תלכי לברֵכה, מותק

מרימה את העיניים מהיוגורט עם גרנולה – סוף כל סוף יש לי זמן לאכול כשאבישג בריאה והולכת לגן – ופוגשת את פוגרום הנורופן שחוללתי כמה ימים קודם כשהיא קדחה מחום באמצע הלילה ולא מצאתי את הבקבוק וכשמצאתי את הבקבוק לא מצאתי מזרק וכשמצאתי מזרק לא הצלחתי להכניס את התרופה כמו שצריך והכל נשפך על הרצפה ועקבות הקרוקס של אביה ושלי נותרו שם עד היום, מסמנות את הדרך אל החדר שלה ומשם לחדר שלנו, וחושבת לעצמי, כן, בטח, ברֵכה עכשיו, כשסוף כל סוף יש לי זמן לנקות, אבל הוא מפציר, ושואל, מה עם החוג התעמלות של הזקנים, שזה מה שקוראים בפירוט הקורסים "התעמלות בריאותית", שם שבהחלט עוזר להרחיק ממנו את כל חובבי הטרנדים, דהיינו, חובבי הפילאטיס, מה שאומר שזה חוג דליל יחסית, ויש בו רק זקנים (ואני), אף על פי שתהרגו אותי אם אני מבינה מה ההבדל בין זה לבין פילאטיס, ומבט מהיר על השעון מראה שלשיעור של תשע לא אספיק להגיע, והוא אומר שוב, אז תלכי לברֵכה, מותק, ואני אומרת שאשתדל, ובלב חושבת רק קודם לנקות את הרצפה הדביקה, ואז באמבטיה, מול הראי, אני רואה את ההרפס מעל העפעף ואת זה שעל הסנטר – שתי סיבות מוצקות ביותר לא ללכת לברֵכה היום ובשבוע הקרוב בכלל – וחוזרת לדליים. 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On דצמבר 21, 2006 at 8:49 am

    כמו שאני (לא) הולכת לאף חוג ממה שתכננתי. ואין שום סיבה מעשית לזה, סתם תשישות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: