אנחנו, ההורים העבריינים

אבישג חולה באבעבועות. לא חיסנו. מפרידים כוחות – אורי עם אבישג אצל הוריו לכל השבוע – ומיד בודקים מה צריך לעשות עם איילת ואיתי – שבכל פעם בודקת נוגדנים ומגלה שאין (אף על פי שחליתי כילדה – בדקנו בתיק). הרופא אומר שאקבל חיסון מיד, ואני מביאה מהבית מנה שקניתי לפני שנה כששקלתי להתחסן ולחסן את אבישג ומאז לא עשיתי עם זה דבר. אני מקבלת חיסון מרופא ילדים שגדול ממני אולי בארבע שנים, ומתוודה בפניו שאני מתה מפחד מזריקות. איילת צריכה לקבל חיסון סביל, אם בכלל.

הרופא בודק בספר ומגלה שאין אינדיקציה לתת לאיילת חיסון סביל, אבל נותן מרשם בכל זאת ומזהיר שיעשו לנו בעיות עם המרשם הזה. בבוקר למחרת, זה ממש הרגע האחרון לתת לה, אני הולכת עם המרשם היקר לבית מרקחת שבו כמובן החומר לא היה, אף שבמוקד בתי המרקחת של מכבי אמרו שיש (הם לא הבינו למה הכוונה וחשבו שאני מדברת על החיסון הפעיל). הרוקחת בודקת בכל בתי המרקחת באזור ומגלה שיש בהשל"ה בתל אביב.

נוסעים להשל"ה. זה מירוץ נגד הזמן – 96 השעות שבהן עלינו לתת את החיסון עוד מעט עוברות (לא שמנו לב לאבעבועות בהתחלה כי אבישג מפתחת לעתים קרובות כל מיני נגעי עור לא רציניים. חשבנו שזה אחד מהם שוב). הרופא שלנו עובד עד עשר, וכבר אחרי תשע. לנסוע לתל אביב ואחר כך לרמת גן לרופא. הזמן דחוק. לא נורא, אומרים לי, תעלי עם החומר לאחיות והן ייתנו לה.

בהשל"ה לא מבינים למה הרופא נתן לנו חיסון כה יקר ואומרים שצריך בשביל זה אישור. אני עוברת בין המשרד לבית המרקחת הלוך חזור עד לאישור. מקבלת את החומר. השעה אחת עשרה. עולה לאחיות. האחות שואלת למה לא חיסנתי את הגדולה ואני מסבירה לה שזו לא מחלה מסוכנת וכולנו עברנו אותה כשהיינו ילדים קטנים, ואפילו היו מדביקים ילדים בכוונה. אני שוב מרגישה קצת כמו אמא עבריינית, אבל האחות לפחות נחמדה ומבינה ללבי כשאני לא מצליחה שלא לבכות שם לידה. ובכל זאת, היא לא יודעת מה עושים עם החומר הזה, ולא רוצה לקחת סיכונים. האחות הראשית לא נמצאת היום. גם לא הסגנית. היא לא יודעת עם מי להתייעץ.

אני רוצה מאוד לתת לאיילת את החיסון הסביל, אבל האחות לא מסכימה בשום אופן וגם אני לא מתלהבת שאחות שלא בטוחה בעצמה תיתן אותו. אחרי שהיא מרימה טלפונים לכל הגורמים האפשריים היא מגלה שנותנים את החומר הזה רק במוקד.

 נוסעים לרמת השרון. גם שם הרופא והאח המומים מהמקרה הנדיר שנפל לידיהם. הרופא שוב בודק בספר ואומר שאין אינדיקציה לתת את החומר. אני יודעת את זה כבר. אבל האינדיקציות הלא מפורשות הן לתת את החומר לאנשים שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת, ואיילת בת שבועיים פחות יום, זה לא מספיק חלש? הרופא מתייעץ עם מומחה למחלות זיהומיות וגם הוא אומר שאין צורך. כשהם אומרים לי שהרופא שלנו כתב לתת את החומר בזריקה לשריר והחומר שקיבלתי מיועד להחדרה דרך הווריד אני נשברת. טוב, שלא ייתנו. לפתוח עכשיו וריד לתינוקת, כשכל כך הרבה מומחים מתנגדים – אולי זה לא רעיון טוב. ואולי הפעם נחסן אותה כשתגיע לגיל שנה. אבל גם יכול להיות שלא. זו לא מחלה מסוכנת וכולנו חלינו בה כשהיינו קטנים. אפילו היו מדביקים ילדים בכוונה.

גיסתי שוקלת להדביק את הילדים שלה. הרופאה שלה מתנגדת. אני נזכרת שאמא של כרמל אמרה לי שהיא תכננה להדביק את הגדולה בשלב מסוים וכשהיא הבינה שאין לה לב לעשות את זה חיסנה אותה. וגם את כרמל מאוחר יותר. החיסון הטבעי שאבישג מקבלת עכשיו טוב יותר, זה בטוח. אבל התזמון – לא היה יכול להיות גרוע יותר מזה.

ועוד בנושא: ככה יוצרים היסטריה של מחלה מסוכנת.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  ביום מאי 28, 2008 בשעה 9:00 am

    יש גם שאלה של הסבל של הילד.

    החיסון הטבעי יותר טוב אבל לפעמים המחלה גורמת סבל עצום לילדים, וצריך לחשוב גם על זה, ולא רק אם המחלה מסוכנת.

    הסבל של ילד קטן ממחלת האבעבועות יכול להיות מאד גדול, ולכן אני בעד חיסונים, גם נגד מחלות לא מסוכנות.

    הבנות שלי לא זכו לקבל חיסון נגד חזרת, כי בזמנו עוד לא היה. הן עברו את המחלה והבריאו ללא סיבוכים, אבל הייתי משלמת כל מחיר למנוע את השבוע של סבל נורא שעבר עליהן.

    לא צריך להתעלם מהיתרונות של הרפואה הקונבנציונלית, במיוחד בטיפול בילדים ותינוקות.

  • ימימה  ביום מאי 28, 2008 בשעה 9:15 am

    אם תגיע לגיל שבו זה כבר קשה יותר – חמש או שש. עכשיו היא עוברת את זה יחסית קל.

  • דנה  ביום מאי 28, 2008 בשעה 9:31 am

    תרגישו טוב, כולכן.

  • ימימה  ביום מאי 28, 2008 בשעה 3:30 pm

    !

  • אסי סיקורל  ביום מאי 28, 2008 בשעה 3:54 pm

    ומי אמר שאת פושעת?
    אני חושב שההחלטה שלא לתת חיסון סביל היתה טובה.
    הרבה אמבטיה ומזל טוב!!

  • ימימה  ביום מאי 28, 2008 בשעה 7:36 pm

    גם אני חושבת שבסופו של דבר זה עדיף. וכך גם בן דודי רופא הילדים שהתייעצנו איתו מאוחר יותר.

  • מיכל  ביום מאי 28, 2008 בשעה 9:22 pm

    אני לא מקנאה בכם על ההתרוצצויות עם הקטנה – נשמע סמטוכה אמיתית.
    החלמה מהירה לאבישג, והרבה בריאות לכולכם.

  • מיכל ק  ביום מאי 28, 2008 בשעה 10:01 pm

    תקבלי את המידע האמין ביותר בלי כסת"ח

  • ביילע  ביום מאי 29, 2008 בשעה 10:55 am

    בתור הורים הרבה פעמים יש החלטות שאנחנו צריכים לקחת בקשר לילדים שלנו שאנחנו לא יודעים אם לתווך הארוך הן טובות או לא. חיסונים, בחירת בית ספר, בחירת איזור מגורים. אפשר רק לעשות כמיטב יכולתינו ולהתפלל שההחלטות תהיינה לטובה.

  • טלי  ביום מאי 29, 2008 בשעה 2:01 pm

    המון המון בריאות לאבישג והתמודדות סבירה עם הגעגועים וההפרדה לכולכם.

    אני בתמימותי חשבתי ש"חיסון סביל" הכוונה לחיסון דרך חלב שהיא יונקת, אבל מסתבר שאין קשר בין המציאות לבין ההגיון הסמנטי של המונח…

    את ממש ממש לא פושעת, את אמא אחראית ושקולה!

    תרגישו טוב וצאו מזה מהר!
    (-:

  • ימימה  ביום מאי 29, 2008 בשעה 2:07 pm

    למיכל ק. את צודקת. (וככה באים באיחור, בלי להגיד מזל טוב?)

    ולטלי – חיסון סביל זה כשהנוגדנים כבר מוכנסים לגוף, בניגוד לחיסון פעיל שבו מכניסים לגוף נגיף מוחלש והגוף צריך לפתח את הנוגדנים בעצמו.

  • דנה  ביום מאי 30, 2008 בשעה 9:07 pm

    ימימה אני אוהבת את הגישה שלך. יצרת תקדים נדיר! 🙂
    אני חוששת מהגישה של "סבל עצום לילדים" כי החיים הם לא רק פיקניק וגורם חשוב בהישרדות הוא כח סיבולת והתמודדות. כמו שאם נחיה כל חיינו בתוך צמר גפן לא נפתח שרירים ולא נוכל לעמוד.
    החיים המודרנים מעטירים עלינו את האשליה שאנחנו לא מחוברים לטבע ולא חלק ממנו. אנחנו כן חלק מהטבע.
    כ-מ-ו-ב-ן שאם יש אפשרות להעזר ברפואה זה מעולה, אבל לשים אותה כתשובה היחידה לכל דבר זו הגזמה.

  • מיכל ק  ביום יוני 3, 2008 בשעה 10:13 pm

    הרבה בריאות ושפיות ושעות שינה תקינות
    אני שמחה שהקטנה לא נדבקה
    מבית החולים עם פעוט התקשרתי לבן דודינו החמוד להתיעץ איתו
    אני דווקא מכירה נפגעת קשה מאבעבועות ולכן לא לגמרי סגורה על ענין החיסון אבל מימלא נדבקנו לפני גיל שנה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: