על פני הבריאה כולה

רות ל. אוזקי. תרגום: שרון גל. הוצאת עם עובד, 577 עמ'.

בשלב מסוים באמצע הספר איבדתי קצת אמון במסר הפוליטי שלו. אחרי שלל הסברים מלומדים יותר או פחות על הנדסה גנטית של צמחים ועל ריסוסים וחומרים כימיים שנכתבו בצורה די משכנעת, מכנה המחברת את תפוחי האדמה, הכוכבים הראשיים בסאגת ההנדסה הגנטית, "שורשים". ואת זה אפילו הדיוטה שכמוני יודעת – תפוח האדמה הוא גבעול מעובה ולא שורש. אז ככה עושים תחקיר? ומה זה אומר על שאר העובדות המדעיות שהוצגו בספר?

המסר הפוליטי האנטי תאגידי הוא הציר המרכזי של הספר על פני הבריאה כולה, שמסביבו טרחה המחברת לרקוח עלילה מפותלת המספרת על יומי פולר, בת לאם יפנית ולאב אמריקאי שחוזרת לעיר הולדתה באיידהו לאחר עשרים וחמש שנות היעדרות. יומי נקראת לטפל בהוריה החולים, מגיעה עם שלושה ילדים משלושה אבות שונים ונתקלת בכל שלדי העבר – קאס החברה הטובה שהיתה נאמנה לה עד כאב, האב הזקן החולה והאהוב שזעמו על ההפלה שעשתה הרחיק אותה מהעיירה, האם שעכשיו חולה באלצהיימר ואליוט רודס, המורה שהכניס אותה להיריון כשהיתה בת 14 שעכשיו חוזר לעיירה בדרך מקרה כדובר של חברת "ניולייף" האחראית לייצור תפוח אדמה מהונדס גנטית עמיד ביותר, ומקים עליו את חבורת "זרעי ההתנגדות" שהתנחלו בחצר בית הוריה של יומי.

זמן קצר לאחר בואה לעיירה יומי מגלה שאביה הופך לנביא המהפכה של חבורת צעירים בעלי אג'נדה אנטי תאגידית המתנגדים בעיקר, כאמור, להנדסה הגנטית שעורכים בירקות ולריסוסים כימיים, ומפנים את מרב הלהט שלהם נגד תפוח האדמה – הגידול החקלאי המרכזי באיידהו ובשדותיו של אביה של יומי, שעכשיו מוחכרים לקאס ולבעלה. כך נוצרת ברית מוזרה בין הזקן החולה, הקנאי הדתי המתנגד להתערבות במעשה הבריאה ומפיץ את דעותיו בעלונים ללקוחות שקונים ממנו זרעים טהורים ולא מהונדסים, לבין האנרכיסטים שיוצאים לפעילויות הסברה לא חוקיות במרכזים מסחריים ובכינוסים של חברות ההדברה וההנדסה הגנטית, וכדי לממן את פעילויותיהם מעלים אתר סֶמי פורנוגפי בתשלום. חברי "הזרעים" מארגנים פעילות בבית משפחת פולר והקוראים זוכים לשלל הסברים על השיטות החדשות ש"מעקרות" את הצמחים כשהן משתמשות בשיטות של הרכבה במקום להשתמש בזרעים. ולכל הרעות החולות אחראיים התאגידים הגדולים הכופים זאת על החקלאים, ודורשים שהגידולים יעמדו בתקן מחמיר מסוים.

עם המסר הזה אוזקי פורטת על הנימים הדקים ביותר בנשמה. היא קושרת בין הנדסה גנטית וחומרי ריסוס כימיים לבעיות פריון, לסרטן ולהפלות מרובות, למשל, בדיוק כפי שעשתה בספרה הקודם שנת הבשרים שלי שגרם ללא מעט אנשים להפוך לצמחונים. וכן, גם אני נמנית עם קהל היעד המועדף, ובצדק, על חברי "הזרעים" במופעיהם הפומביים – אמהות טריות שקונות במרכולים הגדולים מוצרים תעשייתיים, אמהות שרוצות לילדיהן את הטוב ביותר, כך שכמעט ולא צריך לשכנע אותי. אבל אף שהספר קריא ביותר, והמסר שלו די ברור, נראה שהבהילות להעביר מסר פוליטי גדולה אצל אוזקי קצת יותר מהצורך לספר סיפור כמו שצריך, ואפיוני הדמויות בהחלט לוקים בחסר.

כך, למשל, החזרתה של יומי לביתה מטפחת בקוראים ציפייה לראות אותה שונה. בכל זאת, עברו חצי יובל שנים. אבל יומי, גם אחרי עשרים וחמש שנים, מתנהגת כמו אותה נערה קלת דעת שהיתה בהיותה בת ארבע עשרה. אלא שאם כנערה קלות הדעת שלה וההתרסה נגד אביה היו תכונות חיוניות וחינניות, הרי שבגיל 39 הן פתטיות ומעצבנות. כשהיא שוכבת עם המורה וכך יוצאת נגד אביה, היא נוהגת כנערה מרדנית שקצת הרחיקה לכת במרידתה. כשהיא שוכבת איתו שוב עשרים וחמש שנה לאחר מכן ומזניחה בדרך את ילדיה אין בכך כל חן, והיא מצליחה לעלות על העצבים, וזה אף פעם לא מאפיין טוב אצל גיבורת סיפור.

זה היה אולי נסלח אילו היו באליוט רודס מאפיינים השמורים למאהבים בעלי קסם שאי אפשר לעמוד בפניו. אבל הוא לא מצטייר ככזה, לא בצעירותו ולא בבגרותו. לאורך כל הדרך הוא דווקא מתאפיין כאדם משעמם וחסר כל ברק, "אשמאי זקן" – כך הוא היטיב להגדיר את עצמו – ולא כמאהב סוחף. ואם הבגידה של יומי בילדיה ובחבריה מ"הזרעים" היתה יכולה להתקבל בסליחה עם מאהב מהסרטים, הרי שבמקרה של רודס היא רק השניאה את עצמה עלי. גם כשבסוף יומי מצליחה להבין איפה שגתה, הבנתה נובעת בעיקר מתחושת אשמה ולא מתוך הכרה עמוקה בטעות, ואותי היא לא הצליחה לשכנע שבפעם הבאה תנהג אחרת.  

דברים דומים אפשר לומר על האפיון של קאס, שגם היא לא השתנתה במאום, ונותרה אותה בחורה נחמדה שתמיד תבוא לעזרה, אף שברור לה שהיא צריכה לטלטל את יומי טלטלה רצינית כדי להחזיר אותה למסלול. גם כשקאס כמעט קמה ועושה מעשה מתריס, אף אחד, חוץ מקוראי הספר, לא נחשף להתרסתה. כך שהמעשה שקול לעץ שנופל באמצע יער מרוחק.

וכך גם בכל מקום שבו העלילה נדרשת לפתרון משמעותי של איזה שהוא קונפליקט – בין יומי לאביה, בין יומי לילדיה, בין יומי לקאס, למשל – בכל מקום שנדרש קתרזיס רגשי משמעותי, אנחנו מקבלים בליל של רגשי חרטה ואשמה, בדרך כלל של יומי, וכך נחסכת מהקוראים הדרמה האמיתית שבשינוי ובהתפתחות החיוניים במעשה הסיפור.

עם זאת קשה להתעלם מהעובדה שהספר מרתק במידה רבה. במקומות לא מעטים אוזקי מצליחה לתפוס במדויק אפיונים אנושיים טובים ורגש אמיתי וכן. כך, למשל, היא מעבירה היטב את הכמיהה של קאס לילד. וגם אם נדמה שפה ושם העלילה נתפרה ביד לא אמונה ובתפרים גסים (צורמת במיוחד הדרך שבה זוכים בסוף ויל וקאס לאמץ ילדה), הרי שהמוצר הסופי, באורח פלא כמעט, והרבה בזכות כתיבה מושחזת וקולחת (ותרגום טוב) עובד. והמסר הפוליטי? אם העובדות נכונות הרי שיש בהן חומר רב למחשבה.

 

(פורסם ב"מעריב" בשינויים קלים, 20.10.2006)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טל סלע  On ינואר 4, 2008 at 3:36 pm

    תפוח אדמה הוא ממש לא גבעול, הוא פקעת ממנה צומח שאר הצמח, ופקעות כמו כן גם בצלים הם סוג של שורש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: