אף מילה על VBAC

במאמר על זכותם של הרופאים לבחור ליילד אישה בלידה נרתיקית למרות דרישתה לניתוח, מצר פרופסור מרק גלזרמן, ובצדק, על העלייה בשיעור הניתוחים הקיסריים בארץ ובעולם, ומפרט כמה סיכונים רפואיים אפשריים ליולדת ולתינוק בעקבות ניתוח קיסרי. עם זאת, לא ברור מדבריו אם הוא מחשיב ניתוח אלקטיבי אצל אישה שכבר עברה ניתוח בעבר לכזה המבוצע עם סיבה רפואית או שמא אין הצדקה רפואית לניתוח נוסף.

בעוד כמה חודשים, כשמועד לידתה של בתי השנייה יתקרב, בוודאי תוצע לי האפשרות הניתוחית, שכן את הראשונה ילדתי בניתוח (שהציל את חייה, למרבה המזל). בישראל כיום ניתוח קיסרי שני לאחר ראשון הוא כמעט בררת מחדל. מעטים הם בתי החולים הערוכים ללידה נרתיקית לאחר קיסרית (לנל"ק או VBAC, בעגה המקצועית), ופעמים רבות בלי כל הצדקה אמיתית. על פי אתר האינטרנט "זהר כבר בדקה", נשים המתעקשות לעבור לידה נרתיקית לאחר קיסרי נדרשות במרבית בתי החולים להיות תחת ניטור רציף, בבתי חולים רבים מתעקשים על פתיחת וריד מראש גם אם היולדת הלנל"קית בחרה בלידה טבעית (ללא חומרי הרדמה או טשטוש), וההתייחסות אל הלידה, במקרים רבים ללא תלות בנתונים האינדיבודואליים של כל יולדת, היא כאל לידה "מיוחדת" בסיכון גבוה. מרכזים ללידה טבעית בבתי החולים כמעט ולא יקבלו מועמדות ללנל"ק וכך גם לא תותר כניסת יולדת בלנל"ק לחדרי הלידה הטבעיים במחלקות הרגילות.

כשפרופסור גלזרמן מדבר על זכותם של הרופאים להחליט אם יש בניתוח סיכון או לא, ובהתאם להגיע להחלטה על הניתוח, הוא לא מדבר על הצד השני – על זכותה של היולדת להחליט שהיא רוצה לנסות עד כמה שיתאפשר לא להגיע שוב לניתוח, ועל התערבות הצוות הרפואי בהחלטה זו.

לי אישית אין כל כוונה להיענות מראש בחיוב להצעה לעבור ניתוח אלקטיבי. אולם כשהאפשרות מוצעת כאילו היתה, כאמור, בררת המחדל שכדאי לאמצה בשתי ידיים, ורק מטורפות ינהגו אחרת, וכאשר הגישה במרבית בתי החולים אינה אוהדת ואין הסברה נאותה, נשים רבות בוחרות באופציה הניתוחית. אם פרופסור גלזרמן רוצה לצמצם עוד את מספר הניתוחים הקיסריים הלא הכרחיים, הוא ועמיתיו יכולים לפתוח בצעדים הסברתיים לנשים שעומדות בפני החלטה דומה ולשנות את ההתייחסות בבתי החולים ליולדות שבאות לאחר ניתוח אחד. ייתכן שיהיה מופתע מהתוצאות.    

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • ענת פרי  On דצמבר 10, 2007 at 1:03 pm

    כל הכבוד ימימה ותהיי חזקה

  • shul  On דצמבר 10, 2007 at 1:25 pm

    ונשמח לשמוע על התובנות שלך בדרכך!

  • גילי  On דצמבר 10, 2007 at 2:35 pm

    אצלי הלידה הראשונה היתה בניתוח קיסרי חירומי בשל מצוקה עוברית ורעלת הריון. החוויה כולה היתה טראומטית להחריד, וכשהריתי שוב, ייחלתי לחוויה מתקנת. למרבה הצער, העוברית לא שיתפה פעולה. חלף לו מועד הלידה המשוער, והנה אוטוטו מתקרב שבוע 42 ועוד אין ממש סימנים ללידה (מלבד צירי ברקסטון היקס כואבים, ערב ערב!) כל יומיים הגעתי לבית-החולים לבדיקות ושיחות מוטיבציה עם הרופאים.

    הסבירו לי שלאישה אחרי קיסרי לא עושים זירוז בפיטוצין. זה אחרי שהסבירו לי שאין שאין שום הבדל בין צירים של פיטוצין לצירים רגילים. אם אין שום הבדל, אז למה צירים טבעיים מותר ופיטוצין אסור? "כי יש סכנה לקרע ברחם". אז גם בצירים טבעיים יש סכנה לקרע ברחם? "פחות". כלומר שיש הבדל בין צירים של פיטוצין לצירים רגילים. "לא, אין שום הבדל". ככה בילבלו אותי הרופאים באמירת דבר והיפוכו.

    לחצו עלי מאוד לעבור שוב ניתוח, אבל אני התעקשתי לתת לילדה הזדמנות לצאת לבד.
    רצה הגורל והיתה לי עוברית גדולה במיוחד
    (בסוף נולדה במשקל 4.300). שלחו אותי שוב ושוב לבדיקות סכרת, שוב ושוב התקבלה תוצאה לפיה אינני סוכרתית. אחד הרופאים לא התבייש ואמר, "חבל שאת לא סוכרתית, ככה היינו יכולים לחייב אותך לעבור ניתוח".

    בערב האחרון של השבוע ה-41, מוצ"ש, נכנעתי: החלטתי שלמחרת בבוקר אגש לבית-החולים ואסכים לניתוח. הלכתי לישון. בשלוש לפנות בוקר התעוררתי מציר כואב במיוחד, ולאחריו, כך חשבתי לתומי, ירידת מים. לא היתה מאושרת ממני למחשבה שהנה מתחילה לידה טבעית – עד שהדלקתי את האור וגיליתי כי לא מים ירדו, אלא דם, בכמויות מבהילות. היפרדות שלייה, ככל הנראה. צלצלנו לאמבולנס, בשלוש וארבעים הילדה כבר היתה בחוץ.

    אומר לזכותם של הרופאים בבי"ח ליס: אף על פי שהגעתי במצב חירום ברור, התייחסו בכבוד להעדפתי לעבור לידה טבעית, והביעו צער אמיתי על כך שהמצב לא איפשר זאת. לא זילזלו בי, לא לעגו לי, לא התעלמו ממני (זאת לעומת אחדים מהרופאים בלידה הראשונה שלי בשיבא, שהתלוננו, בנוכחותי, על כך שדוחפים להם עוד ניתוח בסוף משמרת, ניהלו ויכוחים קולניים עם האחיות, ובאופן כללי דיברו מעל הראש שלי כאילו לא הייתי נוכחת בחדר).

    מוסר ההשכל שלקחתי אני מכל העסק: אי אפשר לקבל לידה בהזמנה. ברור שכדאי להתכונן כמה שאפשר, אני מחזקת את ידך בשאיפה שלך ללידה רגילה ובכך שאינך משאירה את ההחלטה בידי הרופאים בלבד: אבל בסופו של דבר מהלך הלידה הוא בידיים של אלוהים. יהיה מה שיהיה, ואם תהיה שוב חוויה לא טובה, זכרי שלידה היא רק לידה – העיקר לצאת ממנה בחיים ובריאה עם ילדה בריאה. אחר כך יהיו לך חיים שלמים לבלות איתה, ולגדל אותה על פי העדפותייך ובחירותייך.

    אגב, בלידה השלישית כבר בניתי על הנוחיות שבניתוח קיסרי מתוכנן, בתאריך ידוע (אם כי המילה "אלקטיבי" הביאה לי את הסעיף. לא היה שום דבר אלקטיבי בניתוח הזה: לא נתנו לי ברירה). שוב הגורל צחק עלי, פיתחתי לחץ דם גבוה, אושפזתי שלוש פעמים עד שלחץ הדם הפך בבת אחת לרעלת וניתחו אותי מייד, שלושה שבועות לפני המועד המתוכנן! הכל מן אללה.

  • גילי  On דצמבר 10, 2007 at 2:44 pm

    נוחיות=נוחות (לאחרונה צחקו עלי שאני תמיד אומרת נוחיות במקום נוחות).

  • ימימה  On דצמבר 10, 2007 at 8:23 pm

    גילי, כפי שהכותרת שנתתי לסיפור הלידה שלי מעידה, אפשר לראות שאני יודעת שלא הכל עובד כמו בחלומות. אבל להתכונן ולהכיר את החומר כדאי כבר מעכשיו.

    ואכן, התוצאה בסופו של דבר מתגמלת.

  • קרן  On דצמבר 11, 2007 at 8:26 am

    הריון, לידה ותינוקות בריאים הם באמת, בשורה הסופית, משהו שבינך לבין אלוהימא. אני מאוד מבינה את הצורך במהלך לידה טבעי ואת האופן שלידה כזו היא חוויה מתקנת. כמי שעברה הריונות מסוג שלא-נדע שיכלו להרוג אותי אלמלא הרפואה המודרנית, וילדה שלושה ילדים בלידות מתנה ללא כל התערבות רפואית, אני יכולה לומר שהרבה תלוי בצוות המסויים שיש באותו לילה ובידיעה הפנימית שלך. בלידה האחרונה שלי המוניטור לא היה תקין, אבל לי היה ברור שהלידה מתקדמת כשורה. קראתי לרופא ואמרתי לו שהמוניטור מפסיק לעבוד בכל פעם שאני זזה כשיש ציר, ולמרות זאת כדאי לשחרר אותי מהמוניטור כי הצירים הופכים ארוכים וצפופים ואני עומדת ללדת. הוא בדק ואמר שאכן כדאי להעביר אותי לחדר לידה, אבל עמד על כך שיפתח וריד קודם לכן. לא התווכחתי, כי בעיני רופא רגוע הוא נכס, והברנולה גרמה לו להרגיש שהוא מוכן לכל צרה. מה אני מנסה לומר כאן? קחי מהרפואה המודרנית את מה שהיא נותנת, והיא נותנת המון, ודעי להכנס איתם למשא ומתן באופן שלא יוצר מלחמה אלא דיאלוג ושיתוף פעולה. והכי חשוב, שתהיה לידה קלה ובריאה לך ולתינוקת 🙂

  • ימימה  On דצמבר 11, 2007 at 9:31 am

    כאילו יש בינינו מחלוקת?

    לא באתי לומר את המובן מאליו, שהוא מה שאתן אומרות. גם אני, אלמלא הרפואה המודרנית, לא הייתי זוכה בילדה המקסימה שיש לי היום.

    באתי לומר את היוצא דופן והלא ידוע. סתם דוגמה, לא מזמן פגשתי מישהי ששמעה שאני רוצה ללדת בלידה נרתיקית ותהתה אם זה בכלל אפשרי. אישה משכילה, באמת, שגם היא ילדה בניתוח.

    ברור שהתוצאה הסופית היא החשובה ביותר. ובכל זאת, יש חשיבות לא מעטה גם לתהליך, שגם הוא, אגב (טוב, זה לא ממש אגב, זו נקודה די חשובה בדיון), קובע מה תהיה התוצאה בין היתר.

  • ימימה  On דצמבר 11, 2007 at 9:35 am

    תודה על העצות והאיחולים. 🙂

  • טלי  On דצמבר 11, 2007 at 12:16 pm

    גם אני הייתי תחת הרושם שאשה שילדה בניתוח קיסרי מחוייבת להמשיך ללדת רק ככה בכל מקרה, מה שאומר שאת צודקת בנסיונך לבער את הבורוּת.

    בלי קשר ללידות, כבר ראיתי ושמעתי הרבה רופאים (גם טובים ונפלאים ומצילי חיים) שמפסיקים להקשיב לאדם ברגע שהוא מוגדר כ"פציינט", בעיקר אם הוא שוכב במצב מאוזן.

    ידע זה כוח, בעיקר במצבים כאלה, והלואי שלא תצטרכי להשתמש בידע הרב שאת צוברת ושיעבור בהצלחה ובקלות ובמזל.

  • גילי  On דצמבר 11, 2007 at 1:21 pm

    לטלי ואחרים, כלל האצבע הנהוג כיום: אחרי ניתוח קיסרי אחד עוד "מותר" לידה נרתיקית, אחרי שניים כבר לא. אחרי ניתוח אחד, הסיכונים בלידה נרתיקית כנראה שקולים פחות או יותר לסיכונים שבניתוח קיסרי, והרופאים אמורים לפעול לפי העדפתה של היולדת. זאת בתנאי שהסיבה לניתוח הראשון היתה ספציפית לאותה לידה ולא משהו שקשור באם, כגון אגן צר או מחלה כרונית; ושאין אינדיקציות נוספות לניתוח.

    בנוסף יש המלצה רפואית לא לעבור יותר משלושה ניתוחים קיסריים, אף שלא חסרות בארץ נשים שעברו יותר.

    הסיכונים הכרוכים בניתוחים קיסריים הולכים ופוחתים, ויש רופאים שבכלל מעדיפים ניתוחים קיסריים, כי אז יש להם יותר שליטה על המתרחש ופחות אי ודאות: הסיכונים קבועים וידועים, יש הרבה פחות מקום להפתעות. היום בישראל כמעט לא מנסים ליילד עוברים במנח עכוז או תאומים בלידות נרתיקיות אלא ישר ממליצים על ניתוח.

    אבל הנוחות לרופאים לא צריכה להיות השיקול העיקרי המכריע בקבלת ההחלטה אם לנתח או לא. רופאים לא מביאים בחשבון שיקולים ריגשיים והוליסטיים, על-מדעיים מטבעם אבל חשובים לא פחות. הצורך לעבור תהליך שהוא חלק ממחזור החיים הטבעי שלנו, הצורך לעמוד במבחן ולדעת איך זה מרגיש, איך אנחנו מתמודדות, הצורך להתחבר עם התינוק ברגע צאתו לעולם – אלה צרכים אמיתיים של אמהות, שאת הרופאים ממש לא מעניינים, לפעמים אפילו מכעיסים.

    אני מאוכזבת עד אין קץ שלא יצא לי ללדת אף אחד מילדי בלידה טבעית. אני מרגישה שהגוף שלי בגד בי, שנכשלתי. כואב לי, עד עצם היום הזה, כואב לי ממש, שלא נתנו לי להחזיק אף אחד מהתינוקות שלי ברגע צאתו לעולם, שאת שניים מהתינוקות שלי בקושי הספקתי אפילו לראות ביממה הראשונה של חייהם, שלא הרשו לי להניק אותם כולוסטרום. ואני מלאה כעס על כך, עד עצם היום הזה, למרות הידיעה שהרופאים פעלו כפי שהיו מחוייבים לפעול.

    ועם זאת, חייבים בשלב כלשהו להרפות: להרפות מהאכזבה, מהכעס, מהבגידה, מהכאב. להתמקד במה שטוב. זה כל מה שרציתי להביע.

  • גילי  On דצמבר 11, 2007 at 1:31 pm

    בקריאה חוזרת של מה שימימה כתבה, שתי התגובות שלי לא ממש ענייניות. הגבתי מתוך הזדהות רגשית עם ימימה, אבל סטיתי מהנושא העיקרי שעליו היא כתבה, ושבו אני מסכימה עם ימימה במאת האחוזים: יש מקום להשכיל את היולדות, וצריך לתת קדימות לזכותן לבחור.

  • ימימה  On דצמבר 11, 2007 at 1:37 pm

    יש בתי חולים ובמקרים מסוימים מאוד, שבהם כן מתירים לנשים ללדת בלידה נרתיקית לאחר שני ניתוחים קיסריים. (אפשר לערוך חיפוש באינטרנט על VBA2C.)

    אגב, אותו רופא שכתב את המאמר שהפניתי אליו הוא מנהל לא זוכרת בדיוק מה בבילינסון ולא מזמן סיפרה מישהי שליוותה לנל"ק בבילינסון ואפשרו ליולדת ניטור לסירוגין. בילינסון, בית החולים ששמעתי עליו כל כך הרבה דברים רעים. (ובעיקר שאין בו ביות מלא.) יש הפתעות בחיים.

    עוד משהו לגנות הגישה המתערבת מדי הוא שרואים בה את הלידה כתהליך של חולי, ולכן כל ההיסטריה מסביב, בעוד שלידה (המתנהלת כשורה, אוסיף למען ההגינות) היא תהליך בריא וטבעי, שאינו דורש יותר התערבות ממה שהיולדת דורשת.

  • גילי  On דצמבר 11, 2007 at 1:52 pm

    אני מניחה שהלחץ לניתוח בא מהרופאים, כי כך אני חוויתי את זה. אני בכלל לא מבינה אמהות שרוצות ניתוח סתם כי הן פוחדות מהלידה – זו מבחינתי קבוצה בדיונית. ההנחות של מרק גלזרמן היו הפוכות.

    יש גם דברים שנהוגים במהלך הניתוח שהם פסולים בעיני ומראים זילזול מוחלט ביולדת, כגון קשירת ידיה של המנותחת. בחיי שזה משפיל. מה נראה להם, שאני לא מסוגלת להתאפק וחייבת לחטט לעצמי בבטן הפתוחה? בשעתו ניסיתי לברר בכמה בתי חולים בארץ אם ירשו לי להיכנס לניתוח בלי לקשור לי את הידיים לצדדים, ולא מצאתי אחד שבו הסכימו לכך! מקווה שזה השתנה מאז.

  • ימימה  On דצמבר 11, 2007 at 3:42 pm

    בחיי שלא שמעתי על זה. אצלי כמובן לא היה צורך, בגלל ההרדמה המלאה, אבל זה נשמע מוזר לאללה, ואכן מזלזל ביולדת.

    הלחץ באמת בא מהרופאים, כמו הרבה לחצים אחרים – תיקחי אפידורל, תיקחי זירוז, תשכבי על הגב. למה? כי ככה נוח יותר לרוב הרופאים. כל עוד אין מצוקה אמיתית הניתוח מיותר. (או, במילים אחרות, היו מספיק ילדים מעל 4.5 קילו שנולדו רגיל והכל היה בסדר.)

    גלזרמן דיבר גם על הקבוצה הבדיונית הזו. אני מתארת לעצמי שהוא כלל בה גם את אלה שעברו ניתוח בעבר, אבל לא יכולה להיות בטוחה במאה אחוז.

  • גילי  On דצמבר 11, 2007 at 5:12 pm

    שלא נפריע לניתוח. בניתוח הראשון שכבתי כנראה שעה שלמה, עירומה ורועדת כעלה נידף וקשורה לשולחן הניתוחים, כנראה הייתי במין מצב הכרתי סיפי כזה והרופאים הניחו שאני "לא שם", אבל שמעתי את כל השיחות שלהם וזה היה מאוד לא נעים. וגם מציבים פרגוד בין הראש לבין שאר הגוף כדי שחלילה לא תוכלי לראות כלום, אלמלא ההשפעה על העובר הייתי אומרת שבאמת עדיף כבר הרדמה מלאה על פני המצב המביך והמבודד הזה.

    אגב בעיות רפואיות בתינוק כתוצאה מניתוח קיסרי: לדעתי גם אצלנו היה סיבוך שאולי היה יכול להימנע בלידה נרתיקית. למספר שלוש שלי הייתה חסימת מעיים לא ברורה אבל די רצינית, והרופאים כבר התחילו בהכנות לניתוח כשהכירורגית הנבונה מצאה דרך פחות חודרנית לעורר לו את המעיים. אחר כך מישהו אמר לי, שיש סבירות מסויימת שהלחץ המופעל על התינוק בדרך החוצה יש לו תפקיד ב"איתחול" מערכת העיכול, כמו גם את מערכת הנשימה – ולכן יש סיבוכים אופיניים יותר לתינוקות של קיסרי.

  • קרן  On דצמבר 12, 2007 at 9:19 am

    ברור לי שאנחנו מסכימות על העקרון לפיו יש מקום לניתוח במקרה חירום, וכי מה שחשוב הוא תינוקת ואמא בריאות ולא הדרך. נדמה לי שאנחנו חלוקות בכמה הנחות יסוד בנוגע לתהליך קבלת ההחלטה.
    את מניחה שנשים היו בוחרות בלידה טבעית בכל מקרה, אם רק היו מאפשרים להן לבחור. את מניחה סובייקט עצמאי-בוחר ופוטרת את הנסיבות המורכבות של מהלך לידה ב"התחשבות בנתונים האנדיווידואלים של כל יולדת". אבל יש כל כך הרבה גורמים משפיעים נוספים, חוץ מאשר היולדת והצוות הרפואי, שמשפיעים על מהלך הלידה. אני לא משוכנעת שכל אשה היתה מחליטה בעד לידה טבעית, אני לא משוכנעת שכל אשה מסוגלת לקרוא את המחקרים בנושא ולהתמודד עם חוסר הוודאות המשתמע מהם. בסופו של דבר אנחנו בוחרות, והרופאים ממליצים, מתוך מצב של חוסר וודאות, מתוך סטטיסטיקות של הסתברות ולא מתוך ידיעה ברורה של התוצאה.
    בין השורות אפשר לקרוא גם התקוממות על כך שאשה לאחר ניתוח קיסרי שמגיעה ללידה נחשבת למקרה של "לידה בסיכון". ככל שידוע לי, אכן יש סיכון בלידה טבעית אחרי ניתוח קיסרי. ויחד עם זאת, יש גם סיכון בלידה טבעית בלי שום הסטוריה של ניתוח קודם. הבחירה אינה בין לידה ללא סיכון לבין לידה עם סיכון, אלא בין מגוון מורכב של סיכונים. החלטה מושכלת היא החלטה שמקבלים ביחד עם רופא, לדעתי, ואני לא בטוחה שכל רופא יחייב החלטה מסויימת וחד-משמעית לפני שבכלל מגיע מועד הלידה. בין השורות אני קוראת אצלך גם ראיה, אולי לא מכוונת, של "אנחנו" הנשים, מול "הם" הרופאים. כשם שהנשים אינן מקשה אחת, כך גם הרופאים אינם מקשה אחת. בסופו של דבר, לדעתי, הנשים והרופאים ניצבים באותו צד של המתרס, ולא זה מול זו.
    מבחינה מעשית, הייתי מוצאת רופא שמקשיב לי ושיש בינינו הסכמה בנוגע לתהליך. לחילופין הייתי מוצאת מלוות לידה שמקושרת כהלכה בבית החולים בו אני רוצה ללדת שתבטיח, עד כמה שניתן להבטיח, שאזכה לחוויית לידה מתקנת. והייתי גם מתרגלת שיחרור מתסריטים, ומשתדלת, לפחות תפיסתית, לאמץ נכונות להענות לכל מהלך לידה שיבוא. ומשום שאני חושבת שאין דבר כזה "יותר מידי איחולים" אז, באמת, שתהיה לך לידה מעצימה וטובה 🙂

  • ימימה  On דצמבר 12, 2007 at 10:44 am

    אני מדברת בלי לדעת בוודאות את הנתונים, ואין לי כוח לחפש עכשיו, אבל נדמה לי, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, שהסיכון בלידה נרתיקית אחרי קיסרי הוא פחות מהסיכון בניתוח קיסרי באופן כללי. כל זה, כמובן, כשכל הנתונים מצביעים על כך שהיולדת מגיעה ללידה בבריאות טובה, בלי רעלת, עודף משקל, לחץ דם גבוה ושאר מרעין בישין.

    זה בעניין העובדות, שאם אני מבינה מדברייך, גם את לא שולטת בהן עד הסוף, כך ששתינו באותו מצב. דיברתי לא מזמן עם רופאה (לא נשים) שתהתה בינה לבין עצמה למה בעצם צריך ניטור רציף בלנל"ק.

    ועוד הבהרה שאולי נדרשת – כתבת על סיכון בלידה טבעית לאחר קיסרי ואני דיברתי באופן כללי על לידה נרתיקית לאחר קיסרי ואחר כך הבחנתי בין "טבעית" ל"נרתיקית". בינתיים, רוב רובן של הנשים בעולם בוחרות ללדת לידה נרתיקית, טבעית או לא. אבל אם בית החולים מוכן להיערך ללידה נרתיקית לאחר קיסרי אבל אז מערים עלייך קשיים בדרך ללידה טבעית זה בעייתי, כי דווקא חוסר הטבעיות (הניטור הרציף המחייב שכיבה, האפידורל, השכיבה עצמה) הוא זה שמוביל פעמים רבות לסיבוכים, ואם את מראש מוגדרת כ"מסובכת" יש סיכוי שתגיעי שוב לחדר ניתוח בסוף.

    אני מבינה מה שאת אומרת בקשר לטון שעולה מדברי, יכול להיות שאני נשמעת מיליטנטית קצת. בכל מקרה, ברור שכשיתקרב מועד הלידה אבדוק בדיקה יסודית את כל בתי החולים באזור ואבחר מתוכם את זה שיספק לי את התנאים הטובים ביותר ללידה כפי שאני רוצה. וכמובן, יש לקוות שכל התנאים שצריכים להתקיים כדי שאגיע ללנל"ק ימשיכו להתקיים ושלא יהיו הפתעות בדרך.

    תודה שוב על האיחולים. 🙂

  • ביילע  On דצמבר 13, 2007 at 12:10 am

    נכתבו פה תגובות מאד ענייניות ואינני רוצה לחזור על דברים שכבר נכתבו. מניסיוני אי אפשר להתייחס לרופאים כמקשה אחת. יש הבדלי אסכולות ביניהם בהרבה תחומים, כולל הנושא המדובר פה. יש הבדל גדול בין רופאים מבוגרים עם גישה יותר פטרנליסטית לבין רופאים צעירים. יש הבדל בין רופא ישראלי לבין רופא שקיבל את הכשרתו בחו"ל. בקיצור, אי אפשר להכליל. בכל מקרה אני ממליצה ללמוד כמה שאפשר על הנושא, מכיוון שכאשר את באה לדון עם רופא על הטיפול שלך הוא יתייחס אחרת אלייך מהרגע שיתברר לו שאת חקרת את הנושא ושאת יודעת על מה את מדברת, גם אם לא ברמה של רופא מומחה. חשוב שתמצאי רופא שאת סומכת עליו מכל הבחינות. וכמו שכתבו לך כבר, העיקר שהלידה תעבור בשלום לאם ולתינוק.
    נ.ב. עברתי 2 ניתוחים קיסריים באפידורל בשתי בתי חולים שונים ואף פעם לא קשרו לי את הידיים.

  • ימימה  On דצמבר 14, 2007 at 12:10 am

    אבל יש גם מדיניות רווחת בבית חולים וזה משפיע.

    אבל לא רק הרופא הוא העיקר פה כי אם המיילדת. בזה אני מקווה להצליח ולבחור מישהי כלבבי.

  • ביילע  On דצמבר 15, 2007 at 9:19 pm

    בכל אופן מניסיוני זה ככה. בדרך כלל הרופא הבכיר מכניס את המדיניות שלו למחלקה. אפילו אם יש רופאים שלא מסכימים איתו הם בדרך כלל מיישרים קו איתו מבחינה רשמית כל עוד שהוא ראש המחלקה.
    לגבי המיילדת, היא לא תלך נגד דעה של רופה, במיוחד אם יש כבר חשש לסכנה לאם או לילד. נראה לי שתצטרכי הסכמה של שניהם אם תרצי לידה רגילה וגם נוכחות של רופא ומיילדת כדי לא לקחת סיכון.
    שבוע טוב

  • ימימה  On דצמבר 17, 2007 at 10:04 am

    נוכחות של רופא ומיילדת נדרשת בלנל"ק? את אומרת את זה על סמך ידע ממשי? נשמע לי מוזר.

    ודאי שמיילדת לא תלך נגד דעה של רופא, אבל את התנית את זה בסכנה לאם או לילד. אני לא רואה סיבה טובה לסכנה במקרה של לנל"ק, אם כל שאר המדדים, כאמור, תקינים.

  • ביילע  On דצמבר 19, 2007 at 9:17 pm

    אני לא יודעת אם זה הנוהל או אם זה היה רק אצלי. לא ביררתי אף פעם.
    אולם, בלי קשר, לא כתבתי טוב את כוונותי.
    בצדק או לא בצדק, הסיבה שרופאים מפחדים מלידה טבעית אחרי ניתוח קיסרי היא בגלל שחושבים שכן קיימת סכנה לאם או לילד אחרת לא נראה לי שרופא היה מתנגד ללידה טבעית. ההחלטה לא קלה.

    התכוונתי שלא נראה לי שמיילדת תסכים ליילד אותך לידה טבעית אם היא יודעת שרופא מתנגד לזה.
    לגבי נוכחות של שניהם, התכוונתי שאם יש הסכמה להתחיל בלידה טבעית ולראות איך זה מתפתח אז מטעמי זהירות כדאי שגם רופא יהיה נוכח אם חו"ח משהו מסתבך וצריך לנתח מהר.
    Better be safe than sorry

  • ימימה  On דצמבר 20, 2007 at 1:04 pm

    רק משקף את הגישה הרפואית. ההתייחסות ללידה כאל מצב פתולוגי. הסיכוי לסיבוך בלידה טבעית שהתחילה כשנתוני היולדת והעובר טובים הוא נמוך מאוד. למה צריך לקחת את זה כ"נראה איך זה מתפתח?" ברוב מקרי החירום לא נדרשת התערבות כה מיידית כמו שנדרשה במקרה של הלידה הראשונה שלי, וגם אז, את מקרה החירום גרמו הרופאים, לא הטבע. צניחת חבל טבור בעקבות ירידת מים היא עניין נדיר ביותר, אלא אם פוקעים את המים מוקדם באופן יזום כשהראש גבוה. וזה מה שעשו לי. אשר לדימום המאסיבי שהביא להחלטה לפקוע את המים – קרוב לוודאי שהבלון הוא זה שגרם לו. גם דימום מאסיבי אינו עניין שגרתי כל כך, והמקרה של גילי לעיל הוא דוגמה לסיבוך בעקבות ניתוח קיסרי – שאחת האופציות היא היפרדות שלייה בהיריון הבא.

    אבל בואי נקווה שזה לא יקרה. ואם אכן הכל יתחיל באופן רגיל וטוב והכל חמסה חמסה יתנהל כשורה – אין סיבה למעקב רציף של רופא בזמן הלידה, גם אם היא טבעית. או בעצם, בעיקר אם היא טבעית, הבה נדייק. כי רוב הסיבוכים בלידה – ירידות דופק, היתקעות בתעלת הלידה וכו' נגרמים דווקא בשל שימוש באפידורל המגביל את התנועה ומחייב שכיבה על הגב באופן שלא נותן לך שליטה בתהליך.

  • ביילע  On דצמבר 22, 2007 at 6:26 pm

    את צודקת ולא פה המקום לפרט את ההיסטוריה הגנקולוגית שלי שגורמת לי לחשוב כמו שאני חושבת.
    אני מאחלת לך לידה טבעית וקלה ושהכל יעבור בשלום לאם ולילד.

  • ימימה  On דצמבר 23, 2007 at 9:52 pm

    🙂

  • מיכל ק  On מרץ 19, 2008 at 9:21 pm

    ימימה למיטב ידיעתי לידה נרתיקית לאחר קיסרי מחייבת נוכחות רופא בחדר הלידה כנוהל

    הרבה בריאות

  • ימימה  On מרץ 19, 2008 at 11:24 pm

    אבל העובדה שיש בתי חולים שבהם מאפשרים קיום לידה כזו בלי רופא צמוד בחדר אומרת משהו. (בלניאדו, למשל, מקבלים לנל"ק במרכז הטבעי, שם, בהגדרה, אין רופאים.)

%d בלוגרים אהבו את זה: