה שאהיה לא נחמדה אליהם הם לא יבינו כנראה. בטן של אישה בהיריון מבחינתם היא נחלת הכלל. 

ואז הידיים שלי עוברות אוטומטית אל הבטן. כאילו שהעור והנוזלים וכל היתר לא מספיקים לילדה והיא צריכה עוד מגן חיצוני נייד. אבל אני יודעת. לא היא צריכה. אני צריכה. 

לא כל פעם שאני שמה ידיים על הבטן זה לצורך הגנה. לפעמים זה רק כדי להרגיש אותה זזה, התחושה המשכרת ביותר בעולם. 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On יולי 10, 2005 at 9:28 pm

    מזל טוב, מתוקה.
    שתזכה להמון אמא, ואת – להמון ילדה.

  • דנה  On יולי 10, 2005 at 9:53 pm

    או שאמא שלה עובדת 45 שעות בשבוע. מה שבטוח (וסליחה שאני נשמעת כמו סבתא של מישהו כשאני אומרת את זה), הילדים של היום נוטלים לעצמם חירויות שלא היו לנו כשהיינו בגילם. לילדה שאני הייתי היתה הרבה יותר יראה כלפי המבוגרים (ובכוונה אני כותבת "יראה" ולא "יראת כבוד", כי זה היה פחד לשמו).

    ובאשר לפינת ליטוף, אני גאה בך על כך שאת עומדת על המשמר. וגם זה, אולי, נראה אחרת פעם, כשהיינו קטנות (או, אולי, בבטן של אמא שלנו).

  • ימימה  On יולי 11, 2005 at 12:44 am

    ודנה, נכון, יותר חירויות. די מעצבן. פויר כתב על זה לא רע לא מזמן.

    ובאמת, ממתי נהיה מנהג כזה של לגעת בבטנים? לדעתי זה עניין של חמש עשרה השנים האחרונות לכל היותר.

  • איילת  On יולי 11, 2005 at 5:05 am

    אבל אני כן יודעת שזה השתרש באופן אגרסיבי ומעורר שאט נפש. בהתחלה לא מבינים, מתייחסים בסלחנות כאילו מדובר במקרה חד פעמי, אחר כך כבר מחפשים תירוצים ג'נדריאלים ומפרידים בין נגיעה נשית לגברית, בין נגיעה שקדמה לה שאלה ובין כזו שבאה בהפתעה. אחר כך, כשפתאום בקניון או סתם ברחוב מגיעות תגובות ונגיעות מזרים גמורים מבינים שיש פה דפוס בעייתי שדורש תגובה במידה ורוצים להכחיד אותו.
    כשהייתי בחודש שביעי יצאתי עם חברה לרקוד במועדון שהכרתי מקרוב טרום ההריון. אחד הבחורים במקום (זר גמור), תוך כדי ריקוד החליט לתפוס לי את הבטן. אני החלטתי ברגע אחד לבעוט לו בביצים. בעטתי. כל הבנות ששמעו את הסיפור תמכו ואהדו. כל הבנים חשבו שאני הורמונלית, אגרסיבית, אלימה ומודל חיקוי אימהי גרוע.
    ובנוגע לאימהות ששם או לא – ישבתי בבית כמעט 4 שנים, לא כולן מבחירה. ברגע שיצאתי למשרה מלאה וכך גם הפרטית (יום מלא אצלה בגן הוא עד 17:45) נראה שלשתינו יש יותר כוח להתמודד אחת עם השניה.

  • אורן  On יולי 11, 2005 at 9:02 am

    כאשר הבטן ההרה של דמי מור הפכה לנחלת הכלל, או אולי כשיאיר לפיד התחיל לנשק את המרואיינות שלו במחווה כה מזוייפת וכה לא ישראלית ואז אנשים התחילו לנשק ולחבק את כל הנקרה בדרכם.
    ואולי זו בכלל מוטציה של הצ'פיחעס ("תביא סיבוב", או "תן להחליק") עם הסיבוב על הראש אחרי תספורת.

  • ימימה  On יולי 11, 2005 at 12:02 pm

    ארבע שנים זה באמת המון זמן למי שלא בנויה מהחומרים הנכונים לדברים כאלה. ומעטות בנויות. אני בכלל לא בטוחה שאני ביניהן. אבל אני שמחה שתהיה לי האפשרות להיות איתה לפחות שנה.

    והבעיטה? אני כמו כל הבנות… 🙂

    ולאורן, לא חשבתי על ההקבלה לקרחות, אבל ברוח הדברים של איילת, שמעתי גם על נשים ששאלו את הנוגעים אם הם רוצים שהן ייגעו להן באיברים מסוימים בלי לקבל רשות.

  • מיכליקה  On יולי 15, 2005 at 1:43 am

    מה שמצחיק הוא שכשהבת שלי היתה בת שלושה שבועות חזרתי ללמוד, לא מתוך ברירה אלא כי באוניברסיטת חיפה באמת מאמינים שהשמש זורחת להם מהתחת ומחייבים סטודנטיות להיות בשיעורים ולא משנה מה. עכשיו כשהיא בת שנתיים וחצי ואני כבר שנתיים איתה ב"בית" (זה יותר בפארק ובספריה ובבריכה וכאלה), אני שמחה כל כך שיש לי זמן להשקיע בה. חברה שלי שאלה אותי אתמול אם אני חשה כישרון מבוזבז ואני עניתי שבשום פנים ואופן, את הכישרונות שלי אני תורמת עכשיו לאימהות וטוב לי עם זה. אבל להשאר עם הילד/ה בבית לא מבטיח שהילדים לא יהיו נטושים מנטלית, וזאת מהכרותי עם עוד אמהות "בית".

  • מואדּיבּ  On יולי 21, 2005 at 4:30 pm

    מעניין

    את הבטן ההריונית שלי, אף אחד לא מנסה ללטף

    ולגבי השארות בבית מול לצאת לעבוד – אין כללים. הכל משתנה מאמא לאמא, מילד לילד, ואפילו אצל אותה האמא ואותה הילדה, זה יכול להשתנות.

    אל תתכנני – אם את יכולה שלא – פשוט זרמי עם זה.

  • איה  On יולי 23, 2005 at 10:10 pm

    זה קרה לנו בסטימצקי לפני שבוע: ילדה (מהסוג הזה שמתרוצץ בקולי-קולות בין המדפים – זה קרוב משפחה של המציצה במקלחות) שלחה ידיים לתוך העגלה שלנו כדי ללטף את הבובה ששכבה שם. "אבל זאת הבובה שלי", ניסיתי להסביר לה באיפוק, בעודי משלחת מבטים מזרזים אל אמא שלה. אני שונאת להתערב בנושאי חינוך של ילדים של אחרים, וחיכיתי שהיא תיקח פיקוד ותסביר לילדה את הגבולות בין מותר לאסור. היא התקרבה אלי, אבל לא הזדרזה מדי, וכשהילדה שלה עמדה לשלוח שוב את הידיים אל תוך העגלה, יצא לה משהו כמו: בואי לפה, תעמדי פה, מכאן רואים אותו יותר טוב.

  • איה  On יולי 23, 2005 at 10:14 pm

    ליטוף וירטואלי – מותר?

  • דנה ה.  On יולי 25, 2005 at 6:48 pm

    ולאיה – אוי ואבוי איזה אסון! ילדה רצתה
    ללטף את הבובה שלך ואיזה פויה של אמא יש לה.
    את בטח חושבת שהבובה שלך קורצה מחומר אחר,
    גם עם אמהות מעצבנות ומחנכות הדור בובות גדלות להיות י ל ד ו ת!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: