מלכת החלומות

צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, הוצאת מחברות לספרות, 316 עמ'. מאנגלית: צילה אלעזר
 
ראקהי היא ציירת אמריקאית ממוצא הודי ובעלת בית צ'אי. בעקבות פתיחת בית הקפה של רשת "ג'אווה" ממול, מאיימת על העסק שלה סכנת סגירה, שעלולה לסכן גם את הסכמי המשמורת של ראקהי עם בעלה לשעבר על בתה ג'ונה. כשאמה מפענחת החלומות מתה באופן פתאומי, ראקהי נאלצת לבחון מחדש את יחסיה עם הגברים בחייה – אביה ובעלה לשעבר – להתמודד עם תקופת היובש היצירתית שלה ולהשלים עם העובדה שהמתת שקיוותה לו כל חייה – היכולת להבין חלומות כמו אמה – דילג עליה ועברה ישירות לבתה, שחלמה על אירועי 11 בספטמבר הנזכרים בסוף הספר. השתלשלות המאורעות עוזרת לה בסופו של עניין להתקרב לפתרון שאלת הזהות שלה המלווה אותה כל חייה.
זהות היא הציר המרכזי בספרה של צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני. זהות אישית וזהות קולקטיבית. במישור האישי עומדת ראקהי. בניגוד לחבריה, גם הם אמריקאים ממוצא הודי, שהוריהם סיפרו להם גדולות ונצורות על המולדת שעזבו, הוריה של ראקהי מונעים ממנה כל גישה לעבר. וראקהי, כמו תינוק שמחפש בעיניים עצומות אחר פטמה שנמנעה ממנו, שבה ומנסה לדלות עוד ועוד פרטים משם, כדי לגבש לעצמה זהות ונתקלת שוב ושוב בסירוב. עד שהיא מגלה את יומני החלומות של אמה.
בלשון ארכאית, לפעמים סתומה מעט, כותבת האם על חייה בהודו ועל לימודי אמנות החלימה, על הנערות שנבחרו להיות בעלות חלומות, על הזקנות שלימדו אותן, על משטר הלימודים הקשוח ועל החוקים הנוקשים שעל בעלת חלומות לציית להם כדי לשמר את כוחותיה. היא משלבת ביומן קטעי חלומות שלה ושל אחרים והוראות כיצד יש להבין סימבול כזה או אחר המופיע בחלום, ומספרת את סיפורה האישי – היא שהתמרדה, בגדה ביכולת החריגה שלה ובחרה ללכת אחרי האהבה אל ארץ חדשה. וכך לומדת הבת על הצד הנסתר בחייה של האם, על הסיבה לשתיקות ולהסתרות, על האכזבה מכך שבתה לא תוכל להיות גם היא בעלת חלומות, על היחסים בין הוריה שמעולם לא היו לה ברורים. כך היא גם מצליחה לפתור מעט משאלות הזהות שלה עצמה ולהחזיר לעצמה את היכולת ליצור.
המישור הקולקטיבי מובן מאליו לאחר מתקפת הטרור, שמעלה אל פני השטח באופן בוטה ולא מתוחכם את שאלת זהותם של מהגרים בארצות הברית, ובפרט זהותם של מהגרים בעלי חזות מזרחית. השיא הוא כשראקהי וחבריה מותקפים "התקפה פטריוטית" בבית הצ'אי, אירוע צפוי לחלוטין למי שזוכר את האווירה שלאחר מתקפת הטרור ולאור הרמזים שזרעה הסופרת בעמודים שקדמו לה.
לנוכח שאלת הזהות המרכזית של הגיבורה וחבריה האמריקאים ההודים נותרתי אני עם שאלת הזהות של הספר עצמו. הוא מערבי, הוא מזרחי? הסגנון המזרחי המוכר העשיר בריחות ובצבע מוגש פה על רקע קליפורניה של ימינו, רקע שעושה אותו קצת דהוי. האירועים המיסטיים והמסתוריים, כמו מות אמה של ראקהי לא מוצאים את הקרקע הנכונה לצמוח עליהם והם נראים תלושים ולא שייכים לשום דבר. ביומני החלומות שהיו אמורים לתאר יותר מכל את העולם המזרחי, הצורך לבאר כל סימבול בחלומות באופן כה חד ערכי נתפס בעיני דווקא כצורך מערבי ביותר, והרושם הכללי שעולה מהספר הוא שהמחברת בחרה לעשות אותו קל ללעיסה לחיך המערבי, מין ספר ניו אייג'י שמטרתו רק לתת טעימה מהיופי הפראי והלא מובן של המזרח המהלך קסם על אנשי המערב, עם נגיעה אקטואלית, אופנתית ופוליטית. כך היא משלבת בין מזרח למערב בצורה בלתי מזיקה, וגם מצליחה להעלות שאלות לחברה האמריקאית שלאחר 11 בספטמבר, אבל לא ממש מציעה פתרונות. ודרך הצגת השאלות היא, כאמור, ישירה ולא ממש מתוחכמת.
אולם עלי להודות כי משלב מסוים התקשיתי להניח את הספר מהידיים. הוא קריא וקולח ואינטליגנטי במידה לא מועטה, וחשתי צורך לדעת מה קורה לגיבורה, אף על פי שראקהי היא די מעצבנת, לא רק את הקוראים אלא גם את כל הסובבים אותה – כמו רוב האנשים שיש להם בעיה עם זהותם. המחברת יודעת לכתוב היטב (אם כי, מילה של טעם אישי – קטעים שבהם לא קוראים לגיבורה בשמה ומשאירים אותה כ"היא" אינם מוסיפים לכתיבה כל ערך ספרותי או אסתטי, אלא בעיקר מעצבנים בעין) ואף התרגום לעברית טוב. וכשהיא מפגישה בין מזרח למערב בצורה בוטה היא מצליחה בכל זאת להעלות בצורה סמויה גם עניינים אחרים שמסומנים על ידי המערב והמזרח.  
כך, למשל, כשהאם כותבת ביומניה שלבעלות חלומות אסור להינשא כי הגבר מחליש את הכוחות, היא בוודאי מתכוונת גם לצורך של הרציונלי – "הגברי" (והמערבי) – להחליש ולהשתיק את האינטואיטיבי – "הנשי" (והמזרחי). ומה מחזיר לה את כוחות פענוח החלומות? הולדת בתה, הדבר הקמאי והפראי שהיה ויהיה תמיד נחלתן של נשים בלבד, גם במערב. וכשהיא מחזירה לבעלת החלומות את כוחותיה עם כניסתה להיריון, היא קורצת, במודע או שלא במודע, למחקרים מערביים על נשים מערביות, שאינן פותרות חלומות במקצוען, מחקרים שהראו כי יעילות העבודה של נשים גדלה עם היותן לאמהות. 

 

(פורסם במעריב, 12.5.06)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: