דברים שלא הגיעו ליעדם

אל: רופאת המשפחה שלי

נפגשנו לפני שבוע. הייתי עם שיעול אלים וכאבים איומים בצלעות בצד שמאל. אמרת שזה מהמאמץ של השרירים ושאבוא אם מתפתח משהו רציני יותר. ותראי אותי היום. כמו כלב חוצות מוכה שחין. חום, כאב גרון, הלך לי הקול, שיעול קשה עוד יותר, הכאב עבר גם לגב ובעין דלקת. אני ממששת את השפתיים כל הזמן כדי למצוא שם סימנים לניצני הרפס. רגע, הרפס מזכיר לי משהו. אפשר לקבל רגע מראה. אז זהו, הדלקת בעין? זה לא רק דלקת. פספסתי חצי יום של זובירקס ונגעתי בעין מהורפסת כמו שמאוד לא רצוי לנגוע בעין מהורפסת. מיד ארוץ הביתה למרוח. טוב, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל הנה: הבי לי אנטיביוטיקה! (וטיפות עיניים!) אין בעיה? באמת? מותק את. תודה.

אל: רופאת הילדים של אבישג

אנחנו לא מכירות. יש לנו רופא אחר בדרך כלל. רופא מצוין. לקבוע איתו פגישה זה כמו לקבוע פגישה עם האפיפיור, ולכן באתי הנה, אבל הוא לפחות סומך על האינטואיציות שלי ואני מבינה שאת לא.
ובכל זאת, כשאני אומרת לך ששלושת הלילות האחרונים היו השקטים ביותר שהיו לנו אי פעם עם הילדה, השאלה הבאה לא אמורה להיות "אז למה עדיין לא עשיתם לה אינהילציה?" ואם את רואה ילדה שכבר שלושה ימים אין לה חום ושלא סובלת משום דבר אחר חוץ מהחרחורים (שהיו שם כל החורף, בלי קשר למחלה האחרונה) את יכולה לתת לה אישור חזרה לגן. ילדים משתעלים לפעמים, באמת. גם אני הייתי כזאת. חורפים שלמים.
ולא, לא צריך לבדוק עכשיו את הגרון ואת האוזניים רק בשביל להציק לה סתם. אם לא היה שם כלום כשהיה חום אז אין שם כלום גם עכשיו, כשהיא בריאה. תסתכלי עליה, לעזאזל! וכשאת משכנעת אותי לתת לה אנטיביוטיקה שגם ככה אני בספק בעניין יעילותה כי כבר נוסתה בעבר ולא עבדה, אל תגידי לי שאם זה ייגמר ושום דבר לא יעבור נתחיל אנטיביוטיקה אחרת. תודה רבה באמת.

אל: מנהלת רשת הגנים שאבישג פוקדת אותה

נכון, כעסתי, אני מצטערת. אבל תקשיבי שוב למשפט שהקפיץ אותי ואם את עדיין חושבת שאת צודקת אין לי אלא להסיק שאו שאת לא אמא, או שאת אמא גרועה במיוחד: "הורים לא יודעים כשהילד שלהם חולה."
לידיעתך: ביום שישי דיווחתי לגן שלאבישג יש חום ולכן היא נשארת בבית. הפעם הראשונה שמדדתי לה חום במדחום בימים האחרונים היתה יותר מ-24 שעות אחרי אותה שיחה עם הגן כי חשבתי שהיא קצת חמה יותר ממה שכדאי. והלכתי לרופאה די מהר הפעם רק משום שחשדתי שיש לה דלקת ריאות, ואכן זה מה שהיה. אבל באמת, הורים לא יודעים כשהילד שלהם חולה. וגם לא יודעים בדיוק במה.

אל: אמא שלי

כשהייתי ילדה היית עושה את זה המון, מדברת במקומי עם רשויות הקיבוץ. זה היה לי נוח, אבל אני לא בטוחה שהיה לי טוב. בכל מקרה, כשהצעת הפעם להתקשר למכבי כדי לספר כמה אני חייבת תור דחוף לא היססתי. במילא לא יכולתי לדבר עוד. כנראה הייתי צריכה לומר בעצמי שאני בהיריון וזה היה עובד באותה מידה, אבל מעולם לא חשבתי שצריך להשתמש בזה. לא חשוב. טוב שאמרת. עזרת המון. ותודה רבה שגם באת לפה. סוף סוף הצלחתי ללכת לרופאה. ואבישג שמחה כל כך בנוכחותך.  

אל: בעלי

תודה שהצלחת להחזיק מעמד ולחלות רק אחרי ששתינו הבראנו. תהיה בריא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On פברואר 6, 2008 at 3:00 pm

    כמה אמיתי ושגרתי ומיוחד ומלא רגש וטעון ואוהב הפוסט הזה.
    תהיו בריאים כולכם
    }{

  • ח ל י  On פברואר 6, 2008 at 3:02 pm

    🙂

    ואמא ואבא יודעים ת מ י ד הכי טוב. תמיד.

    מה שמעלה בי מיד את השאלה המעט מפחידה: גם אמא שלי!!??

    יום משפחה שמח י.

  • ימימה  On פברואר 6, 2008 at 4:25 pm

    וחלי – ודאי שגם אמא שלך. 🙂

  • א.  On פברואר 6, 2008 at 5:39 pm

    אני מניחה שהמשפט שנאמר ע"י מנהלת רשת הגנים והקפיץ אותך, הסביר את הדרישה שלה לאישור רופא כתנאי לחזרה לגן.
    בחירת המילים אולי לא היתה מדוייקת, אבל אני מניחה שהיא צריכה לעמוד בפרץ מול עשרות הורים שקורסים תחת העומס של הפסד ימי עבודה כתוצאה ממחלת ילדים ונאלצים לפעמים להביא את הילד לגן לפני שהוא החלים לגמרי.

  • ביילע  On פברואר 6, 2008 at 6:48 pm

    נדמה לי שבכל פוסט שאני קוראת מישהו חולה או מחלים ממחלה, כולל אני. אני מסיימת עכשיו 10 ימי אנטיביוטיקה עבור סינוסיטיס שהסתבך. לפעמים אין ברירה.
    אני כל כך מבינה את העצבים שלך על הרופא ילדים. אני הייתי רבה איתם כאשר ילדיי היו קטנים, אין לך מושג. שיגע אותי שלא סמכו עליי. רק אחרי שבני אושפז עם דלקת ריאות ויותר מ-40 מעלות חום הרופא למד שכן אפשר לסמוך עליי. כאשר זה קרה אני כעסתי עליו, שאלתי אותו מאיפה בא לו היהירות הזאת והביטחון שהוא יודע את הכל.
    לבני יש אסטמה לא טיפוסית, שלא מתנהגת לפי הספר, אז הרופא פשוט החליט שאין לו כלום, רק אמא היסטרית.
    יצא מזה דבר אחד טוב, אחרי זה הוא למד לסמוך עליי ועד היום בני בטיפול אצלו ואנחנו חברים טובים.
    תרגישו טוב.

  • ימימה  On פברואר 6, 2008 at 10:43 pm

    ערן, זה מצחיק מאוד באמת, אבל בגלל הורים כאלה הילדים נדבקים. ועכשיו שאני יודעת ממקורות אחרים כמה פשוט להביא אישורים – אז מה זה חשוב אם מביאים או לא? ברור שבסוף מי שרוצה להגיע לעבודה יגיע איכשהו, והילד? יסתדר לו בגן וימות העולם.

    בעצם, התשובה הזו טובה גם ל-א. אני מביאה לגן את הדבר היקר לי מכל ונדמה לי שקודם כל אני זו שצריכה לתת אמון בצוות, רק אחר כך הם בי.

  • איילת  On פברואר 7, 2008 at 12:12 pm

    ויכולתי לכתוב מגילות על השבוע החולף שהיה אחד הקשים בחיי, אבל הבוקר, לראשונה לבד מול המחשב עם ילדה שהלכה לביצפר וילד שהלך לגן ואף אחד לא שרוע על הספה יותר וישנתי במיטה שלי ולא על כורסה מתקפלת בחדר מיון ילדים אני יכולה בלב שלם להחזיק את כל האצבעות ולומר שרק הבריאות חשובה ושתחזרו לשגרה כמה שיותר מהר.

  • ימימה  On פברואר 7, 2008 at 12:42 pm

    הרבה בריאות גם אצלכם איילת. נשמע ששמח אצלכם. אני הבוקר ניקיתי את הבית סוף כל סוף. (לא יסודי, חלילה…) 🙂

  • עומר  On פברואר 7, 2008 at 4:03 pm

    שלא סומך עליי. נראה לי יהיר מדי.
    הרופאים הטובים שאני מכיר מסתמכים עליי המון – מי מכיר את הבנות שלי יותר טוב ממני?
    הרופאים האלה (שאנו מאוד סומכים עליהם) אגב מאוד כעסו כששמעו שבמיון של עין כרם סמכו עלינו כשאמרנו שלא צריך דיקור מותני לילדה בת 5 שבועות עם חום, כי היא נראית לנו בסדר….

    אגב, הרבה הורים לא יודעים כלום על הילדים שלהם – באמת הורים חרא. הגננת מסתמכת לרוב על המכנה המשותף הנמוך של ההורים. והוא מאוד נמוך.

  • טלי  On פברואר 7, 2008 at 10:05 pm

    בתקוה שעכשיו הכל פחות או יותר בסדר- קחי נשימה עמוקה והרבה אויר ותחזיקי מעמד (וכנ"ל כל מילה גם לאיילת…).

    בפוסטים אחרים בעניינים אחרים היטבת לתאר פה את היוהרה של רופאים שלא מקשיבים לפציינטים- זה בדיוק אותו דבר, או לפחות סימפטום של אותו דבר. עקרונית, אני מאמינה שעדיף להשתדל מראש למצוא רופאים/מרפאים/אנשי חינוך או כל בעל מקצוע אחר שתלויים בו מאוד שמצליחים "לדבר איתו באותה שפה", מה שקראו פעם "לשדר על אותו גל", ופחות ללכת עם הראש בקיר.
    מצד שני, אני בהחלט יודעת,גם מנסיוני, שלא תמיד יש ברירה…

    רק בריאות! (-:

    (בעצם לא רק, גם קצת שקט ושלווה).

  • ימימה  On פברואר 10, 2008 at 11:25 am

    ועומר – סקרנת אותי – אז היה צריך דיקור מותני או לא? ואיך זה נגמר?

  • ליאורה  On פברואר 10, 2008 at 11:30 am

    כרגיל, נהניתי לקרוא. חבל שחלק מן המכותבים (כנראה) לא קראו/יקראו את מה שנכתב עבורם כאן.

    ד"ש חם + איחולי החלמה לכולכם. 🙂

  • אורלי  On פברואר 12, 2008 at 1:04 pm

    ועכשיו השלמתי את החסר. תהיו בריאים, כולכם! (עוד שורש שקשה לומר בציווי…)

  • אמא  On פברואר 13, 2008 at 10:46 am

    מי כמוני יודעת שאדם הפועל בשם מישהו אחר, יכול כנראה להוריד את הביטחון העצמי שלו, אבל יש גם צד שני למטבע, כשמישהו פועל בשימך יש לפעולה עצמה עוצמה משלה ולכן זה בדרך כלל עוזר , משל לקחת לך עורך דין שמייצג אותך. זה עוזר בעיקר ברגעים שאנחנו במצב ירוד, במקרה שלך המחלה הכריעה אותך.ואני מתפללת שגם לי יהיה עו"ד שייצג אותי באת הצורך. אני שמחה שעזרתי. ובעניין רופאים, ילדים ואמהות – לפני שנים כאשר הקיבוץ היה עדיין קיבוץ, והילדים ישנו בהלנה משותפת, חלה בני. האחיות היו מודאגות ממצבו והשאירו הודעה לרופא (לא לאמא) שיסור לבדוק אותו. הרופא הגיע בערב, הילד כבר ישן בבית הילדים, הוא נכנס, העיר אותו מהשינה ובדק אותו. חברה שעברה בחוץ שמעה את הבכי של הילד שהוצא מהמיטה ונכנסה. מזל שהיא נכנסה והרגיעה אותו. אחר כך באה אליי לספר לי על כך. אני רצתי לבית הילדים הילד כבר נרדם ואז פניתי לבית הרופא לברר מה הממצא. זה היה דבר שלא ייעשה לגשת לביתו של סגנו של א-להים! הוא שמע את שאלתי ותשובתו הייתה "מה את היסטרית, תעשי לך עוד ילד" אני לא שוכחת את המילים, כאילו עוד ילד ירגיע אותי – זאת הייתה כוונתו, איזו השפלה! הוא לא אמר לי מה מצא. למחרת הודיע למרפאה שלילד יש דלקת ריאות! אמא היסטרית עלאק.ימימה יקרה המשיכי להשתמש בחושים הבריאים שלך
    אמא

  • ימימה  On פברואר 14, 2008 at 11:17 am

    אמא, הסיפור שלך נוראי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: