אהבה בת שלוש

אבישג לא מזהה את בקבוק המים שלה, אמרה לי הסייעת. על הבקבוק שלה, בניגוד לכל הבקבוקים האחרים יש מדבקות. בדקתם את הראייה שלה? לא, אבל היא רואה היטב, אני יודעת. המחשבות שלי נודדות לכיוונים אחרים שהמילה דיסלקציה לא נעדרת מהם. אבל אני שואלת בכל זאת את אמא של איה שהיא מומחית לחינוך מיוחד והיא נותנת לי אפשרויות שונות. אולי נוח לה לא לראות, אולי היא אוהבת שמגישים לה, זה עוד מוקדם מדי להגיע למסקנות כאלה. ואני חושבת שאולי את הבקבוק היא לא מזהה אבל מגיל שנתיים היא מצביעה לי על כל סוברו אימפרזה ואומרת שזה כמו שלנו, (ועכשיו כמו שהיה לנו), ועכשיו מצביעה על מאזדה שלוש ואומרת שזה כמו שלנו, ואני נזכרת שכשהראיתי לה תור לא מזמן היא אמרה בביטחון רב ש"תור זה צק (קצת) דומה לצוצלת," כך שאולי אין מה לחשוש, בינתיים.
ואז כשאנחנו באים ליום ההולדת שלה בגן וכל הילדים ניגשים לבקבוקי המים שלהם והיא לא מוצאת את שלה, יד קטנה מושטת לבקבוק, היד של יועדי אהובה הנצחי, והוא מושיט את הבקבוק לאבישג באבירות. האם אין כאן רווח נקי?
 
אהבה בת שלוש #2
להתעורר בבוקר עם ילדה שמודיעה לי כי בלילה ניגבה את הנזלת בשמיכה ואחר כך מכריזה בשמחה, "אמא, אני מאוד אוהבת אותך!"
 
ושוב בלי צבעי מאכל (כמעט)

חלפה עוד שנה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איילת  On אוקטובר 5, 2008 at 7:30 pm

    ורק עליהם.
    לא זוכרת אם סיפרתי או לא, אבל הפרטית לא הלכה. כמעט בת שנתיים ולא הלכה. גם לא עמדה ואפילו לא זחלה. התקדמה ברגליים משוכלות בקפיצות במהירות שיא על הטוסיק. ובדיוק כמו בשיר של שמלה אדומה ושתי צמות כל הרופאים והאורטופדים והמומחים ההתפתחותיים צקצקו ונזפו ואיימו והזהירו והיא שפתחה את הפה בגיל 10 חודשים אמרה רק "לא רוצה". ואז, יומיים אחרי החתונה של הדוד שלקראתה התחננתי לפניה שתלך עם הנעליים החדשות והיפות שקנו לה, היא נעמדה. והלכה. יחפה. למה? כי ככה. וככה היא, עד היום ככה.
    גם כשהאחות נחמה בטיפת חלב עשתה לה בדיקת שמיעה עם פעמון, היא היתה בטוחה שאוזן ימין לא שומעת כי בבדיקת אוזן שמאל פתאום היה בחלון עץ ועל העץ ציפורים ורוח ועלים, אז למה לסובב את הראש לפעמון שהיא כבר מכירה ויודעת שהיא לא יכולה לקחת?
    ככה.
    ואם יועד מביא לה, ורק לה, אז למה לה לקחת לבד? זה עושה אותה מיוחדת, את יודעת.
    ככה זה בנות כנראה. ופרטית יכולה ללמד אותה כמה דברים על איך בנות משיגות כל מה שהן רוצות ואיך שהן רוצות. ככה.
    את רק צריכה לסמוך על האינסטינקטים.

  • מיכליקה  On אוקטובר 5, 2008 at 8:45 pm

    ויצאה לך עוגה מהממת!

  • אביבה  On אוקטובר 6, 2008 at 7:45 am

    יצירות אמנות של ממש (כן, גם העוגה).

  • דפנה לוי  On אוקטובר 6, 2008 at 8:40 am

    ימימה,

    לכי עם האינסטינקטים ועם הילדה (בקצב הפרטי שלה). יש זאטוטים שלא יודעים לזהות את הוריהם (וההיפך)…. (-:.

    בסופו של יום תגלי שהזאטוטית שלא זיהתה את הבקבוק זיהתה בעצמה יכולות אחרות

  • טלי  On אוקטובר 6, 2008 at 11:24 am

    איילת כל כך צודקת.

    לא צריך ליישר את הילדים לפי שום סרגל דמיוני שקיים בשום מקום. כן צריך לשים לב ולהיות עם יד על הדופק, ואת זה את עושה, אבל זה מה שנכון לה ולכן זה בסדר.

    והפיל הקרקסי יפיפה! כשנכנסתי ל"רשימות" שכחו להגיד לי שיש בחינה בציור ועיצוב עוגות(ומזל ששכחו, אחרת לא הייתי פה)…

    ואיזה כיף היה לגלות פתאום במייל שכתבת עוד פוסט אחרי שתיקה ארוכה (-:

  • ימימה  On אוקטובר 6, 2008 at 9:56 pm

    מישהי יודעת אולי למה יוצאות לי תמונות כה קטנות ומה אפשר לעשות נגד זה?

  • מיכל  On אוקטובר 7, 2008 at 9:21 am

    ואוו – העוגות שאת עושה מדהימות… וגורמות לי לרגשות אשמה שכאלו.
    אני חושבת שאנסה גם.
    אולי.

    ובקשר לזיהוי הבקבוק – לא הייתי דואגת. הרי יש גם עניינים אחרים במהלך היממה, ואם לא מתגלים קשיים עקביים זה ממש זניח. וזה אכן מוקדם מאוד.

  • מיכל  On אוקטובר 7, 2008 at 9:21 am

    ומזל טוב כמובן!

  • אורלי  On אוקטובר 28, 2008 at 9:04 am

    שזה שכתבת שריססת אותי הזכיר לי שמזמן לא פתחתי את תיבת הדואר שלי בוואלה!, ועברתי פה והכנסתי את השינויים הדרושים (וגם כן שרפתי חצי שעה לפחות…)

    נשיקות וירטואליות לכל המשפחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: