ביקורות לשבוע הספר ועוד

מדי פעם גם בספרים מתורגמים היטב נופלות טעויות. אני רואה, בולעת ולא מעירה בביקורת, אלא אם כן הטעויות מצטברות למאסה קריטית שכבר אי אפשר להתעלם ממנה. אבל פה, בקטנה, אני רוצה לומר שאחד הספרים האחרונים שקראתי ולא הערתי על תרגומו, "בתו של שומר הזיכרון" (בקרוב הביקורת המלאה) היתה נטייה מרגיזה לכנות כל חניה ביתית מקורה "מוסך", והסיבה לכך ברורה. בספר האחרון שקראתי, "חנות המשי" שתורגם בידי מתרגמת מעולה, נכתב שאפשר למצוא למשהו עדות בתנ"ך עצמו, ואז "על פי יוחנן…" – זאת אומרת, לא בתנ"ך עסקינן כי אם בברית החדשה. בספר אחר נכתב שהעט נשמטה, ובספרים רבים לא מקפידים לבטל רווחים כפולים בין מילים, רווחים לא סימטריים בין שורות, לא תמיד כל הפסקאות מוזחות, מירכאות לא תמיד נסגרות ולעתים קרובות מדי אני נתקלת בשגיאות כתיב בוטות. לתשומת לב העורכים שבין שניים ורבע קוראי. 
 
המלצות
את ההמלצות שלי אני מפרסמת כאן באופן שוטף, כך שאין צורך. ואם בכל זאת תרצו תמצית של הספרים שאהבתי בזמן האחרון הרי היא לפניכם:
 
הנוגע ללב עד מאוד
מעורר ההשראה (כזה ספר אני רוצה לכתוב)
שנון, קליל ונעים ביותר
רומן היסטורי שאלמלא הייתי מבקרת לא הייתי לוקחת לידי ועכשיו משלקחתי – כנסו כנסו

לונה פארק ספרותי מענג, גם אם קצת מניפולטיבי
רגיש, מרגש ועדין (וגם קצת מעורר השראה)

מקסים עד מאוד (אך מתורגם נורא)

ולעיונכן, אמהות טריות (וגם לא) – לישון בלי לבכות מאת אליזבת פנטלי. ספר חובה למי שמתגעגעת ללילות שלמים, או לפחות לארבע שעות שינה רצופות. בניגוד לספרי הורים אחרים, הוא לא מטיף לך, לא מספר לך איפה את לא בסדר וכמה את מפנקת את הילד ושזה לא בסדר שהוא עדיין ישן איתכם במיטה או יונק או נרדם תוך כדי קפיצה על כדור, נדנוד בכיסא נדנדה או נסיעה באוטו, כמו רוב הילדים. ספר כל כך נעים לקריאה, שהייתי קוראת בו גם בלי להיות אמא. טוב, לא ממש. וגם מתורגם מצוין.
 
מקורות מהימנים מספרים לי שגם הספר "הורים גם בלילה" טוב, אבל טרם הזדמן לי לעיין בו. 
 
מנותקים
מאז ההתנתקות מהכבלים הדבר היחיד שחסר לי הוא הפרסומת עם קוטנר.
ואם כבר פרסומות – האם רק לי נדמה שמי שכתב את תשדיר השירות לחולי האסטמה התבלבל וחשב שאחד הסימפטומים של המחלה היא גמגום? ועוד באותו עניין – הבדיחה עם אירוס עוזיהו ממש לא מצחיקה. רק מעידה על טמטום של הכותב (כמו הגמגום).
 
 
לעשות או לא לעשות – שני הסנט שלי
דווקא הרשימה הזאת של דרור הזכירה לי סיבה משמעותית ביותר לעשיית ילדים. נכון שהרבה רע יש פה, ומצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה לא מעט כשקראתי כמה מדבריו מעוררי המחלוקת של אברום בורג, אבל אם תראו אותי יום אחד הולכת ברחוב לבדי, ומחייכת לעצמי סתם כך בלי סיבה, סביר להניח שלא תטעו אם תנחשו שהרגע חלפה בראשי מחשבה כלשהי על אבישג.
 
(טוב, אולי זו לא ממש סיבה, אבל היי, זה בונוס ענקי שחבל על הזמן.)

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענבל שגיב  On יוני 14, 2007 at 11:18 am

    🙂

  • אורן צור  On יוני 14, 2007 at 12:55 pm

    זה ליד הבית הצמחיה הזו?
    איזה כיף!

  • ימימה  On יוני 14, 2007 at 1:28 pm

    כן, אכן ליד הבית. השושנים פרי טיפוחה של בעלת הבית שלנו שגרה מעלינו.

  • זאת אומרת  On יוני 14, 2007 at 4:20 pm

    גם בעברית מרבים לקרוא לה מוסך, וזה פתרון קביל לחלוטין בעיני (ועל כן גם בתרגומים שאני עורכת, שהם רבים למדי).

  • תמר  On יוני 14, 2007 at 7:38 pm

    מעניין – אם בספר באנגלית אומרים "התנך" אבל ברור שזו הברית החדשה… האם בתרגום יש לתקן?
    מן הסתם לסופר/ת ולקוראים "ברור" שגם הברית החדשה היא התנך…
    אדרבא – בעיניהם זה הוא התנך.

    כשנקראתי להישבע במשפט באולד ביילי, הגישה לי הפקידה את ה"בייבל" – הסתכלתי על הספר הדקיק ואמרתי לה בקול – מבחינתי זה לא התנך אלא הברית החדשה, אפשר לקבל את התנך?

    חיטטה בערימה על הדוכן ומצאה את ה"אולד טסטמנט" ונתנה לי. רק בשביל זה היה שווה להישבע על ספר הקודש ולא "להצהיר בנאמנות"

  • ימימה  On יוני 14, 2007 at 7:48 pm

    מעולם לא שמעתי את זה. מוסך, למיטב הבנתי, זה רק מקום שבו מתקנים כלי רכב.

    ולתמר – ברור שבאנגלית היה כתוב "בייבל" במקום שבו המתרגמת כתבה תנ"ך. זה עדיין לא משנה את העובדה שבעברית תנ"ך זה אך ורק הספר שנחתם בדברי הימים (או בנחמיה, תלוי באיזו מהדורה את משתמשת) וכל מה שנכתב אחרי זה הוא לא תנ"ך. לא בעברית, לפחות.

  • זאת אומרת  On יוני 14, 2007 at 8:19 pm

    בילדותי בשנות השבעים היה לנו בית עם מוסך צמוד. והיינו מאוד נטולי השפעה אמריקאית – בקושי הייתה לנו בכלל טלוויזיה :-).
    גם בנוגע לתנ"ך אני קצת פחות נחרצת ממך, וקצת יותר בדעתה של תמר – התנ"ך נגמר בדברי הימים ביהדות, לאו דווקא בעברית, והשניים אינם זהים בשום אופן.
    נכון אמנם שלא חסרות שגיאות מביכות עד מצחיקות בתרגומים, ואף אחד מאיתנו לא פטור מהן, אבל נראה לי שדי הרבה דברים שמבחינתך הם שגיאות חד וחלק הם למעשה תוצאה של שיקול דעת אחר.

  • ימימה  On יוני 14, 2007 at 9:17 pm

    לא יודעת בקשר למוסך, לי זה נראה ממש לא לעניין, אבל בעניין התנ"ך – מצטערת, מה שביהדות הוא גם מה שבעברית. מרוב שזה טריוויאלי אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל להסביר.

  • זאת אומרת  On יוני 14, 2007 at 9:29 pm

    כי זה לא משאיר שום אפשרות לדיון.
    אישית, כשדמות אומרת, לדוגמה, שמשהו "מופיע בתנ"ך", יהיה בעיני דידקטי עד מטופש לתקן ל"ברית החדשה" פשוט כי ככה זה בעברית (טענה שאני לא בטוחה בה בכלל).
    ובנוסף, אפילו אם נקבל את הטענה שלך באופן עקרוני, וננהג לפיה, עדיין יהיה לך בסוף תרגום מדויק ודמות לא אמינה. בעבודות שלי, האמינות והשפה הקולחת של הדמויות חשובות לי יותר מהדיוק-לשם-הדיוק.

  • ימימה  On יוני 14, 2007 at 10:29 pm

    כתבתי פה פעם בפוסט אחר שהאמירה "ככה אומרים באנגלית וזה תקין" לא מקובלת, משום שיש דברים, מבנים תחביריים, למשל, שבאנגלית הם תקינים ואילו בעברית לא.

    אז באנגלית קוראים לשני הספרים, הברית הישנה והחדשה, תנ"ך. בעברית לא. בעברית יש רק תנ"ך של יהודים וברית חדשה, שהיא לא תנ"ך ואי אפשר לקרוא לה תנ"ך. זה פשוט לא נכון.

    את יודעת אילו ויכוחים היו בין התנאים על ספרים מסוימים אם להכניס אותם לתנ"ך או לא? שיר השירים, למשל, וקוהלת, מקומם לא היה מובטח. אז אם על אלה הם התווכחו, זה יהיה מאוד לא יפה מצדנו להתחיל להכניס לשם כל מיני ספרים שאף תנא לא היה שוקל בכלל להעלות בדעתו להכניס.

    לעיונך: משנה מסכת ידיים פרק ג' משנה ה'.

    וזה בדיוק ההפך. אני לא מקבלת כדמות אמינה מישהו שאומר לי בעברית שהוא קרא בתנ"ך ומצטט לי את הבשורה על פי מישהו. זה לא אמין. אף דובר עברית לא קורא לברית החדשה מרצונו, בלי שיהיה לפניו טקסט באנגלית, תנ"ך.

  • זאת אומרת  On יוני 15, 2007 at 8:34 am

    אחת אחת:
    האמירה "ככה אומרים באנגלית" לא נוגעת למבנים תחביריים (מבחינתי לפחות. אני אלרגית למבנים מועתקים מאנגלית). היא כן נוגעת למצב של הבדלים תרבותיים. בין חובבי ספר שאוהבים לדבר על תרגומים רווחת הדעה שתרגום טוב הוא תרגום שנקרא כאילו נכתב מלכתחילה בעברית. פעם, כשהייתי חדשה במקצוע ונלהבת עד מאוד (והרבה יותר בורה מהיום) גם אני חשבתי כך.
    היום אני כבר לא מסכימה. אני אוהבת שפה קולחת, סלנג טבעי ודיאלוגים משכנעים, אבל אני גם אוהבת שמבעד למטפחת (סליחה על ההתיפייפות) יציץ המקור. גיליתי שכקוראת אני מתענגת על תרגום שנושא איתו את התרבות שבה הוא נוצר. באופני הביטוי. במונחים שלעתים הם זרים לעברית. ביכולת שלו לשאת את הקורא מהכאן ועכשיו לשם ולאז. לכן משהו שהוא "תקין תרבותית" בשפה שבה נוצר הספר תקין בעיני בהרבה מקרים גם בתרגום. הזרות הזאת מעניקה אותנטיות לספר.
    התנאים והחלטותיהם – עניין לא רלוונטי בדיון הזה, לדעתי. יש לי היכרות לא רעה כל כך עם התנ"ך (מקווה שההצהרה הזאת לא תתפוצץ לי בפנים באיזו שגיאה מביכה במיוחד בנושא זה שתתגלה בקרוב בספר שלי), אבל נימוס כלפי אנשים שמתו לפני מאות שנים ויותר לא עומד בראש סדר העדיפויות שלי כשאני מנסה לקבל החלטות מקצועיות.
    בנוגע לאמינות הדמויות, יש מתרגמים שמצאו פתרון לסוגיה הזאת בהפיכת כל "תנ"ך" לועזי ל"כתבי הקודש". אני לא אוהבת את זה. כתבי הקודש נראה לי ביטוי גבוה ויומרני, שלא לומר חסוד, שלא מתאים לכל דמות, ולמעשה לרובן. אבל אם רוב הקוראים בדעתך ולא בדעתי, אם כי אין שום דרך לדעת את זה, כנראה נצטרך לשבור את הראש ולמצוא פתרון אחר, אלוהים יודע איזה.

  • ימימה  On יוני 15, 2007 at 9:09 am

    ובכל מקרה, אני לא חושבת שלכתוב על יוחנן שזה הברית החדשה אין בזה מן הגיור או השעבוד של הטקסט לתרבות זרה. למה את לא יכולה לקבל את זה שבאנגלית יש שם אחד לשני הדברים, ובעברית יש שניים? זה לא המקרה היחיד. יש הרבה כאלה, לאו דווקא קשורים לתנ"ך או ליהדות. רק שפה זה צורם במיוחד, כי זה לא נשמע כמו בחירה של המתרגמת אלא כמו בורות של המתרגמת, ועוד בעניין כל כך בסיסי וכל כך – נו, מה לעשות – יהודי.

    ולתנאים יש בהחלט מה לומר בעניין הזה, כי הם קבעו מה ייכלל בתנ"ך ומה לא, ועל פי זה השפה העברית קובעת מהו תנ"ך ומה לא.

    ואכן, כתבי הקודש לא מקובלים גם עלי. אפשר לומר "הברית החדשה" בלי לגרוע במאום מהטקסט המתורגם. זה בדיוק מה שזה.

  • מואדיב  On יוני 15, 2007 at 9:25 am

    … צודקת בויכוח הזה.

    ואני מתכוון בויכוח התרגומי, לא בשאר ההיבטים שלו.

    ניקח דוגמא רחוקה יותר:

    בסיפור אודות כורם בספרד, מסופר כי משהו התלפף סביב חוטי התיל. המשהו הזה הוא
    tendril

    בהמשך הקטע, אולי יסופר לנו כי ה
    tendril
    שלפת האיכר בידיו היה עמוס באשכולות קטנים.

    ברור כי במקרה הראשון נתרגם "קנוקנת" ובמקרה השני "שריג", משום שאלו המונחים העבריים המתאימים. האם בשם איזה רצון לשמור על הניחוח האנגלי המקורי, עלינו להתעקש ולהשתמש באותו המונח, למרות שבעברית יש משמעות מדוייקת יותר?

    ובחזרה לדוגמא:
    באנגלית ניתן לדבר על ספר מקבים א' מתוך הבייבל.

    איך אות חושבת יתקבל תרגום מהסוג של "ספר מקבים א' מתוך התנ"ךם"?

    מישהו יבין מה רוצים ממנו, כשבמהדורות התנ"ך היהודיות מעולם ספרי המקבים לא נכללו בתוכם?

    זה יהיה כמעט כמו הצחוק של הכתבה בידיעות (או מעריב, אני לא זוכר) שבה דובר על נער שלמד בטעות את "פרשת יונתן" לבר המצוה שלו.

    וכדי בזיון וקצף

  • זאת אומרת  On יוני 15, 2007 at 9:29 am

    ייתכן בהחלט שלא נגיע להסכמה (אם כי כתבתי בהודעתי הקודמת שאכן, צריך לחפש פתרון אחר.זה די קרוב להסכמה, לא?). מלכתחילה לא כיוונתי להסכמה. רציתי רק להציע את האפשרות שמה שאת מפרשת כבורות ורשלנות הוא למעשה תוצאה של תהליך חשיבה שהסתיים במסקנה שונה משלך. קורה.
    מדוע אני לא יכולה לקבל ש…? דווקא כן יכולה לקבל. אני. אבל כשיש דמות לא משכילה במיוחד, לא מבריקה במיוחד, קשה לי להכניס לפיה את "הברית החדשה". מצלצל לי גבוה מדי, משכיל מדי. לא מתאים.
    באשר למתרגמת הספציפית, אין לי מושג מה עבר לה בראש. לא הייתי ממהרת להניח שמדובר בבורות. הרכבו של התנ"ך הוא לא עובדה אזוטרית במיוחד. כמו שאמרת בעצמך, אנחנו בישראל, וזה חלק מתוכנית הלימודים בבית הספר.

  • ימימה  On יוני 15, 2007 at 9:43 am

    תמיהה. טוב, מה שלא אומר, אחזור על דברי.

    ושלא ישתמע שאני חושבת שהמתרגמת בורה. יכול להיות שהיא הפעילה את מערכת השיקולים שאת הפעלת, ויכול להיות שהיא בדיוק לא ישנה טוב לילה קודם והיתה על הטייס האוטומטי. (אם כי לא נראה לי, כי זה טקסט שדורש התייחסות רצינית יותר, שהיתה שם.) רק שמי שלא מכיר את מערכת השיקולים שהבאת, וכן מכיר את התנ"ך יכול לחשוב אחרת.

    לסיכום אומר שבעניין המוסך בדקתי במילון והצדק איתך. אני, בכל מקרה, הייתי מתרגמת "חניה" אבל זו שאלה של טעם.

    ותודה למואדיב על הסיוע. תבוא עוד. 🙂

  • זאת אומרת  On יוני 15, 2007 at 10:19 am

    היו פעמים שוויתרתי, בכאב, על הברקות ממש נחמדות של מתרגמים, מחשש שבעיני הקורא הן ייראו כשגיאה.
    זה כאב ראש אחד שלא נתקלים בו בעריכת מקור – שם מפרגנים לך כל משחק מילים, דלוח ככל שיהיה. בתרגום אתה חשוד תמידית, עניין די מצער לטעמי.

  • שפי  On יוני 15, 2007 at 11:03 am

    אז אני מבקש העלאה לדרגת שלם.
    משהו שכתבתי כתגובה אצלך הכנסתי לשיר (הבלתי ניתן לתרגום) הזה:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=6715421

  • מרים  On יוני 15, 2007 at 12:22 pm

    האם נקבל תרגום שבו נאמר על ציטוט מהתנ"ך "שלנו" שהוא לקוח מ"הברית הישנה"? זה בדיוק ההגיון שמאפשר תרגום של הבשורה עפ"י יוחנן ל"תנ"ך".

    בעברית "התנ"ך" זה מבראשית ועד דברי הימים. זו ההוראה של המילה. (אפילו עוד לפני שנזכרים שמדובר גם בראשי תיבות – תורה, נביאים וכתובים).
    אני גדלתי על תרגומים שבהם הביטוי העברי ל- bible היה "כתבי הקודש", וזה דווקא פתרון מצוין, כי המשמעות המדויקת שלו נגזרת מהתרבות שבה הוא נאמר, אבל באופן מפתיע הוא יוצר רושם קונקרטי ולא מעורפל. (כי בעולמו של ספר מסוים לביטוי תהיה תמיד הוראה ברורה אחת). בעיני הוא גם טבעי מאוד, בין היתר בגלל הנוכחות הרבה שלו במסורת התרגומים הקיימת.

    "הברית החדשה" פחות טוב בעיני, ומתאים לתרבות ושפת היעד הרבה יותר מאשר למקור. ודאי שהמושג של ברית חדשה קיים בשפות ותרבויות נוצריות (ואפילו כמושג חיובי ו"מעודכן" ביחס לברית הישנה), אבל אחרי הכל מדובר בספר העיקרי והחשוב, שהמעמד שלו לא תלוי בשום צורה בספר הברית הישנה. לכן כשנוצרים מתייחסים אליו הם לא מרגישים צורך לבחור דווקא בכינוי שמבחין אותו מספר אחר ומגדיר אותו ביחס אליו, אלא בכינוי שאומר שהוא הוא העיקר. הרי בדיוק בגלל זה הדמות הנוצרית הממוצעת תדבר על bible ולא על new testament (מה שהוביל אותנו לדיון הזה מלכתחילה). וגם מכיוון שמבחינתה שני הספרים הם מקשה אחת. לכן היא תאמר פשוט bible, כשהוראת המילה היא התנ"ך והברית החדשה גם יחד.

  • ימימה  On יוני 15, 2007 at 1:35 pm

    קראתי, תודה על המחווה. 🙂

  • מיכל  On יולי 16, 2007 at 8:01 am

    קראתי ונהנתי אוד מהספר האחרון של ההסטוריון חיים שנה 'המנדט ושברו' אלא מאי?
    כמה מביך יש שם שגיעות הקלדה/עריכה מביכות בשתיים שלוש נקודות דווקא בשנים ז"א בספרות (מספרים) מה שהזיז אנשים ומאורעות בזמן.
    אם בספר הסטוריה לא מקפידים על כך מה יעשו דלת העם כמוני אם שאר העובדות בספר?

    לתשומת לב הוצאת עם-עובד

  • טל  On יולי 19, 2007 at 6:26 pm

    יש לך פשוט טעם נפלא בספרים (תולדות האהבה, במרחק נגיעה), כך שנראה לי שתהני גם מג'ונתן סטריינג ומר נורל. הוא אמנם לא מתקרב ברמתו הרגשית לנ"ל, אך כתיבה אלגנטית, שנונה ועתירת דמיון כמו זו לא נראתה מזמן במחוזותנו.

  • ימימה  On יולי 23, 2007 at 10:30 am

    .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: