מונטי פייטון ואבישג

אילו אבישג היתה מתבקשת לסכם את חייה עד כה, ודאי היתה משתמשת במשפט מתוך הגביע הקדוש: I fart in your general direction.
 
פרסומת להנקה
(או: תשובה לשואלים איך חזרתי לעצמי)

ההנקה מכווצת את הרחם. ההנקה צורכת קלוריות. כשאת מניקה אין לך זמן לאכול. אה, ויש גם דיאטה שנועדה למנוע את צרות הבטן של אבישג.
 
אסור לאכול:
קטניות: חומוס, שעועית, אפונה, עדשים; מוצרי חלב פרה חוץ מחמאה; מצליבים: כרוב, כרובית, ברוקולי, כרוב ניצנים; סולניים: עגבניות, חצילים, פלפלים; קקאו, קפה ותה רגיל; קישואים (לא ברור למה); שום ובצל חיים; פירות הדר (אבל מיץ לימון בסלט זה בסדר); סויה וכל דבר שיש בו מוצרים מסויה; אורז וחיטה תפוחה; כל מה שיש בו דבש; כל מה שיש בו תירס, קורנפלור, קמח תירס שמן תירס; מרגרינה וכל מה שיש בו שומן צמחי מוקשה (עיקרון טוב לחיים באופן כללי); הודו (מי בכלל רוצה לאכול הודו?).
 
אז התחלתי לאכול ממרח חלבה ביתי מטחינה ודבש תמרים, ובסוף אפילו נהניתי מזה, וחטיפי גרנולה תוצרת בית, גם הם עם דבש תמרים.
 
ועכשיו שהגענו לגיל שלושה חודשים, חזרתי לזלול שוקולד. האם זה עזר? אולי. ואולי הגיל. ואולי התרופות. ואולי הקרניו סקרל עזר. אם לא לגזים, לפחות לשינה. אז הנה שני שמות שכדאי מאוד לשנן. (של הטיפול ושל המטפלת.)
 
דברי האמא:
בתקופתנו לא היה דבר כזה גזים (רוב היום הילדים היו בבית תינוקות, אז איך יכולתם לדעת?)
תרגילי אותה להירדם לא על הידיים (איך?).
אצלנו לא היו קפיצות גדילה (ואצלי הילדה בקפיצה מגיל שבוע וחצי).
בגילה ובמשקלה היא כבר יכולה לעשות לילות שלמים (יכולה, אבל לא רוצה).
 
רגע של עברית:
בכל הפורומים אני רואה את זה: "חמתי אמרה" ו"החמה שלי". פעם אחת ולתמיד: חמות. וברבים, חמיות. זהו, הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת.
 
עיקרון הרצף
זה לא עניין של עיקרון, לילדה יש צרכים. אחד מהם זה להיות על הידיים כל הזמן. (אבל בלילה היא ישנה במיטה משלה.)
 
יד אחת עושה את זה
מילה ליצרני מוצרים לתינוקות (בקבוקים, תרופות, חיתולים חד פעמיים ועוד): כל מכשיר, שקית או בקבוק שאי אפשר לפתוח, למדוד ולתפעל ביד אחת הוא לא טוב. לתשומת לבכם.
 
געגועים
בלילה, אחרי שהיא הולכת לישון, אני ניגשת למחשב ומסתכלת שוב ושוב על התמונות שלה.  

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גילי  On ינואר 8, 2006 at 5:22 pm

    נו, באמת.
    פתאום כולם נזכרים שהם מומחים לגידול ילדים.
    אני רק תוהה, אם באמת היה שווה לוותר על כל הדברים האלה בדיאטה שלך? באמת הרגשת שיפור? אני לא ויתרתי על כלום (חוץ מנענע ומצליבים, נדמה לי), וגם אצלי היו לשני הילדים גזים, אבל רק קצת, והם נפסקו לקראת גיל 3 חודשים. אימצתי בשמחה רבה את התיאוריה הנוחה, שהגזים הם עובדת חיים בגיל הזה והם קשורים יותר למבנה הגוף של התינוק מאשר לדיאטה שלו.
    אשר לגעגועים: מזדהה הזדהות מלאה.
    היא יפיפיה. שתמשיך לעשות לך נחת.

  • אסתי  On ינואר 8, 2006 at 5:24 pm

    בובה, הקטנה. רק לידיעתך, ולמנוע את הכשלת הצבור במידע מטעה, הנקה לא עובדת על כולן באותה צורה. אני למשל, מבלה את חדשי ההנקה עם אחוזי שומן גבוהים בדם ובעוד כמה מקומות. לעומת זאת, ככל שאני מניקה יותר זמן, כשאני מפסיקה אני יורדת באופן יותר דרסטי. גם זה משהו.

  • ימימה  On ינואר 8, 2006 at 6:30 pm

    האמת היא ששכחתי לציין שלצערי היא אוכלת גם מטרנה, כך שאי אפשר לדעת, ואולי כל המאמץ היה מיותר. מצד שני, פעם אחת באמצע כשקצת רופפתי את המשמעת היה נדמה לי שהמצב החמיר. מיד שבתי למגבלות הקשות. מקווה שבילדה הבאה אי"ה רק אניק ואז אדע להגיד טוב יותר. בכל מקרה, כבר הרבה שנים לא שרדתי תקופה ארוכה כל כך בלי שוקולד, וזה בפני עצמו היה מעניין.

    ולאסתי, גם פה שכחתי לציין את ההליכות האינסופיות שעשיתי עם אבישג בחודשיים הראשונים על המנשא, כדי להרגיע אותה. יש להניח שגם זה עזר, והתיש אותי לא מעט.

    ותודה לשתיכן על המחמאות. אבישג מוסרת. 🙂

  • אביבה  On ינואר 8, 2006 at 8:48 pm

    לה אסור לתת עד גיל שנה, אבל לך מותר!

    מצד שני, לפי הרושם שקיבלתי את בטח מעודכנת בכל הטרנדים ההוריים החמים, ובטח קיבלת את הרשימה הזו מאיילת מטוטלת. או משהו. אז אני אשתוק. והיא מתוקה מתוקה (מדבש).

  • ימימה  On ינואר 8, 2006 at 9:40 pm

    מטוטלת. שמעתי מפי לא מעט אנשים שהיא עזרה. וכמו שאמרתי, המטרנה קצת הרסה לי. 😦

  • אביבה  On ינואר 9, 2006 at 10:15 am

    ממילא "גזים" זה רק שם קוד לבכי בלתי מובן עד גיל 3 חודשים. אח"כ מגיעים "שיניים", "חרדת נטישה" ו"בדיקת גבולות", ומשמשים לאותה מטרה, בלי שאפ אחד יידע מה הבעיה בעצם.

  • עומרון  On ינואר 9, 2006 at 12:11 pm

    זה הרי לא באמת משנה למה היא בוכה ומה עושה גזים או לא. העיקר שיש אמונות שניתן להיצמד להן בעתות של חוסר וודאות.
    באופן כללי אשתי נמנעה מדברים שגרמו לה להפליץ (ככה זה אצל מבוגרים – אין להם גזים, הם פשוט מפליצים) לפני ההריון.
    לא שזה עזר במשהו.
    לגבי ההירדמות על הידיים – זו עצה חשובה לתקופות מאוחרות יותר. נכון, הרבה יותר קל עם עצות חיוביות מאשר שליליות, אבל לעתים חשוב לזכור גם את השליליות.

    לגבי ההורים – אף אחד לא זוכר משהו מלפני עשרים ומשהו שנה ומעלה. אבל עצות זה חשוב והם רוצים לעזור, אז תהיי אמפתית ותהנהני בהבנה. ואז תאמרי – היום זה אחרת! והם יחרו יחזיקו אחרייך לכל החברים והחברות – היום זה אחרת (במעין ארשת פנים מבינה ומאשרת).

  • ימימה  On ינואר 9, 2006 at 1:37 pm

    נכון, אבל הצלחתי לפענח עוד סיבות. (למשל, גרפס שלא משתחרר בדיוק כשהיא מתה מרעב אבל גם לא יכולה להמשיך לאכול. אכן צרה. ויש עוד.) חוץ מזה, אי אפשר להתעלם מנוכחותם של הגזים. 🙂

    והעיקרון של אשתך, עומר, נשמע לא רע. שמעתי עליו כבר. אולי בילד הבא. ואכן, לא מזמן כשאמא שלי אמרה לי תעשי לה ארוחה ככה וארוחה ככה אמרתי בבושת פנים "אבל אין לה ארוחות כל כך" ואמא שלי הנהנה בהבנה ואמרה שכנראה ככה זה אצל הילדים של היום, גם הילדים של אחותי, שאותם היא מכירה טוב יותר.

  • עומרון  On ינואר 9, 2006 at 2:08 pm

    אני חייב להגיד לך שיש מה ללמוד מההורים, אבל תלוי באילו תחומים.
    נניח האכלה – היום מאוד באופנה להאכיל רק עם כפית, כדי שיפתחו תחושה. עכשיו אני ואשתי גדלנו (בבתים שונים יש להדגיש) עם בקבוקי מרק שחתכו להם את הפטמה כדי שהאוכל ייצא יותר מהר.

    כך עשינו עכשיו, כיוון שלהאכיל ילדה בת 5 חודשים עם כפית זה סיוט לה ולנו והיא די אהבה (היא זקנה כיום, בת 9. חודשים) אוכל אמיתי.
    אבל כשאמרנו לרופאה שהיא אוכלת ירקות ועוף מבקבוק אז היא מייד אמרה – זה לא טוב! היא צריכה עם כפית, כדי לפתח תחושות.
    עכשיו אשתי ואני, שני אוהבי בישול ואכילה חשבנו לנו – אולי אנו אוהבים אוכל כי זה לא היה סיוט עבורנו לאכול (בזמן ש"פיתחנו תחושות"). את הטיפ קיבלנו מחמותי.

    יש מה ללמוד ויש לזכור שגידול ילדים זה אופנה. המין האנושי קיים כמה אלפי שנים וכל כמה שנים משתנה האופנה, אך האנושות מתקדמת בכל זאת.

  • ימימה  On ינואר 9, 2006 at 4:06 pm

    "השיטות משתנות ואלוהים מגדל את הילדים."

  • נבט חיטה  On ינואר 9, 2006 at 4:06 pm

    וטיפ קטן, בתור מניקה כבר שנה שלמה גוזל קטן ונפלא שכמעט ורק מסתמך על הנקה. תאכלי הכלללל! הכל מהכל!
    חוץ מקפאין ועישון שכלל לא מומלצים גם לא בהנקה.
    ותהני לך מתמצית האושר הזאת. איזו ילדה מתוקה יש לך.
    גזים נובעים מחוסר בשלות מערכת העיכול.
    נכון שכרובית יכולה לגרום לה ליותר גזים אבל בעיקרון צריך לאכול הכל ולאכול טוב בתקופת ההנקה.
    אצלנו אין סימן לגמילה מהנקה בקרוב.
    אבל זה כלל לא אכפת לי כי אני נהנית מאוד.
    🙂
    ולפני שבועיים העולל חגג שנה.

    כל טוב!
    וד"ש.

  • ימימה  On ינואר 9, 2006 at 7:58 pm

    מקפאין כבר נגמלתי לפני ההיריון, אם כי מדי פעם אני חוטאת פה ושם. ועישון? חס ושלום. איזה כיף לך שאת מניקה כל כך הרבה. אני לא מאמינה שהגעתי עד הלום בכלל. כל כך הרבה קשיים היו בדרך. גם זה, אני מקווה, יהיה קל יותר בפעם הבאה. -חמסה-

  • איילת  On ינואר 10, 2006 at 1:52 am

    במיוחד כשזה מגיע לכדי ביקורת על אחרים.
    זה מקסים הקטע הזה. כשיש לך תינוק, כל העולם הוא הורה יותר טוב ממך וכולם יודעים הכל ומוכנים לחלוק איתך את המידע היקר מפז.
    תקשיבי, תהנהני, תנהלי שיחה לא מחייבת ותעשי מה שבא לך. יש לך אינסטינקטים בריאים ואת יודעת הכי טוב מה אבישג רוצה וצריכה.

    ובנוגע למונטי – אני ילדתי עם המכונה שעושה פינג וכשפרטית היתה בת 6 חודשים לערך, בכל פעם שהיינו אומרים: "We're the knights who say…" היא היתה עונה "ני!" מנסיון, אלה הקטעים הכי מצחיקים לצלם בוידאו ששולפים רק כשצריך לפדח מישהו.

  • ימימה  On ינואר 10, 2006 at 10:14 pm

    שצריך לפברק משקלים ותוצאות של בדיקות, ולהגיד לכולם, בטח, היא עושה לילות שלמים מיום שהגענו מבית החולים. אבל כמובן, ברמה כזו של עייפות, את אפילו לא מצליחה לחשוב על שקרים בסיסיים כל כך, וכל האמת הכואבת יוצאת לאור.

    וגם לאבישג יש כמה מילים שהיא כבר אומרת. למשל: איה (כשהיא בוכה) או די, באותה הזדמנות. ולפעמים היא אומרת כן. וכמה פעמים היא אמרה אמא, אבל באופן כללי, אני חושבת שרוב הדברים שהיא אומרת משמעותם היא אמא. 🙂

  • חגית  On ינואר 11, 2006 at 12:42 am

    גם תפוחי אדמה הם ממשפחת הסולניים. אם כבר אז כבר.

  • ימימה  On ינואר 11, 2006 at 9:57 am

    אבל כנראה מכיוון שהוא הגבעול של הצמח, ולא הפרי שלו, האיכויות שלו אחרות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: