שני הגרוש שלי

ועדיין זה לא מספיק.

גם אני עושה קצת לטובת הסביבה:
ממחזרת את כמויות הנייר שאני מקבלת מהתיאטרון
תולה סדינים, מגבות ובגדים "כבדים" לייבוש
מנקה את האבן בקומקום בחומץ
מנסה לצמצם שימוש בשקיות ניילון
שקיות הניילון שכבר נכנסות הביתה משמשות לאיסוף אשפה
ממחזרת בקבוקים
משתמשת בפחות חומרי כביסה מכפי שהיצרן ממליץ
משתדלת למלא מכונות כביסה
מכוונת את המזגן על טמפרטורה סבירה
משתדלת לעשות מקלחות קצרות (כאילו שיש לי בררה…)
 

לא עושה מספיק:
לא גמלתי את אבישג עדיין מחיתולים (טוב, זה לא רק אני פה…)
מנקה כתמים עקשניים בחומרים כימיים
מפעילה את המזגן שעות רבות בחדר של אבישג (בשבילה זה הכרחי)
עדיין לא הפנמתי מספיק את העובדה שקניתי לני סל ירוק בשופרסל… הרבה פעמים יוצאת מהבית בלעדיו, בעיקר אם לא תוכננו קניות מראש
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שפי  On אוקטובר 16, 2007 at 12:50 pm

    לראות בסעיפים האלה "טובת הסביבה". אני ממלא אחריהם מימים ימימה, אבל קשה לי להגיד שבגלל "הסביבה" ואין לי אלא לשמוח על כך שזה באופנה להיות קמצן, במובן הישן, ה"פולני" (וקרה לי לא פעם שבאמת הייתי דחוק). שני הגרוש האלה הם קודם-כל שלך, ואם את לא חסכנית מטבעך ורק הסביבה עושה לך את זה אז תתרמי אותם, בקופסא של איזושהי קרן שעדיין קיימת.

    נ.ב בעניין ניקוי אבן מקומקום: קומקום חדש עולה בסביבות 50 שקל, ובמונחים של שעת עבודה של מנקה לא בטוח שזה משתלם…

  • אחת מהצפון  On אוקטובר 16, 2007 at 1:09 pm

    לזרוק קומקום זה לא אקולוגי!
    ובמיוחד אם אתה נוהג לעשות זאת כל פעם שמתמלא באבנית.
    ימימה, תקני את הנורות החסכוניות.
    הן נותנות אור חם וחזק (לא הניאון, הצהובות) והן כדאיות ביותר, גם לשני גרוש.
    את גם יכולה להכניס לתיק הרב פעמי שקיות ניילון מהקניה האחרונה.
    אם תזכרי לקחת אותו-יש לך כבר שקיות שם.

  • ימימה  On אוקטובר 16, 2007 at 1:24 pm

    בטח שמשתלם! אני לא עומדת ומחכה לאבן שתימס בזמן שהחומץ עובד. הוא יכול לעבוד גם בלעדי. ולשטוף את הקומקום אחר כך זה בדיוק דקה. (ואני עושה את זה לעתים די תכופות.)

    ולאחת מהצפון – אאמץ את הטיפ שלך. (אם אזכור…) הוא מצוין!

  • אודטה  On אוקטובר 16, 2007 at 1:53 pm

    האבנית בקומקום תעלם הרבה יותר מהר עם מלח לימון.
    שתי כפיות מלח לימון, ליטר מים ולתת לקומקום לרתוח עם מכסה פתוח (מאריך את משך הרתיחה). לרוב הרתחה אחת מספיקה לניקוי כל האבנית.

    אגב, כדי למנוע הצטברות אבנית אחרי הניקוי, יש להחליף את המים כל הרתחה. הרתחה חוזרת של מים משחררת מהם הרבה אבנית.

  • מאוהב  On אוקטובר 17, 2007 at 1:43 pm

    ואז תוכלי להכניס את זה לרשימה של קצת טובה למען הסביבה
    🙂

  • טלי  On אוקטובר 17, 2007 at 3:18 pm

    בעיקר בענייני מיחזור בקבוקים- עיתונים (שירוקנו את פחי העיתונים בחיפה! הערימה בבית עולה על גדותיה…)-וקומפוסט בגינה, ומשתדלת לצאת לסידורים עם תיק בד (לא הירוק הזרחני המכוער מהסוּפר אלא אחר שקבלתי עם קניית בגדים כלשהם) שמכיל בתוכו כמה שקיות ניילון.
    לרוב משתדלת לבקש מהמוכרים לא לתת לי שקית כי יש בעולם יותר מדי שקיות ניילון ולרוב נתקלת בתגובה בהרמות גבה תמהות.
    אני מאמינה שכן יש לזה ערך, טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה…

  • ימימה  On אוקטובר 17, 2007 at 10:57 pm

    מצטערת, תפוס. 🙂

    אבל תודה על ההצעה. זה מחמיא לי מאוד.

    ולטלי – אני דווקא כמעט ולא נתקלת בהרמת גבות לאחרונה. גם במקומות שמפתיעים אותי מאוד, כאלה שלא הייתי מצפה בהם למצוא הבנה לרעיון.

  • טלי  On אוקטובר 18, 2007 at 11:42 am

    אצלנו בחיפה הרחוקה יש יותר תמיהות והרמות גבה, וכשקניתי בסוכות האחרון כמה דברים בשוק של עכו הם בכלל לא הבינו מאיפה נחתה עליהם המשונה הזאת שלא רוצה שקיות…

  • ריקי  On אוקטובר 19, 2007 at 9:40 pm

    אני אנסה לאמץ כמה מההמלצות שלך 🙂

  • אפרת מים עמוקים  On פברואר 1, 2008 at 6:31 pm

    מה שאני עושה ומצד שני אם יש בכלל טעם לעשות, כי זה הכל כל כך זניח.
    ואז כל פעם מגיעה איזו תזכרות קטנה שזה תופס. שדברים מחלחלים.
    כמות החשמל המושאר דלוק בעבודה (מזגנים בחללים ריקים ימים שלמים, אור בקומות שלמות, אור שמושאר בכל קומה בלילה! אנשים שיוצאים מהמשרד ומשאירים את האורות דלוקים!), כמות הזבל שאני יוצרת בכל טיסה ובכל שהיה במלון.

    ואז דברים קטנים כמו the story of stuff מזכירים שיש עוד המון אנשים שעושים את הדברים הקטנים האלו.
    סט בטיסה של דלתא שעשוי מנייר ממוחזר, דיו מתפרק אורגנית ובעיקר מברשת שיניים שעשויים מחומר על בסיס צמח התירס (אני רוצה שתמיד תהיה לי מברשת שיניים כזו במקום כל הפלסטיק הזה. ולאחרונה גם קשה למצוא את מברשות השיניים עם הראשים הנוספים שחוסכות כסף ובעיקר פלסטיק) – מעלים את רף האופטימיות.

    המזגן אצלי כמעט לא פועל אף פעם. חורף וקיץ. בחורף לפעמים תנור ספירלות. לא הרבה בכלל. מוסיפה עוד שכבה או מתעטפת במשהו.
    אין לי מייבש, כך שהכל מתייבש תלוי.
    אין לי מיקרוגל – פשוט כי אני לא מוכנה לאכול אוכל שיוצא ממנו.
    שקיות – משתדלת כמה שפחות.
    בשנתיים-שלוש האחרונות אגב כמעט ולא יוצא לי להתקל בפרצופים תמוהים לגבי אי רצוני לקחת שקית. פעם היו ממש מתווכחים. היום מחייכים בהבנה.
    בקבוקי פלסטיק – לא קונה. רק כשאני מחוץ לבית ואין עלי שום דבר לשתות (בטיסות יוצא לפעמים). משתדלת שיהיה לי בקבוק.
    משתמשת בסבון בר – כך שאין את הפלסטיק של הבקבוק שנזרק כל פעם.

    בעבודה שותה יותר מדי עם כוסות חד פעמיות – נייר זה לא תרוץ.
    בעיקר מפריע לי שעדיין אני מייצרת הרבה יותר מדי פלסטיק וזבל בקניות רגילות כמו מעדני חלב, שמפו, עטיפות פלסטיק של דברים שאני קונה, המון סיבים סינטיים בבגדים שאני קונה…..

  • ימימה  On פברואר 7, 2008 at 12:38 pm

    כלים של מיונז ועוד אפשר לעשות שימוש חוזר כצעצועים מכל מיני סוגים לילדים, אם יש לך. לצערי, אני לא עושה מספיק. אבל סתם בקבוק של שמפו יכול להיות משחק אמבטיה הרבה יותר טוב מכל מיני צעצועים שמשלמים עליהם כסף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: