סופרת

סופרת

כמה פעמים עוד אצטרך למרוח לק על הציפורניים של הרגליים עד הלידה (פעמיים לכל היותר, ואני עוד מגיעה)

כמה פעמים עוד אצטרך להוריד שערות מהרגליים (שלוש גג, אם לא אחליט רגע לפני בית חולים לעשות משהו בנדון, ומזל שהן גדלות לאט כל כך בהיריון)

כמה פעמים עוד ננקה את הבית עד הלידה

כמה חזרות מקהלה עוד נשארו

כמה כוסות תה פטל מגעיל עוד אצטרך לשתות

כמה ברֵכות עוד אעשה עד הלידה

כמה תנועות עובר אני מרגישה בחצי שעה נתונה

 

צריך לעשות

לסדר תיק לבית חולים

לסדר את החדר של הילדה

לסדר תו חניה

לסגור את חשבון הבנק הישן

להתנתק מהכבלים

להספיק עוד שתי הצגות לפחות

להספיק עוד שני סרטים לפחות

להכשיר את המטבח בבית

 

שמונה חודשים ושנה

היריון נמשך שמונה חודשים ושנה אומרות יודעות דבר. השבוע הגענו לראש השנה עם 57 קילו. בתקווה שעד יום כיפור לא יהיה יותר מקילו אחד נוסף.

 

בריטני ואני

בריטני ואני אמורות ללדת פחות או יותר באותו זמן. אני יכולה לציין לזכותי שיש לי בטן קטנה יותר (אבל ילדה קצת מעל הממוצע, בהערכה אחרונה) וטעם טוב יותר בנעליים.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עופר לנדא  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 5:14 pm

    דווקא אחרי הלידה תצטרכי את הכבלים, כשתהיי תקועה בבית, ולא יהיה לך מה לעשות [באותם רגעים שלא תרוצי להרגיע את הצרחנ/ית]

  • דנה  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 5:31 pm

    בריטני נראית כמו מטרוניתא בת ארבעים. הבעיה היא לא רק במגפיים; השמלה מזעזעת לא פחות.

    שיהיה במזל טוב ובהצלחה, ואני מקווה שלא ביום כיפור. 🙂

  • עמי  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 5:59 pm

    שיהיה המון בהצלחה ולא לשכוח את האושר.

  • סתם סופר  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 6:22 pm

    תודה על הרשימה של הצריך לעשות. זה סידר לי דברים בראש.

  • גרי אפשטיין  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 6:48 pm

    מה גם את לאסבית?
    זה כבר מתחיל לשעמם.

  • ימימה  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 7:24 pm

    דווקא חשבתי שבאותם רגעים שאהיה תקועה בבית ולא יהיה לי מה לעשות אלך לישון. אבל אולי אשקול את הצעתך. (הנה, עובדה שעוד לא התנתקתי.)

    לדנה, ניסיתי להיות לארג'ית איתה, השמלה באמת לא משהו.

    לעמי – אני אף פעם לא שוכחת את האושר. 🙂 תודה.

  • דוד כפרי  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 10:03 pm

    🙂

  • אביבה  ביום ספטמבר 8, 2005 בשעה 11:15 pm

    איזו הצטרפות מקרים – בדיוק נזכרתי בבלוג ההריון שלי בישרא, וקראתי בו שוב, 7 חודשים אחרי. נראה כמו יקום מקביל.

    עכשיו הזמן זוחל לך, תיכף הוא יתחיל לטוס. שיהיה במזל ובבריאות.

  • ימימה  ביום ספטמבר 9, 2005 בשעה 8:13 am

    🙂

  • רוני  ביום ספטמבר 9, 2005 בשעה 5:23 pm

    זה מסע שמאוד תשמחי שהעזת לצאת אליו, אבל בהחלט כדאי להספיק קצת תיאטרון וקולנוע.
    ומההתחלה לא לוותר על זמן איכות עם הבעל. שש שנים בלי לימדו אותי שהתנתקות (מהילדים) היא משהו שכדאי לתרגל במוקדמות, בקטנה, אחר כך קשה מאוד. ועופר צודק מאוד מאוד בעניין הכבלים. מאוד.
    שיהיה רק טוב. תיהני

    ותרשו לי לחרוג מהמסיבה העולמית ולהגיד שלדעתי בריטני הפתיעה אותי לטובה. יש לה הריון נורמלי על אף 3897 הצלמים שעומדים בפתח ביתה בכל רגע נתון והיא לא נכנעת לאנורקטיות הכללית, לפחות לא עכשיו בהריון. מה לעשות, הריון זה לא תמיד מחמיא, וזו גם לא מטרת כל ההתנפחות הזו, אה?

  • אביבה  ביום ספטמבר 9, 2005 בשעה 8:33 pm

    אה, בהחלט – טלוויזיה היא מצרך חיוני לחודשים הראשונים, בייחוד אם את מיניקה ותקועה על הכורסה/ספה כשעל ברכייך תינוק שנרדם. ואל תצפי מעצמך לצפות בנשיונל ג'יאוגרפיק או בערוץ 8. זה ידרדר מהר מאוד לתוכניות אירוח זבליות המרפות את שרירי המוח. אי אפשר יותר מזה אחרי לידה.

  • ריקי  ביום ספטמבר 10, 2005 בשעה 10:11 am

    ושלא תגידי שלא כתבתי לך!
    טוב, את יודעת שאני בכוונה מגזימה. כדי שאחר כך לא תרוצי לבכות כמוני למה אף אחד לא אמר.
    גם אני בעד הטלוויזיה, אבל לדעתי את תהיי כמוני, בכל דקה פנויה תהיי במחשב כדי להיזכר מי את. שיהיה בהצלחה.

  • ימימה  ביום ספטמבר 11, 2005 בשעה 8:03 am

    יכול להיות שבסוף לא נתנתק. לפחות לא בזמן הקרוב. ולא לדאוג, אין חשש שאצפה בערוץ שמונה. שמעתי שבבקרים יש תכנית טובה לנשים עם אחת אודטה או משהו כזה.

    טוב, ברצינות, לנוכח ההתמכרות הקשה לחוק וסדר, קשה לי לראות איך אני מתנתקת.

    ובעניין הסרטים וההצגות – הספקנו רק בסוף השבוע הזה שניים מתוך הארבעה שהקצבתי לי לעיל. 🙂

  • אורן  ביום ספטמבר 21, 2005 בשעה 2:03 am

    שאת כל כך מקמצת בהם עוד נקרא עד הלידה?
    שיהיה בשעה טובה 🙂

  • ימימה  ביום ספטמבר 24, 2005 בשעה 11:26 am

    🙂

    אולי יהיו עוד כמה.

  • שרית  ביום אוקטובר 9, 2005 בשעה 12:02 am

    אולי אני היסטרית, אבל לדעתי זה לא אחראי לפרסם את המשקל שלך באופן שבו את מפרסמת אותו, אפילו אם הגאווה בהחלט ראויה.
    יש נשים (לא ציינת את גובהך) שעבורן משקל 57 ק"ג בסוף הריון הוא בלתי אפשרי או לחילופין – מהווה סכנה לעובר, לאשה עצמה או לשניהם.

    מזל טוב,
    הרבה שמחה ובריאות.

  • ימימה  ביום אוקטובר 16, 2005 בשעה 11:25 am

    אני מניחה מראש שמי שרואה שמשקלי 57 קילו מבין שהגובה שלי הוא לא 1.80.

    וכמובן, לא הייתי מתגאה במשהו שיכול לפגוע בי או בתינוקת.

    ולמרות זאת, אני עדיין חושבת שאין לי אחריות קולקטיבית כלפי קהל הקוראים.

    אבל אם זה נורא חשוב אז אני 1.58.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: