מקום קסום

מליסה בנק. מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת ספרית מעריב, 416 עמ'.
 
מי שזוכר את מליסה בנק ממדריך לנערות לציד ודיג בוודאי חיכה בכיליון עיניים לספר הבא שלה. והנה זה בא. סופי אפלבאום, גיבורת הספר מקום קסום, גדלה במשפחה יהודייה עם אבא שקול, מרוחק ונערץ ואמא שצריכה להיראות תמיד הכי טוב בעיני כולם – ושגם משפחתה תיראה כך – כמעט עד כדי גיחוך. הקוראים מלווים את סופי מגיל 12 ועד לשנות השלושים לחייה, ומתוודעים לאחיה הגדול והקוּל, ג'ק, ולאח הקטן והחנון, רוברט, שניהם מצטיינים ובולטים בתחומים שונים. עוד מתוודעים הקוראים לשתי הסבתות של סופי, כל אחת מהן מנדנדת בדרכה שלה, לגיסה אחת מעצבנת ולאוסף של בנות זוג הזויות ומוזרות של אחיה האחר, ולהרבה גברים שהיא יוצאת איתם ולחברות שמאכזבות אותה לאורך הדרך ולניצני קריירות שנגדעים באבם.

 
יש לספר הזה פוטנציאל מלא להפוך לעוד ספר רווקות קלאסי מאוס דוגמת ברידג'ט ג'ונס או סקס והעיר הגדולה. לסופי יש גם הצדקה מלאה להיות רווקה שכבר מתה להתחתן. היא עשויה מהחומר הספרותי הנכון – היא יהודייה, חיה בניו יורק ומסביבה כולם מסתדרים בזוגות. ואף שיחסיה של סופי עם גברים אינם מוצגים כציר אחד מרכזי בספר, ברור שהם מעסיקים אותה כמעט כמו את ברידג'ט ג'ונס או קרי ברדשאו. בכל אחד מפרקי הספר מככב רומן עם גבר אחר, גם אם הוא לא עיקר העלילה. אבל בנק מצליחה בווירטואוזיות נפלאה ובכישרון רב לא ליפול בכל הבורות והמהמורות בדרך.

לא תמצאו בספר הזה בכיות על גברים בלתי מושגים, וזה גם לא ספר על איך להשיג גברים, בדיוק כפי שמדריך לנערות לציד ודיג לא היה כזה, למרות שמו המטעה. כשהיא מספרת על מערכות היחסים שלה עם גברים סופי לא משחררת טון מריר ועגום גם אם לפעמים הסיטואציה מצדיקה זאת, אלא נותנת לקוראיה לקבוע באיזה טון יש לקרוא את מערכות היחסים שלה. סופי כמעט כל הזמן בקשר זוגי עם גבר כלשהו ודומה שהיא לא מתקשה להשיג בן זוג. אבל בנק, בהצלחה לא מבוטלת, מבהירה לקורא שלא זה העניין פה – היחסים עם הגברים בספר הם בסופו של דבר רק עוד כלי שדרכו סופי מגדירה את זהותה לעצמה ולקוראים, כמו כל שאר מערכות היחסים בספר.
בשונה מספרי רווקות אחרים, גם אין בספר הזה התענגות מוזרה על אחוות נשים מזויפת. אין בו התעלמות בוטה מהקנאות הקטנות, הלחשים מאחורי הגב, החרמות והנידויים, ה"מקובלות" ו"מלכות הכיתה" –  כל הדברים שתמיד יתקיימו בקשרים בין נשים, גם אם הן מזמן עברו את שנות בית הספר היסודי. בנק לא מפחדת לנגוע בכל אלה, בכל שלב מחייה של סופי, ובלי לומר זאת בפירוש הקוראים מבינים שחלק מחיפוש הזהות של סופי כרוך לא מעט בניסיונות שלה להגדיר את עצמה מול נשים אחרות, ובהתבוננות במודלים הנשיים שסביבה – אמא, סבתות, אמהות של חברות, בוסיות, גיסות, חברות ועוד.

סופי אף מתעסקת רבות במשפחתה. אביה, אחיה, אמה וסבותיה הם מקור מרכזי נוסף לצחוק ולכאב ולהתרגשות בספר, וגם דרכם סופי בוחנת שוב ושוב את את זהותה. לעומת מה שנראה כמו מצעד של מצליחנים במשפחתה ובסביבתה סופי מציגה את עצמה כמי שמתבלטת בחוסר ההתבלטות שלה. היא לא יפה באופן מיוחד, או חכמה במיוחד, או מקובלת בחברה במיוחד, או עובדת מוכשרת במיוחד. למזלה הרב, הקוראים לא קונים את ההצגה הזו, והיא מצליחה להיות גיבורה מעניינת, מצחיקה ומשעשעת עם אישיות בלתי מתפשרת שחותרת לאיזה שהוא פתרון ושיווי משקל, אולי משום שבניגוד אליה, הקוראים לא בוחנים אותה באופן יחסי לאחרים, אלא כגיבורה היחידה בספר הזה.

והיא גיבורה שנונה וחדת הבחנה, לגמרי לא חסרת ייחוד, כפי שנדמה שהיא מציגה את עצמה. הקוראים אף משתכנעים שלסופי מגיע הרבה יותר ממה שיש לה משום שהיא לא מוותרת בשום שלב ולא מפסיקה לנסות לשפר עמדות בכל אחד מהתחומים המרכזיים בחייה. לאורך כל הספר יש תהליך נעים וקתרטי של למידה, השתחררות וצמיחה. ומה שמאפיין את התהליך הוא חוסר התפשרות, שמראה לקוראים שגם אם הגיבורה לא בהכרח יודעת מה היא רוצה היא בהחלט יודעת מה היא לא רוצה וזה לא מעט.

כשכל זה נכתב בהומור נפלא, בכנות ובדיוק שקשה להישאר אדישים אליהם, התוצאה היא ספר מרגש, מצחיק ומדמיע ובעיקר מהנה עד מאוד. סופי היא גיבורה שלא קשה לחבב מיד. מי שאהב את מדריך לנערות לציד ודיג יתאהב מיד גם בספר הזה המכיל את כל מה שהיה שם – עם מעט יותר עומק ויותר נפח. ומי שלא קרא בוודאי ירצה עכשיו לחזור אליו.  

חבל רק שבספר נפלא כל כך, שמתורגם היטב, שוב יש הרגשה שמישהו בהוצאה התרשל. פה ושם יש מילים שחוזרות על עצמן, מדי פעם הכתיב לא אחיד, אפשר למצוא שימוש בלתי מוסבר באותיות לטיניות (לא ברור, למשל, למה הקוקטייל "רוסי לבן" נקרא בספר White Russian, ומקרים דומים חוזרים על עצמם במקומות נוספים). לא תמיד הנקודות והפסיקים מופיעים במקומם ההגיוני, כמו למשל במשפט: "היססתי מתוך חוסר היכרות עם עצמי, אותו הייתי עתידה להפגין גם בשנים הבאות, נרשמתי לשיעור שמתחיל בשעה שמונה בבוקר.", משפט שסובל גם כך מבעיה תחבירית אחת מובהקת. לא היה מזיק שזוג עיניים נוסף יעבור על הטקסט המשובח, כדי לא לתת לקוראים תחושה שמזלזלים בהם.  

(פורסם במעריב, 4.8.2006)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד סרי לוי  On אוגוסט 7, 2006 at 5:04 pm

    וזה מה שאני חושב עליו, בהרחבה

    http://www.notes.co.il/gilad/20455.asp

  • ימימה  On אוגוסט 7, 2006 at 5:34 pm

    כבר שתי תשובות מחקה לי המערכת הדפוקה הזו!

    אז פעם שלישית: לא ראיתי את הביקורת שלך. אני מבינה שדי נהנית ולא מבינה למה הגעת למסקנה הסופית שלך. הרי יש הרבה גווני ביניים בין רומן רומנטי או סתם ספר בנות זבלי לבין עגנון. לדעתי הספר הזה נמצא במקום לא רע למעלה.

    הייתכן שנהנית ולא נעים לך להודות בכך? P-:

  • גלעד סרי לוי  On אוגוסט 7, 2006 at 9:57 pm

    מאצ'ו מסוקס שכמותי לא יודה שנהנה מספר בנות

    (ותתחילי לקרוא הצופה, כל הדברים החשובים קורים שם)

  • ימימה  On אוגוסט 7, 2006 at 10:03 pm

    עוד פעם מחקו לי תגובה.

    רציתי לומר שאם אנחנו כבר מדברים, יש שאלה שרציתי מזמן לשאול אותך: לכמה אנשים נשוי בנך אריאל?

  • גלעד סרי לוי  On אוגוסט 7, 2006 at 10:20 pm

    תיקנתי
    (ואפילו העורכת הקשוחה שלי לא שמה לב)

  • ימימה  On אוגוסט 7, 2006 at 10:28 pm

    שמחתי לעזור. 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: