מי זה בני ציפר?

מי זה בני ציפר?
מה באמת כבר אפשר למצוא באותו כפר מימון? כנראה הרבה פחות פרובינציאליות מתנשאת מזו שאפשר למצוא בדבריו של בני ציפר על המקום. דבר אחד אפשר לומר די בוודאות: לעומת בני ציפר, שבשבוע שעבר לאור הפרסומים אולי סוף סוף חש בחסרונו של כפר זה בתודעתו (אחרי חמישים שנים ויותר בארץ!), תושבי כפר מימון מן הסתם אינם חשים בחסרונו של בני ציפר בתודעתם, גם עכשיו, כשמאורעות השבוע שעבר חלפו להם.

 

עוד חוזר הניגון
שוב קמה צדיקה ליברלית חדשה במטרה להגן על עקרונות השוק החופשי. דליה איציק חושפת את משנתה המתקדמת לניהול השידור הציבורי בארץ. פחות פיקוח, יותר יד חופשית לגופים המשדרים. באצטלה של פתיחות וליברליות היא מנסה לדחוק את ארגוני היוצרים מזירת היצירה.
כשאין פיקוח על מספר שעות השידור ליצירת מקור לגופים המשדרים לא שווה להשקיע בה. למה? כי הם משלמים הרבה פחות כסף על זכויות שידור של תכניות זרות. גם פיקוח על התכנים חיוני, לא מטעמי צנזורה, אלא משום שאם יוגדר רק מספר השעות שיוקדשו ליצירת מקור אבל לא יפורט כמה שעות יינתנו לכל תחום, יכולים גופי השידור לבחור להשקיע בתכניות בידור קלילות וזולות להפקה יחסית (ריאליטי, שעשועונים, תכניות אירוח ועוד) במקום בהפקות של סדרות דרמטיות או קומיות שדורשות השקעה כספית רבה יותר.
לפעמים יש הכרח בפיקוח כשמדובר בתעשייה מתפתחת שעדיין לא עומדת על רגליה. תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית עונה על הקריטריון הזה. כדאי לדליה איציק ללמוד קצת מה ראוי לעשות במקרים כאלה לפני שהיא יוצאת בהצהרות פסאודו ליברליות שיכולות למוטט ענף של עשייה ישראלית שהחל לצמוח בשנים האחרונות.
 
יש מספיק לכולם
המשפט הזה היה נאמר כשהגיע איזה פינוק מיוחד מחדר האוכל לבית הילדים. או אז היו מזנקים קלי התנועה אל עבר הקערה המרכזית כדי לגרוף לצלחתם מלוא החופן מהצ'ופר החודשי, לקול שאגותיה של המטפלת, "לא להתנפל! יש מספיק לכולם!". בעקבות הקריאה הזו היה כל אחד מקבל שניים ורבע מקלות צ'יפס או חצי בננה, כדי שיהיה מספיק לכולם, ואחר כך היה אולי אפשר לקבל תוספת (ולא, לא היתה לי ילדות עשוקה).
ניצולת קיבוץ אחת שחיה שנים בארצות הברית אמרה לי פעם, "רק בארצות הברית גיליתי שבאמת יש מספיק לכולם. בארץ זה לא תמיד נכון." נזכרתי בדבריה כשקראתי את התגובה החריפה של דודי ברשימה האחרונה של גיל. לפעמים נדמה שבתי הספר לאמנות לא מטפחים את הכישרונות כי אין באמת מספיק לכולם, וכולם מתחרים על אותה משבצת. למרבה הצער, במציאות הצפופה של הארץ, לא תמיד זה ממש רחוק מהמציאות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • הצועד בנעליו  On יולי 26, 2005 at 5:13 pm

    שהפגין בני ציפר במאמרו בהארץ לפני כמה שבועות, נגד הרעיון שמצעד הגאווה יצעד גם במקומות שלא קוראים להם תל אביב.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=594750&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0 בין השאר נמצא שם פנינים עטופות סובלנות כמו: "אי-סובלנותם של אנשי ירושלים היא שם דבר ואסור לקלקל את המוניטין שיצאו להם בתחום זה עוד מימי התנ"ך …מכיוון שבירושלים כל אריח וכל מרצפת תפוסים כבר די והותר בנציגים של כיתות וקבוצות של סהרורים ומחפשי אמת, רדי לך, את, האמת ההומוסקסואלית, בחזרה לתל אביב ושם המשיכי להשמיע את קולך באין מפריע"

  • דנה  On יולי 26, 2005 at 8:52 pm

    רק שאי אפשר להשוות את הציפר לביילין. כי ביילין לא מתנשא ומתבוסס ביהירות כמו הציפר.
    לא ייאמן שפירסמו את הסחי הזה.

  • סתם סופר  On יולי 27, 2005 at 2:00 pm

    את קוראיו של בני ציפר ניתן לחלק לשתי קבוצות: אלה שקוראים אותו ודומים לו, והקבוצה הגדולה יותר – אלה שקוראים אותו ולא סובלים אותו. לא סתם לא סובלים אותו, אלא ממש מזדעזעים כל שבוע מחדש מקטנותו ושנאתו השוצפת לכל מה שהוא לא הוא. כל-כך הם סובלים בזמן הקריאה, שאין סיכוי שיפסחו עליו: הם יקראו אותו בשקיקה, ינודו בראשם כלא מאמינים, וינסו להסביר לבן-שיחם, שיצא הרגע מהבריכה, כמה פרובנציאלי האיש, ואיך זה שהוא כזה מבושם מעצמו. גועל נפש, מישהו בהארץ צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. כל התוכניות האלה בטלויזיה הגרמנית, את מי זה מעניין בכלל?

    כמובן, עד השבוע הבא.

    (צילום אילוסטרציה: בריכה.)

  • אבנר  On יולי 27, 2005 at 6:16 pm

    קורא את ציפר בתדהמה כל שבוע.
    כי לפחות הוא יודע להתנסח, הבהמה. ואהדתו להומואים מאוד משעשעת, ושנאתו לכל השאר מאוד יוקדת. והזיהוי שלו צרפתית/גרמנית = תרבותי היא כה טוטאלית מחד ונלעגת מאידך, תאווה לעיניים. ויש עוד.

    אנשים ששונאים את עצמם זה כאילו, כזה מרתק!

  • סתם סופר  On יולי 27, 2005 at 9:12 pm

    אני חושש שבני ציפר עצמו הוא היחיד שמשתייך לקבוצה הראשונה.

    ברוח האופנה המקובלת בימים אלו להפוך כל דבר לקמפיין ציבורי (מי אמר די לבושה ולא קיבל [שוחד]?), הייתי יוצא עם סלוגן שהוא וריאציה על הכותרת:

    !?Who the fuck is Benny Ziffer

    אני כבר רואה את הארץ נשטפת בסטיקרים האדומים (הם תמיד אדומים), מתנוססים על כל פגוש, מעטרים כל מרפסת.

    נ.ב
    אם הסימן שאלה והסימן קריאה יצאו לי בסדר הנכון במשפט שכתוב באנגלית, אתם יכולים לקרוא לי בנצי. אנחנו אולי יודעים לבנות פצצת אטום ולהגיע לחלל, אבל לבנות ממשק שיתמוך *גם* בעברית *וגם* באנגלית, זה כבר גדול עלינו.

    נ.ב – הדור הבא
    מישהו חייב להגיד לחבר'ה ברשימות שבסיסמאות שהם מבקשים מהמגיבים לכתוב מחדש, שבע נראה כמו אחד. זאת הפעם השלישית שאני כותב את התגובה הזאת, רבאק.

  • אישה אחת אמרה  On ספטמבר 2, 2005 at 2:59 pm

    בעיתון אמיתי, כשאדם מגיב לרשימה של אשתו מספרים את זה לקוראים.
    חשבתם שזה רק אינטרנט אז לא צריך, או סיפרתם בפינה כל-כך נידחת שפספסנו את זה?

  • אשה אחרת ענתה לה  On ספטמבר 20, 2005 at 5:08 pm

    לא כתבות ומאמרים? ומתי בפעם האחרונה ראיתם אדם שמגיב בעיתון לרשימה(?) של אשתו? האם לא מוסכם שאחד המאפיינים הבולטים בכתיבה אינטרנטית הוא האנונימיות? האם נכון לשפוט מגיבים באתר אינטרנט בסטנדרטים עתונאיים? ואם כן, האם עיתון היה מפרסם תגובה חתומה ב-"אשה אחת אמרה לי"? מסופקתני.

    רק דבר אחד פספסתי: אם הפינה שבה הם סיפרו את זה כל-כך נידחת, עד שאפילו אתם פספסתם את זה, מהיכן אתם יודעים לספר לנו על זה פה?

  • אישה אחת אמרה  On ספטמבר 25, 2005 at 10:31 pm

    לא ניסיתי לשפוט.
    עם זאת, מי שקרא בעבר את תרומותיו של סתם סופר לדיונים שהתעוררו בעקבות כתבות ומאמרים של ימימה, ולא ידע שהוא בעלה של ימימה – מוזמן לקרוא אותן שוב בידיעה שהוא בעלה של ימימה.
    הידיעה הזאת בהחלט מוסיפה משהו.
    לכן אמרתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: