חיפוש אחר שבטים אבודים

 

זה לא להתחיל, זה לא לפלרטט, גם אם זה נראה כך. זה החיפוש אחר השבט. השבט הוא שחסר לנו, והמחסור בשבט הוא האסון של עקרות הבית המשועממות, אמהות הפרוורים, קראו לזה איך שתקראו לזה, כל מי שחשבה שתעזוב עבודה ותטפל בילדים וזה יהיה מושלם, או שתוכל לעבוד ביום ולטפל אחר הצהריים וגם זה פשוט וקל. וגם הבעל (הגבר החדש) כשהוא יוצא לגינה מרגיש צורך באיזה שהוא שבט. כי יום שלם בפורמט של אחד על אחד עם ילד זה מטריף את הדעת, גם כשזו הילדה שלך, שהיא, כמובן, הכי נהדרת בעולם.
 
יומולדת בשבט
כרמל בת שנה. היינו ביומולדת ביום חמישי. אנחנו מכירות מאז שהיתה בת ארבעה חודשים ואבישג בת חודשיים. אמא שלה היא אחת משלוש האמהות בשבט המצומצם שלנו ופיגורה מפורסמת בשבט הגדול שהוא הגינה בבורוכוב, אז אי אפשר להעביר אירוע כזה בלי לפחות כל הדודים והבני דודים מהצד האחד והסבתא מהצד השני (הייתי אומרת שזה הצד הרוסי ויש בו פחות אוכלוסייה, אבל אמא של כרמל היא אחת משלישייה, ולכן היא לא מאפיינת את המגזר). ואי אפשר בלי אבישג ואיה, שתי הצלעות האחרות בשבט, ויונתן, אח של איה, וכמה חברות של אחותה הגדולה של כרמל עם אמהותיהן, והרבה אוכל, כי לאבא של כרמל יש אולם אירועים.
"כשאיה תחגוג יומולדת אני מזמינה אוכל מאבא של כרמל," סחה לי אמה.
"מה, באמת תעשי כזה דבר?" ממנה ציפיתי ליותר.
"בטח!"
"אבל היא לא מבינה כלום. אפשר לדחות את זה בשנה או שנתיים."
"זה לא חגיגה לה, זה חגיגה לי!" היא מסכמת.
לי נדמה שזה יותר חגיגה להראות כמה שיש לנו. ולא, זה לא חסר לי, ובטח שלא לאבישג. עד שהיא לא תדרוש בעצמה לא נעשה לה וגם כשהיא תדרוש לא נראה לי הגיוני להוציא אלפיים שקלים על יומולדת לילדה בת שלוש. אבל אולי אני תמימה, כי פה כבר מתחיל המירוץ להצלחה. זה לא רק לאיזה חוגים הן הולכות ולאיזה גן ובמה היא מוכשרת יותר מכולם. זה גם כמה ההורים שלה משקיעים בה. ואם אין זמן להשקיע, הכסף הוא מענה לא רע, מסתבר.
 
אהבה בת שלוש
יונתן בן שלוש וחצי. ומכל הילדות בגינה הוא הכי אוהב את אבישג. בוקר אחד הוא קם עם שאלה אחת – האם נלך היום לגינה ונפגוש את אבישג? יום אחר הוא זכר לבד להביא לנו צעצוע ששכחנו בגינה. איך זה עובד בגיל הזה כל כך מוקדם? לא יודעת, אבל זה פשוט קיים.
 
זה לא פינוק
אחרי חודשים ששיננתי לעצמי ולכולם שזה לא פינוק, יש לה פשוט הרבה צרכים ואני משתדלת להבין ולמלא אותם, אני יכולה להגיד עכשיו בפה מלא ובגאווה גלויה את המשפט שלא האמנתי שאי פעם אומר – יש לי ילדה רגועה.
 
אני לא אוהבת ילדים
בכל פעם שמישהי יוצאת פה או בכל מקום אחר בהצהרה שהיא לא רוצה ילדים, היא חייבת לגבות אותה באמירה "אבל אני אוהבת ילדים" ולהביא כדוגמה את האחיינים, הילדים של החברים או הילדים שרצים אחרי הכלב שלה בפארק.
אז אני רוצה לציין כאן ועכשיו שאני לא אוהבת ילדים. אהבת ילדים כקבוצה אינה תנאי מקדים להורות. אפשר להפוך לאם בלי לאהוב מראש ילדים. לפעמים ההתאהבות בילד שלך היא מיידית ולפעמים עובר קצת זמן עד שמרגישים אותה וברוב המקרים יש איזשהו רגש מיידי שהולך ומתעצם כל הזמן עד שלפעמים את עומדת ותוהה איך אנשים מוכנים לוותר על ההרגשה הזו, שלא דומה לשום דבר אחר בעולם. וזה לא לאהוב ילדים, זה לאהוב (מילה קטנה כל כך יחסית למה שזה) את הילדה שלך.
 
ומילה אחרונה על סקס
הרשו לי לצטט ציטוט חופשי מהזיכרון את דנה ספקטור שכתבה שסקס הוא כמו ללכת לחדר כושר. הרבה פעמים אין כוח לפני וצריך לגייס מוטיבציה ולהיכנס לאווירה, אבל כשנכנסים ונזכרים ונהנים זה שווה את זה. גם אחרי לידה.
(ולגברים – לא יזיק אם בכל זאת תעזרו בקטע של המוטיבציה.)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי  On אוגוסט 21, 2006 at 12:52 pm

    פוסט משובח.
    נכון, וגם נכון מה שהאמא אמרה, זו חגיגה לי. ואני קונה צעצועים בשבילי וכו'. והמירץ הזה להצלחה רק ילך ויתעצם, אנחנו נלך ונאבד את יכולת העליה בשכר, והעלויות עליהם רק ימריאו, הכל כדי שנוכל לעמוד בתחרות הזו. אין לזה סוף.
    בנוגע למשפט "ואם אין זמן להשקיע, הכסף הוא מענה לא רע", קראת את הכתבה הזו?
    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fskira20060818_752041.xml&origin=ibo&layer=hp&layer2=&layer3=misc

  • ריקי  On אוגוסט 21, 2006 at 12:53 pm

    גם אני לא ,אהבתי ילדים" באופן גורף אף פעם. יש כאלו שמהלכים עלי קסם ויש שמשאירים אותי אדישה.

  • ימימה  On אוגוסט 21, 2006 at 5:55 pm

    מעניין. אין לי הרבה מה לומר מעבר לזה. אני בעד הרבה ילדים אם אפשר, ונדמה שדווקא מי שרואיין שם באמת משקיע – ולא רק בכסף. אבל אין ספק שכסף עוזר.

  • ריקי  On אוגוסט 21, 2006 at 7:27 pm

    נהרסתי מהמשפט """מתוקף זה שאנחנו לא נמצאים הרבה בבית, קיבלנו החלטה שלכל אחד מהילדים יהיו ארבעה חוגים", אומרים גילי וליאב אריאב, הורים לחמישה ילדים (הוא טייס באל על והיא בעלת משרד יחסי ציבור). "רק על החוגים אנחנו מוציאים יותר מ-3,000 שקל בחודש".

    זו לא השקעה, זה פתרונות קלים בכסף

  • ימימה  On אוגוסט 21, 2006 at 7:35 pm

    קראתי ברפרוף… פספסתי כנראה כמה נקודות חשובות.

    נכון. את צודקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: