כמה נשארו? שיעור ראשון בחשבון

אבישג אוכלת תותים ובודקת כמה חתיכות נשארו בצלחת. היא מנסה לסמן בידיים ושואלת אותי, אמא, כמה נשארו? אני אומרת לה שתספור והיא סופרת ארבע חתיכות. איך עושים? היא שואלת, ואני מראה לה איך מסמנים ארבע ביד. אחר כך שלוש, ושוב איך עושים? אחר כך שתיים – את זה היא כבר יודעת לבד איך עושים. אחר כך אחד, וגם את זה היא כבר יודעת. היא מבקשת עוד, כדי לחזור על התרגיל (וגם כי תותים זה טעים). הפעם אנחנו מתחילות מעשר, ומסמנות את כל הנותרים בידיים. למספרים גדולים מעשר יש לה שיטת ספירה ייחודית: סופרת עד עשר ואז חוזרת לשבע, שמונה, תשע, עשר ושוב שבע, שמונה, תשע, עשר עד שתספור הכל.
 
אמא לא הכינה שיעורי בית
אני אוכל ללמד אותה חשבון עד שלב מסוים ולהשאיר את השאר לאביה. אני אוכל ללמד אותה לקרוא ולכתוב ואפילו לנקד. אני אוכל ללמד אותה לבשל. אני אוכל ללמד אותה לאפות עוגות טעימות. אני אוכל ללמד אותה את שמות כל הציפורים שאנחנו פוגשות בדרך וגם את שמות רוב העצים והפרחים. אני אוכל ללמד אותה לרקום ולסרוג (אני צריכה להיזכר בעצמי, אבל זה כמו לרכוב על אופניים) ולתפור ואפילו להוציא גזרות מבורדה. אני אוכל ללמד אותה להרכיב פאזלים מסובכים. אני אוכל ללמד אותה לשיר וגם קצת לנגן. אני אוכל ללמד אותה לעשות גלגול וגלגלון ועמידת ידיים וגשר לאחור ואפילו פליק פלאק וסלטות.
אבל אני לא אוכל ללמד אותה לצייר ולא אוכל לחפות על כך שכשביקשו בגן "להביא עץ, כל עץ שעולה בדעתכם" לכבוד טו בשבט העץ שלנו היה הכי עלוב והכי לא מרשים והכי לא מושקע.  

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On ינואר 21, 2008 at 1:21 pm

    שני החלקים.
    מסתבר שאת עדיין יכולה ללמד אותה המון דברים.

    בקשר לציור – אז פשוט להשתמש בהמון (!) צבע, ולהשתדל לצאת מהקווים כמה שיותר.
    השאר יבוא לבד, אם היא תרצה.

    חוץ מזה, עזבי ללמד – את אוהבת אותה. וזה הלימוד הכי שבעולם!

  • אסף ברטוב  On ינואר 21, 2008 at 1:46 pm

    פרופ' רון אהרוני מהטכניון כתב ספר מרתק על חשבון אלמנטרי (אריתמטיקה של בי"ס), במיוחד להורים שרוצים לעזור לילדיהם או ללוות את למידתם. כדאי מאוד לעיין.

  • טלי  On ינואר 21, 2008 at 3:26 pm

    ואפילו מפורטים ביותר… (-:

    את יכולה ללמד אותה המון דברים שאני לא יודעת וכנראה לא אדע (בעיקר באגף ההתעמלות…)אבל האמת היא שזה לא באמת אומר כלום…

    כלומר, ברור שאני מכירה אישית הרבה ילדים והרבה ילדים לשעבר שמצטיינים בתחומים החזקים של ההורים שלהם, אבל לא חסרות גם הרבה דוגמאות הפוכות.
    דוקא הדוגמא (המקסימה!) של התותים והחשבון, מראה שאת מאפשרת לה ללמוד מה שמעניין אותה, בקצב שלה.באוירה כזאת, אם היא ממש תרצה- היא תצליח למצוא מי שילמד אותה לצייר, אל חשש.

    ואגב, האסוציאציה הראשונית שעלתה לי כשקראתי "להביא עץ" היתה פשוט להביא ענף או עציץ או משהו אמיתי כזה, כנראה זה קשור לכך שיכולות הציור והמלאכה שלי מוגבלות לפחות כמו אלה שלך…

  • ענת פרי  On ינואר 21, 2008 at 7:10 pm

    אין הורה ואין ילד שלא עברו את זה פעם – ששלנו הכי עלוב משל כל הגן

    ולא חשוב מה שלנו.

    לא נעים, אבל שורדים את זה,

  • ימימה  On ינואר 21, 2008 at 7:53 pm

    ענת. אולי הכי טוב שזה קורה מוקדם, ככה לומדים…

    ותודה גם לאחרים. האמת היא שגם אני חשבתי להביא איזה עציץ (מה שרוב ההורים עשו, עם שכלולים) אבל מכיוון שאני באמת מהסוג שלא יודע להכין דברים כאלה – הסתפקתי בעץ שתוכל להדביק עליו מדבקות.

    ולאסף, אני מכירה את הספר. אמנם מרחוק, אבל יודעת על קיומו. בכל מקרה, אני בטוחה שאת מה שהיא צריכה בינתיים היא מקבלת, וכשתצטרך יותר (בתיכון, למשל) יהיה לה אבא שילמד אותה.

  • יולי  On ינואר 22, 2008 at 3:35 am

    רוב הפרויקטים בגיל הזה (וגם כמה שנים אח"כ) הם יותר משמעותיים להורה מאשר לילד. המלצה: כמו בכל תחום אחר – פשוט לגלוש באתרי יצירה ולקבל השראה. ללמוד לקבל השראה יעזור גם בשנים שעוד יבואו בהן היא תתמודד לבד עם משימות אחרות. מעבר לנ"ל, קבלי הר של הזדהות.

  • ימימה  On ינואר 22, 2008 at 9:32 am

    🙂

  • אנה  On ינואר 22, 2008 at 10:29 am

    תמיד יוצא יפה

  • ביילע  On ינואר 22, 2008 at 11:57 am

    הילדה שלך נשמעת מקסימה וחכמה. הכי חשוב שתאהבי אותה ותתמכי בה. כדי ללמוד יש מורים. אין דבר כזה שבן אדם יודע הכל על הכל.
    חברה שלי שהיא גם מורה פעם אמרה לי :"אל תשכחי שאת אמא שלה, לא המורה שלה, זה לא אותו הדבר" כמובן שדיברנו על גיל אחר, אבל זה מסר שכדאי להפנים כמה שיותר מהר.
    לגבי העץ וכל הפרוייקטים האלה, כפי שאני זוכרת, זה באמת שיעורי בית להורים יותר מאשר לילדים. כמו שכתבו לך לפניי, את יכולה לקבל הרבה עזרה מאתרי אינטרנט. אתר שכדאי להכיר אם את לא מכירה אותו זה האתר של מכללת קיי. יש שם המון דברים שימושיים ולא רק לציור
    http://ceti.macam.ac.il/matal/
    http://kaye7.school.org.il/ashaar.htm

  • ימימה  On ינואר 22, 2008 at 2:24 pm

    שיעורי בית להורים. לא עשינו מספיק לעצמנו בזמנו? (האמת היא שהתשובה הפרטית שלי היא "לא" אבל אף אחד לא צריך לדעת את זה.)

  • נבט חיטה  On ינואר 23, 2008 at 2:56 pm

    שלא נקלטה. אוף! 😦

    ובכל זאת, משהו בנוגע לתותים
    תותים הם ספוג של כימיקלים. אם כבר אז תותים אורגניים.
    אצלי הצוציק לא אהוב תותים. רק בננה ותפוח בזכות השיר קורע הלב "פרח נתתי לנורית".
    ההזדהות שלו עם שירים היא מוחלטת.
    אפילו זרענו לו גרעין של תפוח בגינה ושהוא סובב את הראש הוא גילה שם סוכריה על מקל.
    איזה הורים פסיכים יש לו.. זה בהשראת זרעים של מסטיק 🙂 בשלוב עם חנן הגנן.
    ואגב, אני גם אלמד/ מלמדת אותו המון דברים בעיקר מעודדת אותו לפתח את עולם הדמיון שבעצם הוא די טוב בזה בעצמו. אבל כשנגיע למתמטיקה מסובכת, זה רק אבא. בשביל מה התחתנתי עם מהנדס? 🙂 "אמא תעזרי לי בשיעורים"
    "חכה לאבא שיחזור מגרמניה" :)))

    ואגב, בנוגע לעץ שלך, לפחות השקתם אותו? לא מושקע אבל שיהיה מושקה.

  • ימימה  On ינואר 24, 2008 at 9:08 am

    של הכימיקלים. אבל פעם ב… זה לא שאנחנו אוכלים תותים כל הזמן.

    אני שמחה לשמוע שאנחנו לא היחידים שרואים זרעים של מסטיק. כשהיא באה הביתה היא אומרת לי "אמא, רוצה מסטיק" ואני חושבת לעצמי, אילו מישהו מבחוץ היה שומע את זה היה מזדעזע מהאמא שנותנת לבתה בגיל כה צעיר מסטיק. (ואני מכירה גם כאלה, וזה מזעזע.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: