תפזורת חובות

אנשים שואלים אותי מדי פעם למה אני לא כותבת יותר חוץ מעל חיי כמחלבה. אז ראשית הנה, אני כותבת. שנית, חיי כבר אינם כמחלבה, וגם על כך כתבתי. ושלישית, כשכבר יש לי זמן לטפח אישיות קורנת משלי אני הולכת לישון. זה טוב לעור הפנים.

תשובה לנילי מירסקי
הביקורת האחרונה שפרסמתי גררה תגובה נזעמת מטעם עורכת הסדרה, נילי מירסקי. ראשית, כתבה מירסקי, מפליא אותה שנטפלתי דווקא למתרגמת מצוינת כמו מיכל אלפון, ואותי הפליא שלא ראתה שכתבתי שהתרגום מצוין (ושאם זה בעיניה להיטפל היא כנראה לא קראה את מה שכתבתי פה ופה וגם פה, למשל), וכי הוויכוח הוא בכלל לא ביני לבין אלפון, אלא בין שתי גישות עקרוניות לתרגום, שאחת מהן מיוצגת יפה בתרגומים רבים של הוצאת עם עובד. גישת הגבהת השפה לעומת הגישה האומרת "אל תחנכו אותי, תנו לי את הטקסט כפי שהוא." שנית, מירסקי כותבת כי לא כל המדברים בשפה נמוכה מקפידים על טהרתה, ולחלקם משתרבבת פה ושם מילה גבוהה, ואני אומרת – הראי לי אדם צעיר אחד שאומר "מנין" ואראה לך מישהו שמשנה את נימת קולו ומגחיך אותה, כדי ששומעיו יבינו שניסה להיות מליצי במתכוון, ושהמילה אינה טבעית לו. באחריות.
והמילה חֶברֶה? האומנם כה ישראלית היא, כפי שטוענת מירסקי ועל כן אין להכניסה לטקסט מתורגם מאמריקאית? האם "הבחורים" טוב יותר כתרגום למילה guys? עניין של טעם, כנראה. המילה "הבחורים" משאירה בפי טעם של עשן מדורות עם תרנגולות צלויות שהבחורים מהפלמ"ח גנבו מהלול. מה גם שבין החברה האלה יש גם בנות, ובעיני בחורים זה רק בנים. אשמח לשמוע עוד דעות.

תלונה לרשות הדואר לרגל היום ללא עישון
ברצוני להתלונן על הפקידה בסניף הדואר שבאזור מגורי – סניף שפירא ברחוב ארלוזורוב ברמת גן. ב-14 במאי נכנסתי לסניף לשלם את חשבון המע"מ ולקבל חבילה. הסניף הקטנטן היה אפוף בריח כבד של סיגריות. כששאלתי את הפקידה מדוע הם מאפשרים עישון במקום, היא לא התביישה לומר לי "כי זאת אני, ואני לא עושה את זה כשיש קבלת קהל." כשאמרתי שזה לא עוזר והריח נשאר, והצעתי לפתוח את הדלת היא הורתה לי שלא לעשות כן, כי במקום פעל מזגן.
אם לא די בכך, בזמן שאני עומדת ונחנקת לאטי, הזמן שנדרש לה לטפל בשני העניינים הפעוטים שבגינם סרתי לסניף היה ארוך מנשוא. בסך הכל שהיתי בסניף המעושן כרבע שעה, ולא משום שחיכיתי בתור. הייתי הלקוחה היחידה במקום. 

רשמים משיטוטי ברשת
מדי פעם, כשאני זקוקה לאנונימיות מסוימת, אני נוטשת את ביתי האהוב בוויינט ונודדת לפורטל אחר, לא חשוב איזה, אחד שקשור לפרדס. אחת לשלוש שנים ורבע בא לי להחליף ניק. קורה. זה מותר. תקראו לי מוגבלת, טכנופובית, מאותגרת טכנולוגית, לא יודעת מה – לא הצלחתי לעשות את זה. הבטיחו לי הודעה לסלולרי ולא קיבלתי. הודעה למייל – לא קיבלתי. אז ניסיתי משהו אחר – לא להחליף ניק. לפתוח כרטיס משתמש חדש. אי אפשר עם המייל הקודם. מה אכפת לפרדסנים, לעזאזל, שאפתח כרטיס חדש עם מייל ישן? אז ניסיתי בכל שלוש הכתובות הפעילות שלי, ומסתבר ששלושתן הסתובבו בשלב זה או אחר בפרדס. בכל זאת, שלוש שנים ורבע, מי זוכר. מתברר שאף על פי שמשתמש אחד יכול להשתמש בשלוש כתובות מייל שונות, לכל כתובת מייל חייב להיות משתמש אחד בלבד. אז המצאתי מייל. ואז היתה בעיה עם הניק. יש בו סימני ניקוד. אלוהים עדי שראיתי גם בפרדס ניקים עם סימני ניקוד, לא חשוב. שיניתי את הניק, הורדתי את סימני הניקוד. אמרו שישלחו לי הודעה למייל, או לסלולרי. נו, אז למייל אין מה לשלוח. ולסלולרי? ברור שלא שלחו דבר. שיהיו בריאים. אני לא בטוחה כמה אמשיך לבקר אותם גם בניק הקודם שלי ככה. בכל זאת, הבן אדם זקוק לקצת אנונימיות מדי פעם.

תכנית ההתנתקות
שנתיים כמעט מאז הרשימה הזאת ותכנית ההתנתקות האישית שלנו יוצאת לפועל מחר. נשתחרר מהכבלים החונקים ונהיה אנשים מאושרים ויצרניים יותר (או סתם ישנים יותר).

הסיפור המוזר על הילד שהפך לג'ינג'י באישון ליל
אני לא מבינה מה כולם מתרגשים. מקרה דומה אירע לילד גדי מקיבוץ מגידו, לפני כשישים שנה (או לפחות, לפני כשישים ומשהו מהדורות). הילד התחיל את הספר בשיער שחור משחור, וגמר אותו כתום כגזר. שמתי לב לזה רק משום שכשאנחנו מקריאים את הסיפור אבישג לא מוכנה להסתכל על אף תמונה מהתמונות בספר, אם גדי לא מופיע בה, וזועקת גַיִי גַיִי בכל פעם שהיא רואה את הספר. נו, אני כבר מכינה את הקירות לפוסטרים שהיא תרצה לתלות ממעריב לנוער בגיל… שש? אם היא התחילה כל כך מוקדם זה יכול להיות גם שש.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On יוני 3, 2007 at 12:03 pm

    בקטע עם ההתנתקות – הקישור שנתת מתחיל בהכנות ללידה, אם לא שמת לב 🙂 (ואני חשבתי, הייתכן שימימה קבעה תור לקיסרי אלקטיבי חודש אחרי שגמלה את אבישג?)

  • ימימה  On יוני 3, 2007 at 12:05 pm

    קיסרי אלקטיבי? והלוואי והיה בכלל על מה לדבר 😦

  • שרון  On יוני 3, 2007 at 12:20 pm

    השתמשי בתוכנת רובופורם – http://www.roboform.com/
    תעשה לך סדר בחיים ובסיסמאות וגם בזהויות.
    אחת התוכנות הראשונות שרכשתי בכסף ברשת.

  • ימימה  On יוני 3, 2007 at 12:25 pm

    דווקא עם הסיסמאות אין לי בעיה – אני זוכרת מספרים מצוין, אבל עכשיו נזכרתי שזה לא שלוש שנים ורבע, אלא ארבע ורבע.

  • צ'יקי  On יוני 3, 2007 at 12:45 pm

    אבל מקווה שלא באמת התלוננת על העובדת בדואר שעישנה קצת.

  • רוני  On יוני 3, 2007 at 1:04 pm

    אני מגלה שוב ושוב כמה קשה לעורכים, מתרגמים והוצאות לקבל כל ביקורת, ולו המינורית ביותר, על עבודתם.
    גם לי, כמובן.
    ולעניין, חבר'ה עדיף בהחלט על הבחורים כתרגום ל-guys, בעיקר בשל הבחורות שהן חלק מהחבר'ה. המשלב של מנין הוא נושא קצת יותר שנוי במחלוקת, לטעמי. ספר לא אמור בהכרח להשמע כמו דיבור יומיומי, והמילה הזו טבעית בעיני בקריאה אם כי לא בשיחה.

  • ימימה  On יוני 3, 2007 at 1:55 pm

    אבל למה בעצם לא להתלונן ולהישאר גיבורה על המקלדת? אולי לא על השירות האיטי, אני יודעת שלפקידי דואר, קופאיות בסופר וכו' קשה יותר מאשר לי גם כשאני רותחת מעצבים, אבל על העישון?

  • אורן צור  On יוני 3, 2007 at 2:49 pm

    נראה לי שguys צריך להיות מתורגם לחבר'ה – בגלל שזה כולל גם בנות.

    the boys
    בכוונה לחבר'ה שכוללים רק בנים כלומר 'הבחורים' אבל הבחורים נשמע מעפן לאללה.
    תיק"ו.

  • שפי  On יוני 3, 2007 at 4:03 pm

    אבל "הבחורים" כערבה – לא טעם ולא ריח, התבטאות לא ישראלית.
    אבל "חבר'ה" זו מילה מיושנת, שנות ה-40-50, מקסימום 60, שאם היא עדיין נוכחת בישראלית אז רק לצורך יצירת ניכור.
    קרה לי בשנים האחרונות שכתבתי "חבר'ה" כי לא הצלחתי לדלות מתוכי מילה יותר עדכנית. גם עכשיו אני לא מצליח, אבל כנראה שיש.

    לא נראית לי הווכחנות הזאת בינך לבין מירסקי. היא משעממת (הווכחנות). מדובר באוזן, מוזיקה, בין בנות משכילות ונבונות כמו שתיכן אין בעניין זה הבדלים עקרוניים.

  • מיכל  On יוני 3, 2007 at 5:45 pm

    מה שיתפוס אותי הכי בכל הפוסט הזה הוא עניין צבע השיער של גדי, לא? 🙂

    קטע 🙂

  • ימימה  On יוני 4, 2007 at 8:43 am

    אורן – בלבלת אותי עכשיו. אולי היה שם boys במקור? נראה לי שלא, אבל אני לא יודעת בוודאות. בכל מקרה, במקרה כזה הייתי אומרת שהוא הלך להיפגש עם החברים ואפילו עם "חבריו" אבל לא עם הבחורים.

    שפי – באמת לא השתמשת במילה חברה בזמן האחרון? אני שומעת אותה די הרבה, וגם משתמשת בה מדי פעם. האם זה משום שאני קיבוצניקית? 🙂

    ומיכל – אכן קטע. 🙂

  • אורן צור  On יוני 4, 2007 at 1:02 pm

    סתם כך,התחושה שלי היא שבמקור היה כתוב the boys.

    נדמה לי שהקושי בתרגום הביטוי הזה הוא הפער התרבותי – זה מגיע ממועדונים לגברים בלבד (לא המועדון הסליזי אלא זה האנגלי ואחר כך הבוסטוני). הבויז שותים וויסקי ומעשנים סיגר. הבויס משחקים גולף, דה-אולד-בויז – החבר'ה (הבנים) מהקולג' היוקרתי (good old boys were drinking whiskey and rye…) הבויז מקבוצת הפוטבול של הקולג' מקיימים יחסים במקלחות (טוב, נסחפתי קצת באסוציאציה שכאילו מנוגדת לרוח ה'בויז').
    ובגלגול מודרני יותר ושמרני לא פחות – כשהאישה מרכלת עם החברות הבעל רואה ספורט או שותה בירה עם הבויז.

    בארץ תרבות הבויס הזו לא הייתה קיימת עד לשנים האחרונות חוץ מהחבר'ה מהיחידה (הפלוגה/הסיירת) או ה'בחורים' בישיבה. לא היו קיימים מועדונים שכאלו לגברים והרוח הקיבוצית דחפה לשילוב מלא בלי קליקות. בעולם החרדי באמת משתמשים במילה בחורים במובן של הבויז.

  • שפי  On יוני 4, 2007 at 2:25 pm

    אני איש רע, מאלה שנוטים להשתמש במילים כאלה ואחרות במטרה "להגחיך":
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2428961

  • דלישה  On יוני 6, 2007 at 1:57 am

    אבל אני מפגרת, נו.
    תזכירי לי לדבר איתך על מידות של בגדים בפעם הבאה שנפגש, כי יותר קל לי להסביר עם הידיים. זה לא פשוט כמו שזה נראה מהצד שלך.

  • ימימה  On יוני 6, 2007 at 10:47 pm

    מסבירה עם הידיים שווה לחכות לפגישה. 🙂

    ואת יכולה להגיב תמיד בפוסט הרלוונטי. אני רואה את התגובות האחרונות פה ואם זה יותר מחמש אז באתר שדרכו אני מנהלת את הרשימות.

  • טלי  On יוני 7, 2007 at 3:25 pm

    גם אותי הכי קנה השיער של גדי- צודקת לחלוטין, תוקם ועדת חקירה ממלכתית רטרואקטיבית לאלתר!

    לגבי העישון והדואר- תתלונני חד משמעית! זה מגעיל, זה פוגע בבריאות שלך והכי חשוב- זה בניגוד לחוק!
    האגודה למלחמה בסרטן תומכת עכשיו בתביעות נגד מקומות שמעשנים בהם, אמנם בעיקר בתי קפה אבל זה בכל זאת- מקום ציבורי וזו עבירה על החוק. אגב, אם זה מנחם אותך, גם בחיפה לאחרונה מאז הפרטת רשות הדואר יש סניפים מגעילים ולא יעילים בכלל.

    אני לגמרי איתך לגבי עדיפות ה"חבר'ה", אבל מצד שני- חלק מזכותו של המתרגם היא להפעיל שיקול דעת וטעם אישי ותמיד, מה לעשות, טעם זה עניין של טעם…

  • דלישה  On יוני 8, 2007 at 10:27 pm

    עבר הרבה זמן מאז המפגש הקודם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: