בין צבעי הקשת

פאני פלאג. תרגום: תמר ביסטריצר. 598 עמודים. הוצאת ספריית מעריב
 
דורותי סמית, עקרת בית שהחלה לשדר מביתה תכנית רדיו לעקרות בית בשנות הארבעים של המאה העשרים, היא אולי האמא הרוחנית הספרותית של נשים כמו מרתה סטיוארט, לפני עידן הטלוויזיה והאינטרנט. בתכניתה "השכנה דורותי" היא מספרת על חיי המשפחה שלה ועל שכניה, ותוך כך נותנת עצות וטיפים לבית ומפרסמת חברות שונות למוצרים לבית, וכן ספרים, הרכבים מוזיקליים ועוד.
תכנית הרדיו של "השכנה דורותי" היא הציר שסביבו סובבת עלילת הספר "בין צבעי הקשת". שלושים ותשע שנים היא מגישה את התכנית בתום ובחביבות אין קץ, כמו מין אודטה רדיופונית אמריקאית אינפנטילית מלאת שמחת חיים ונטולת ציניות. קורותיהם של האנשים בסביבתה הקרובה של דורותי סמית – בני משפחה, שכנים, דיירי משנה, תושבי העיירה הקטנה שבה היא חיה במיזורי – הם הבסיס לסיפור דברי ימיה של אמריקה באותן שנים.
מאמצע שנות הארבעים שאחרי מלחמת העולם השנייה, דרך דור הבייבי בום, מלחמת קוריאה, ילדי הפרחים והמחאה נגד מלחמת וייטנאם, שנות השמונים, צמיחת התאגידים הגדולים שמחקו עסקים קמעונאיים קטנים ועד לשנות התשעים והאינטרנט, סיפור רודף סיפור והדמויות קבועות: בנה ובתה של דורותי, בעלה, נערה שאמצו בביתם, זמרת עיוורת המצטרפת להרכב גוספל, שכנים ודיירי משנה. כולם מתבגרים, צומחים ומשתנים לעיני הקוראים. לפעמים הם חלק מעלילה שנפרשת על פני כמה עמודים ולפעמים הקוראים למדים על קורותיהם אך ורק ממה שדורותי מספרת עליהם בתכניתה.
יש משהו נאיבי וילדותי מאוד בכתיבה של פאני פלאג. המשפטים קצרים, והסגנון ישיר וחסר יומרות. אין בכך כל רע לחובבי הז'אנר, אלא שבמקרה של הספר הזה אף אחת מהעלילות השזורות זו בזו אינה בנויה כהלכה. העומס והניסיון להעביר בעזרת סיפורים רבים כל כך את תולדות האומה הם בעוכריו של הספר. אמנם ככל שהדמויות רבות יותר ותהפוכות ההיסטוריה גדולות יותר הספר מתמלא בצבע ובנפח, אבל כמעט כל פרט בסיפור זוכה למשקל נוצה, מרוב עומס, וההיסטוריה האמריקאית בשנים אלה ממילא מוכרת וידועה, כך שפלאג אינה מחדשת דבר, רק מראה לקוראים את ידענותה בעניינים טריווייאליים לחלוטין.
קשה מאוד למצוא איזו שהיא עלילה שאפשר להיאחז בה בספר. הדרמות קטנות וקונפליקטים נפתרים בפרק אחד או שניים. עימותים בין בנים סוררים להוריהם מסתכמים בשתי שורות, נערות מתמרדות מתחרטות חיש קל על המרד לנוכח נועם הליכותיהן של אמהותיהן. סיפורים רבים נמסרים לקוראים בלי שתהיה להם כל משמעות לאיזו שהיא זרימה של עלילה.
רק באמצע הספר בערך אפשר למצוא סיפור אחד שיש בו תוספת משמעותית לכל היתר. משפחת סמית אירחה בביתם את בטי ריי שהיתה חלק ממשפחת זמרי גוספל, אבל היתה זייפנית איומה. בטי ריי שהגיעה לבית משפחת סמית כמו עלה נידף ברוח מתקדמת והופכת בדרכים עקלקלות למושלת מיזורי, בעקבות בעלה, המושל הקודם שאינו מעוניין לעזוב את המשרה. כשבעלה נעלם ואיש אינו יודע לאן היא צריכה לעמוד בזכות עצמה לראשונה בחייה ומצליחה בכך. אבל כמו בכל הספר, גם פה חסרים פרטים רבים. המהפך שחל בגישתה של בטי ריי לפוליטיקה מהיר מדי ובלתי מנומק מספיק. היעלמותו של בעלה נותרת בגדר תעלומה כמעט עד סוף הספר, וחמור מזה, התעלומה נפתרת לעיני הקוראים בלבד: הבלש שניסה לפצח אותה לא צלח במשימה ורק הסופרת שנותרה עם הסוד הגדול ולא היתה כשרונית מספיק לשלב את פענוח המקרה כחלק מהעלילה מיהרה לדווח על כך לקוראים, במקום לתת לבלש למצוא את הפתרון.
נראה שפאני פלאג, מחברת הספר "עגבניות ירוקות מטוגנות" שהפך לסרט מצליח, כתבה את "בין צבעי הקשת" עם פזילה חזקה לעולם הקולנוע, מתוך הנחה שתסריטאי טוב כבר ידע איך לברור את התבן מן הבר ולהוציא ממנו עוד סרט חביב ולא מזיק. קרוב לוודאי שבהוליווד יש כבר מי שטורח על התסריט, ויש לקוות שהוא ייקח את סיפורה של בטי ריי, יעבה אותו ויהפוך אותו למרכז הסרט. אולי הוא גם יבחר להרחיב את חקירת מותו של בעלה, וייתן לחוקר לפענח את המוות, במקום לגלות אותו כלאחר יד לצופים. גם הפרקים המתארים את שידורי תכנית הרדיו של השכנה דורותי הם קולנועיים ביותר, והתפאורה כולה נראית כמו לקוחה ממלודרמה של דאגלס סירק. אפשר לומר כבר עכשיו, עוד לפני שיש סרט, שהוא טוב מהספר.
משהו בתרגום המאונגלז עד כאב התאים להפליא לאווירה הכל אמריקאית של הספר, אבל יש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם. אחד מהם הוא שִכתוב מקורות. וכה כתבה המתרגמת: "זה היה כמו שכתוב בתנ"ך… פעם הוא היה אובד אבל עכשיו הוא נמצא…" והתכוונה בוודאי לפסוק 32 מתוך פרק טו של "הבשורה על פי לוקס", לא ממש תנ"ך. בתרגום החדש של החברה לכתבי קודש זה נשמע כך: "אבד והנה נמצא". כשלהקת הגוספל משתמשת באותו פסוק מאוחר יותר באחד משיריה, יש לדעת שהכוונה לשורה מתוך "אמייזינג גרייס" "I once was lost but now am found" ואם לא מוסיפים זאת בהערת שוליים יש לפחות לנסות להתאים את התרגום כך שיישמע כאילו הוא באמת לקוח משיר גוספל.
 

(פורסם בגרסה מקוצרת במעריב, 21 באפריל 2006) 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רבקה  On מרץ 31, 2009 at 1:10 pm

    ספר נהדר. כך כך מהנה ועושה טוב על הנשמה. אחרי שתקראו אותו תחפשו כל ספר שהיא כתבה. כל הספרים שלה מבאים חום ללב והמון אופטימיות. כשרע למישהו כדאי שיקרא את הספרים שלה. זאת התרופה הבדוקה שתחזיר את החמימות והאמונה שהעולם הוא טוב!!!

    • Charlotte  On מאי 16, 2017 at 3:23 am

      I agee with Prissy I just ca;&8#217nt stop thinking about M . I watch his performance daily, I also ordered the first two cd's. I love him he's beautiful his voice is beautiful.

  • Brandie  On מאי 16, 2017 at 1:43 am

    Fin hon är. Jag tror ocksÃ¥ hon trvis mycket bra hos er. Kärlek och värme och mat och när hon trt¶atnÃr pÃ¥ skriken och jagandet kan hon ju bara gÃ¥ ut en runda i skogen. Som vÃ¥r Zelda. Kram

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: