הבטחות צריך לקיים

שני חובות ועוד משהו

לאחר פרסום הביקורת על הספר "זה ג'ונגל שם בחוץ" התקשרה אלי דליה גל אלגל, הציגה את עצמה כמשוררת, וביקשה להבהיר שלא היא זו שתרגמה את הספר, אלא דליה גל אחרת, שבלי בושה לקחה לה את השם. הבטחתי לה שאיידע את קוראי, והנה אני עושה זאת.  
 
לא זה לא
יונתן שאל מה הבעיה בשם "זה ג'ונגל שם בחוץ". נדמה לי שכבר היה פה פעם דיון בעניין השימוש הלקוי במילה "זה" כמו למשל במשפט: "זה נכון שאתמול ירד גשם", שאמור להיות "נכון שאתמול ירד גשם" משום שה"נכון" הוא נשוא וכל היתר פסוקית נושא, ולמילה "זה" אין כל משמעות תחבירית.
 
גם במקרה של "זה ג'ולגל שם בחוץ" למילה "זה" אין משמעות תחבירית או משמעות בכלל. המילה "זה" היא כינוי רומז, וצריך לרמוז למשהו ספציפי. למה היא רומזת פה בדיוק? ל"שם בחוץ" – תיאור מקום, ולא עניין ספציפי. והפתרון? "ג'ולגל שם בחוץ" נשמע חסר. אז כמו שאמרתי, לא חייבים לתרגם הכל מילה במילה, בעיקר לא שמות ספרים.
 
לא זה לא זה לא
בעבר התלוננתי על כך שאיש כבר אינו מתקן משפטים כגון: "זאת הייתי אני שהתחלתי להתנהג מוזר…" ולאחרונה הזדמן לי להעיר על כך גם בפוסט אחר פה בסביבה. את הבעייתיות האמיתית של המשפט היה אפשר להבין טוב יותר אילו המשפט דלעיל היה בגוף שלישי, כך, למשל: "זו היתה מיכל שהתחילה להתנהג מוזר". מהמשפט הזה אפשר להבין שיש מיכל אחת, שהתחילה להתנהג מוזר, והיא נבדלת ממיכל אחרת, שדווקא לא התחילה להתנהג מוזר. אבל משפט כזה יוצר עוד ציפייה, מלבד הציפייה שתצוץ לה מיכל נוספת: הוא יוצר ציפייה לשמוע מה בדיוק עשתה אותה מיכל שהתחילה להתנהג מוזר, משום ש"שהתחילה להתנהג מוזר" הוא רק לוואי במשפט כזה, ועדיין חסר לנו הנשוא. 
 
לכן יש לכתוב "מיכל היא זו שהתחילה להתנהג מוזר" (או "אני היא זו שהתחילה להתהג מוזר"). כל נוסח אחר לא בא אלא לבלבל את הקורא האמון על תחביר השפה העברית.  
 
ואת האיסור המפורש אפשר לקרוא כאן (בערך "למבנה המשפט").

וגם כאן:

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On פברואר 1, 2007 at 12:56 pm

    הייתי זו אני ששלחתי לך אי-מייל היום. הקבלת?

  • ימימה  On פברואר 1, 2007 at 12:57 pm

    .

  • גילעד  On פברואר 1, 2007 at 1:51 pm

    נניח שישנן מיכל וטלי, שעניינן מובא בפני בית המשפט, וסנגורה של טלי טוען "היתה זו מיכל שהחלה להתנהג מוזר", מתוך ניסיון להסב את האשמה על מיכל ולא על טלי. אין כאן "מיכל אחרת", והמשפט מובא בתשובה למשהו (לשאלה, האשמה וכו'). האם גם כאן הוא אינו תקין?

  • ימימה  On פברואר 1, 2007 at 1:55 pm

    הנוסח הנכון היחיד הוא כפי שנכתב לעיל. נכון, שאם אתה מדבר על בית משפט וסניגורים שטוענים בעל פה ולא בכתב, אפשר להבין את הדברים מהטון שלהם. אבל עדיין, כשהדברים כתובים, זה נשמע אחרת. ולכן קבעו את מה שקבעו.

  • רון  On פברואר 1, 2007 at 2:01 pm

    או מה?
    תרגיעי, אף אחד לא מבין מה את מקשקשת!

  • גילעד  On פברואר 1, 2007 at 2:14 pm

    שבדברי ההסבר שלך את טוענת שניתן להבין את ה"פסילה" טוב יותר לו המשפט היה בגוף שלישי, אבל לפחות במקרה אחד שהצגתי יש הגיון בשימוש שכזה, ואם מניחים שמקור המשפטים הללו הוא מאנגלית (It was Jane who finally spoke) לא ברור לי למה פוסלים משפטים שכאלה, שמביעים בסך הכל המשכיות לפעולות או מצבים שארעו קודם לכן (כמו למשל "היה זה השעון המעורר שהחל לצפצף ומילא את הדירה, שהיתה שקטה לחלוטין קודם לכן, ברעש נורא")

  • רוני  On פברואר 1, 2007 at 2:16 pm

    גע"ס סירבה. אני מחליפה אותה בך. קדימה קדימה.

  • ימימה  On פברואר 1, 2007 at 2:22 pm

    שוב הבאת דוגמה למשפט שנקרא כאילו היה זה השעון המעורר הזה, לעומת שעון מעורר אחר. וכל מה שאחרי "המעורר" הוא לוואי. חסר לי הנשוא.

    ורוני, אני עובדת על זה. בינתיים גם חלי הזמינה אותי. 🙂

  • גילעד  On פברואר 1, 2007 at 3:27 pm

    למה השעון המעורר הזה מול שעון מעורר אחר? למה לא שעון מעורר מול משאית שעברה ברחוב ויצרה רעש? המשפט נקרא כפי שאת קוראת אותו, לא כפי שהוא נכתב, ולדעתי את מיישמת עליו את הנחת היסוד שלך, כלומר שהוא מתייחס לאחד משני אלמנטים שווים, ולא כפי שהוא נכתב, כלומר מתייחס לאלמנט אחד שיכול להיות בנוסף לאלמנטים זהים אחרים או אלמנטים שונים או שהמשפט בא בהמשכיות למשהו (כלומר למצב שבו האדם ישן, והמשפט החדש מתאר מצב שבו השעון המעורר מעיר אותו). באנגלית זה ניסוח מאוד מקובל, ואני תמה למה בעברית הוא פסול.

  • ימימה  On פברואר 1, 2007 at 3:42 pm

    הטענה שבאנגלית זה ניסוח מקובל מאוד לא תקפה פה. נכון. זה ניסוח מקובל. אז מה? לא באתי לתקן את הנוסח האנגלי כי הוא אינו מקולקל. באתי לתקן את העברי.

    ואני לא מיישמת על זה את הנחת היסוד שלי, אני מיישמת על זה את כללי התחביר העברי, ומבחינה זו אפשר לקרוא את המשפט הזה רק כך, כפי שהצעתי. נכון, מי שמכיר את כללי התחביר האנגלי מבין מנין מגיע ניסוח כזה ויודע כבר לעשות "reverse engineering" לתרגום הקלוקל. אבל מה עם מי שאינו מכיר? הוא נשאר עם חוסר ההבנה.

  • אריאל  On פברואר 7, 2007 at 5:12 pm

    התופעה של משפטים מהסוג "זה X ש…" קיימת בלשונות רבות בעולם ומכונה "משפט מבוקע" (או בלעז cleft sentence). מדובר על פי רוב במשפטים שבהם החידוש (הרימה) הוא דווקא ה-X ולא המתואר בפסוקית (שאיננה פסוקית זיקה, אלא פסוקית נושא), ויש רצון להדגיש את החידוש. לדוגמא: "מי שבר את לוחות הברית, אהרון? תשובה: לא, זה משה ששבר אותם".
    ייתכן שזה אינו דגם משפט עברי מקורי, אבל זה לא באמת משנה. ראשית, הוא איננו שקול לדגם "X הוא ש…" מבחינת המשמעות כיוון ש-X פחות מודגש בדגם זה ("משה הוא ששבר את לוחות הברית" לא נושא אותה משמעות בדיוק כמו "זה משה ששבר את לוחות הברית".) . שנית, בכל שפה חיה נוצרים דגמי משפט חדשים, והטענה שאלו דגמים "קלוקלים" היא מצחיקה במקרה הטוב, ומטופשת במקרה הרע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: