הרצף ואנחנו

כשקראתי את עקרון הרצף, הרגשתי כל הזמן כאילו נוזפים בי על משהו שלא עשיתי. ואז נזכרתי שהספר הזה, שיצא לראשונה ב-1975, בא כתגובת נגד לשיטות המחמירות ששלטו עד אז, ובראשן שיטתו של ד"ר ספוק, שגרסו שכל מתן תשומת לב מעבר להאכלה ולצרכים בסיסיים הוא סוג של פינוק.
בקצרה, הספר מתאר את שיטת גידול הילדים בשבטים האינדיאנים בדרום אמריקה ומהלל ומשבח אותה. הילד צמוד לאם מרגע לידתו עד שנמאס לו (מתחיל לזחול ולחקור את העולם) כל שעות היממה, וכך, אומרת המחברת, נולדים ילדים מאושרים. כדאי, היא ממליצה, ליישם גם במערב.
אבל גם עוד קודם שקראתי, כנראה יישמתי חלק גדול מהעקרונות, בגבולות שלי, שהם, מסתבר, די רחבים, אם אני עדיין הולכת איתה על המנשא, אמא קטנה עם ילדה גדולה במשקל 7.400 ק"ג. וכך הצטמצם עולמי לכל מה שנמצא במרחק הליכה של שעה לכל היותר מהבית. סוּפר, בית מרקחת, טיפת חלב, רופא, חברות (חדשות מהגינה). הנסיעות באוטו ספורות. לאחרונה נסענו פעמיים באוטובוס, וזה היה ידידותי בהרבה לאבישג (וזקן אחד אפילו פינה לי את מקומו! מיהרתי לוותר – במילא לא נוח לשבת ככה). וכן, מעולם לא משכתי כל כך הרבה מבטים ברחוב כמו בימים שאנחנו יחד.

אלא שזה נעשה לא מתוך עיקרון, אלא מתוך נוחות. אבישג היא לא ילדה שקל לרצות אותה. מצד שני, אני פוגשת חברות עם ילדים מרוצים מאוד שנמצאים כל היום בעגלה, מה שאומר שאולי גם במקרה הזה, ההכללות של הספר, והקביעות החד משמעיות, אולי לא טובות לכולם. וכמו בכל שיטה שמבטיחה לגדל אנשים מאושרים יותר על סמך ניסיון של חברות בלתי "מקולקלות" ולא מערביות, תמיד כדאי לבדוק מה מצב תוחלת החיים במקומות כאלה, ועוד כמה מדדים ששוכחים לציין תוך כדי ההיקסמות, כמו מצבה הבריאותי של האישה שנושאת את כל ילדיה על גבה.

 
שחרור האישה
באורח פלא ובדרך נס, אבישג העבירה את עצמה להנקה מלאה. מה שאומר שהפסקתי לרחוץ בקבוקים כל היום. מוזר איך פעם חשבו שלא להניק זה השחרור האמיתי.
 
ואמא אומרת:
–          אל תדאגי, את בגיל הזה שקלת 7.100 ותראי מה יצא.
–          את צריכה להירגע? כי הילדה כבר מזמן נרגעה, את יכולה להפסיק לקפוץ.
–          השיטות משתנות ואלוהים מגדל את הילדים.
 
סינדרלה
באחת הנסיעות באוטובוס שהיתה כרוכה גם בהליכה לאורך רחוב ארלוזורוב בתל אביב, אבישג איבדה נעל אחת. זה אולי חסר סיכוי, אבל בכל זאת, אם מישהו במקרה נתקל בה, היא יקרה ללבנו מאוד ונשמח לקבלה בחזרה. 
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On פברואר 21, 2006 at 9:51 am

    אני מאוד רציתי שהם יהיו עלי, כל הזמן, מתוך איזו חרדה אינהרנטית ובטחון שרק אצלי הם בסדר, הוא יותר, היא פחות. שניהם יצאו מתוקים.
    וגם: העצה הכי טובה שקיבלתי כאמא היתה להפריע להם כמה שפחות. להיות זמינה, ולא להפריע. ככל שהם גדלים העצה הזו מתגלה כדבר שצריך לדעת. זה ממש עובד יותר טוב, כשאני לא מתערבת.

  • אבי  On פברואר 21, 2006 at 9:53 am

    את לא צריכ לקרוא ספרים של פמיניסטיות אמריקניות משום שהפמיניזם האמריקני נכשל לחלוטין, עדיף לאמץ את הפמיניזם הסקנדינבי שהצליח יותר ואת ההוגות שלו

  • גילי  On פברואר 21, 2006 at 10:11 am

    מכנה משותף אחד יש לכל הפילוסופיות האופנתיות על גידול ילדים: כולן מעוררת רגשי אשמה. אוף.

    כמו כל דבר אחר, גם הנוחות של המנשא תלויה בנסיבות: המזג הטבעי של התינוק, גודלו. את רועי הייתי סוחבת איתי לכל מקום במנשא, כשפניו החוצה והוא מרכיב משקפי שמש, וכל מבטי העוברים והשבים נמשכו אלינו וקיבלנו חיוכים מכל עבר. הרגשתי כמו כוכבת נערצת, וגם הייתי קרובה אליו כל הזמן. אושר צרוף.

    את טלי, לעומת זאת, פחות אהבתי לשאת במנשא. ולו רק כי טלי נולדה במשקל שבו רועי היה בגיל חמישה חודשים (אני לא מגזימה. טלי נולדה 4.300 רועי נולד 2 קילו עגול) כך שלשאת את טלי היה מאמץ הרבה יותר גדול. מדי פעם צריך לחוס לאמהות המסכנות…

  • גילי  On פברואר 21, 2006 at 10:12 am

    הקלדה חפוזה

  • אבי  On פברואר 21, 2006 at 10:32 am

    שימי לב ימימה, למרות סלידתך מסוציאליזם, המדינות בהן הפמיניזם מצליח ביותר הן (הפלא ופלא) המדינות הסוציאליסטיות ביותר (מעניין, האם האידיאולוגיה של מדינות סקנדינביה בדבר שוויון מתרגמות איכשהוא לשוויון מגדרי. לא, לא יכול להיות). לא רק זאת, אלא שהחינוך הטוב בעולם (עפ"י מבחני "פיזה" ו"פירלס" הבינ"ל שבודקים את איכות בתי הספר במדינות השונות וגם לפי "מדד החינוך" של האו"ם) הוא בסקנדינביה. אולי סוציאליזם הוא לא כל כך גרוע אה?

  • ימימה  On פברואר 21, 2006 at 11:33 am

    אני? מי אמר?

    ורוני, אני מבינה את החרדות האינהרנטיות האלה. זה גם אנחנו לא רק הם. אבל לזכותי אומר שבאמת עם אבישג זה לא היה מהתחלה, כי היא היתה קטנה מדי לבייבי ביורן, ובכל זאת רצתה ידיים כל הזמן.

    וגילי – משקפי שמש? יש לתינוקות? אבישג מה זה רגישה!

  • איילת  On פברואר 21, 2006 at 1:49 pm

    לא רק שיש אלא אפילו מומלץ (או לפחות הומלץ לנו כשהפרטית הגיחה ואולי בגלל עיניה המאוד בהירות).
    נורא רציתי שהיא תישן בעריסה לידי, נורא רציתי לשאת אותה במנשא, נורא רציתי להמשיך להניק אבל היא פיתחה מין אופי עצמאי כזה ועברה לחדר שלה בגיל 6 שבועות, פרשה ידיים ורגליים על המיטה ונרדמה ללילה שלם, את המנשא היא שנאה ובגיל 5 חודשים וחצי כשהייתי צריכה להשאיר אותה עם אבא שלה, לא היה קץ לצהלולי החדווה שלה כשסוף סוף לא היתה צריכה לריב עם הציצי אלא קיבלה כמות כפולה באינסטנט.
    זה היה הרצף שלה ואני באמת חושבת שההשלמה שלנו עם זה הפכה אותה ליותר מאושרת. פרימדונה, אבל מאושרת.

  • עומרון  On פברואר 21, 2006 at 3:10 pm

    אני הולך איתה במנשא קדמי במשקל של 8.5 קילו. וגם מסתובב בעגלה. כל יום והכיף שלו.
    היא נהנית מזה ומזה ואני נהנה מזה ומזה.
    לא לכל דבר חייבת להיות מוצמדת תיאוריה כדי שהוא יהיה נכון. לפעמים דברים נכונים הם כאלה גם אם אין תיאוריה שגורסת כך.

  • רון  On פברואר 21, 2006 at 3:38 pm

    אפשר לקרוא קצת על הספר ועל הסופרת בראיון שערכתי עם הסופרת ג'ין לידלוף
    http://www.yoashveshoshana.net/Resources/Articles/Jean_Liedloff_Hebrew.htm

  • סתם סופר  On פברואר 21, 2006 at 7:52 pm

    שלוש הערות:

    1. למה את לא נותנת קרדיט לצלם?
    2. בגיל הזה שקלת 7.100, לא 4.100.
    3. לאבי – לא הבנתי מה יש לך נגד פציפיזם.

  • ימימה  On פברואר 21, 2006 at 10:15 pm

    לא להשתחצן, שרירים של גבר זה לא שרירים של אישה (ועוד קטנה…) אבל כל הכבוד! 🙂

    לרון, קראתי את הריאיון בדילוגים (כי סוף כל סוף הילדה ישנה…) תודה. זה נשמע נכון מאוד, אבל לא תמיד ישים לצערי. ולכל אחד יש מקומות שלא נוח לו איתם.

    ולסת"ס – הקרדיט כמובן לבעלי הצלם. ואתה צודק, שקלתי 7.100 – יתוקן בהקדם.

  • גילי  On פברואר 21, 2006 at 11:19 pm

    בגללך הלכתי וחיפשתי ונזכרתי. כשהלכנו ככה ברחוב, באמת הרגשתי כמו סלבריטי.
    המשקפיים עלו בערך 30 ש"ח, מותג, מסנני UV, גמישים וצבעוניים ועם ציורים קטנים של גרפילד. לדאבוני הם אבדו ואינם. אבל אפשר לקנות דומים להם ברוב החנויות שמתמחות בתינוקות.

  • גילי  On פברואר 21, 2006 at 11:20 pm

    לא צירפתי לינק:

    http://www.notes.co.il/gili/16857.asp

  • שפי  On מרץ 4, 2006 at 1:33 pm

    הודיתי לך פעם על הלינק "אסטרולוגיה לעם" שבימין הבלוג שלך, ולפני כמה ימים גיליתי עוד אתר כזה, שהוא אף יותר עשיר ומרתק, רב פרופילים ותחזיות בשיטות שונות:
    http://grupovenus.com/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: