תפילה אישית ועוד

חמש שעות
חמש שעות, זה הכל. חמש שעות רצופות. זה מה שייתן לי מעט שפיות ורוגע נפשי. מוכנה להתפשר על ארבע. שלוש וחצי. שלוש. גם שעתיים וחצי זה משהו. אפילו שעתיים. אבל להתעורר כל שעה בלילה ולדרוש הרדמה של חצי שעה?

חצי שעה
חצי שעה משותפת של שנת יום לשתי הבנות. חפיפה של חצי שעה, מה כבר ביקשתי. שגם אני אוכל לשים ראש קצת. זו לא בקשה מוגזמת. חצי שעה של שנת יום. מה אכפת לכן?

קצת שקט
קצת שקט בזמן ההרדמה של אבישג. שאיילת לא תדבר כל כך הרבה. לא שזה לא נחמד לי הדיבור החדש שלה, אבל אבישג צריכה להירדם ואם אשים את איילת במקום אחר היא תבכה. אז איילת. תישארי איתנו וקצת שקט. יהיו לך עוד המון שנים לדבר, עכשיו בבקשה תני לאחותך החולה לישון.

שוב מים
הצבעים מגיעים, מדברים בקול רם גם כשאומרים להם שיש תינוקת ישנה בבית, נכנסים ברגליים מלוכלכות לחדר האמבטיה ששטפתי רגע קודם, ועושים המון לכלוך. העיקר שהקירות הלחים התייבשו והצבע המקולף הורד וצבע חדש בא במקומו. אני נכנסת לחדר של הבנות – זה אבוד, איילת כבר התעוררה ויצאה עם המטפלת – שוטפת קצת רק באזור שנצבע ומתחילה לסדר, ואז מגלה שכל הרצפה מים. מאיפה עכשיו מים, אין פה אפילו צינור שיכול להתפוצץ, הסיר של אבישג ריק, ועומד יציב. עוד שני צעדים לתוך החדר חושפים את דלי החיתולים עם המים והחומץ שבתוכו הפוך על צדו. מים שחיתולים מלוכלכים עמדו בהם זה לא בדיוק המים שהייתי רוצה לשטוף איתם את החדר, אבל אין לי הרבה ברירות כי עוד חצי שעה המטפלת חוזרת. השטיח נרטב, ואיתו גם השמיכות והכריות שהיו על הרצפה. החדר נשטף – המים האלה בכל זאת טובים יותר מהרצפה הדביקה מקיא שלא הספקתי לעבור עליה שוב אחרי מחלת הבטן של אבישג משבוע שעבר, ולפחות חסכתי לי שטיפה נוספת – והסדר בא על מקומו בשלום רגע לפני שאיילת חוזרת מהגינה.

 

אנגלית
ג'קי, המטפלת, מדברת עם איילת באנגלית. זה אמנם חיסרון לא קטן, אבל חשבנו שבכל זאת, לא בכל יום מוצאים מטפלת כמו ג'קי, ובגיל הזה, הכי חשוב זה חום ואהבה, ומזה ג'קי נותנת בשפע. אבל עכשיו כשאיילת מתחילה להשמיע קולות אני מתחילה לחשוב מה היא תגיד קודם, כלב או דוג. חתול או קאט. ג'קי אמרה לי שאילו היא היתה מדברת אנגלית כבר היינו אומרים שהיא אומרת אבא, כי בין יתר ההברות שהיא מוציאה מהפה יש הרבה "דה דה דה דה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On ינואר 12, 2009 at 11:22 pm

    רגעים שפלים של קושי אינסופי.
    למה חיתולי בד? זה נורא קשה.
    תשמעי, תינוקת קטנה כל כך בבית, חורף, זה קשה, מאוד, אבל זה ישתפר ויוטב בהמשך.

  • ביילע  On ינואר 12, 2009 at 11:51 pm

    אני עובדת בין היתר עם שתי אמהות צעירות ושומעת מהם כמה הן עייפות בגלל הילד שלא נותן לשון בלילה. כל האמהות המבוגרות יותר, כמוני, מסתכלות אחת על השנייה ומחייכות בהבנה. מנסות לעודד ולהגיד שהתקופה הזאת תעבור יותר מהר ממה שהן חושבות ובו בזמן נזכרות בעייפות האין סופית של התקופה הזאת.
    אם את יכולה, תנסי למצוא בייביסיטר שתהיה עם הילדות לכמה שעות בצהריים ופשוט תלכי לישון.

  • גיל  On ינואר 13, 2009 at 7:17 am

    1. בייביסיטר/מטפלת – גם אם זה רק פעמיים בשבוע לכמה שעות לתת לך לישון. חשוב מאוד וההוצאה שווה את תוצאתה. להזמין עכשיו ! עכשיו !
    2. R14 – טיפות הומיאופתיות המסייעות להעמקת השינה. זה לא סם הרדמה או משהו כזה, אלא מסייע לתינוקות וילדים (גם מבוגרים) לישון עמוק יותר לאחר שהם נרדמים.
    R49 – אם הילדה מצוננת, עוזר ליבש את האף.
    זה בכל בתי המרקחת ולא עולה הרבה יחסית.

    חיתולי בד ? תתפשרי קצת. לפחות בהתחלה עד שתתאוששי. כשאת מצליחה לשמור על עצמך, את מצליחה לשמור עליהן.

    בהצלחה רבה רבה.

  • ימימה  On ינואר 13, 2009 at 8:14 am

    🙂

    לגיל – אני מאמינה גדולה בהומיאופתיה ואפילו יש לנו הומיאופת צמוד לכל צרה שלא תבוא, והן באות, לא לדאוג. ההומיאופת הצמוד אמנם אמר לא להשתמש ב"ארים" למיניהם, אבל מדי פעם אני חוטאת לעצה הזאת וכשהשתמשתי ראיתי שהם אכן עובדים. ועם זאת, איכשהו טיפות להעמקת השינה נראה לי כמו משהו שלא יעבוד אצלנו.

    חיתולי בד לא מקשים יותר מדי את החיים בינתיים. חוץ מזה, אחרי ששילמנו כל כך הרבה?

  • רוני  On ינואר 13, 2009 at 9:44 am

    רק מפרי הניסיון – בשכונה שלנו יש ילדים ממשפחות דו ואפילו תלת לשוניות, וההתפתחות השפתית שלהם מצוינת. ילדים שרק המטפלות שלהם דוברות שפה שניה שוכחים את השניה במהירות, והרמה הלשונית שלהם דומה לזו של ההורים.
    הקטנה שלנו מדברת כרגע קצת פורטוגזית בגלל המטפלת, וההתפתחות השפתית שלה היא מעל ומעבר לזו של בני גילה (בגיל שנה וחצי היא כבר מדברת במשפטים). אם היא היתה הראשונה הייתי חושבת שהיא גאון, אבל היא השלישית, אז אף אחד לא ממש מתרגש מזה.
    (זו לא עצה – בחיי – אבל את יכולה להמשיך ליהנות מג'קי בלי חשש).
    בעניין השינה – מה אפשר להגיד? תחזיקי מעמד, כמו שאת כבר יודעת, זה משתפר עם הזמן.

  • טלי  On ינואר 13, 2009 at 12:28 pm

    רק שולחת לך אמפטיה ואיחולים כנים לשעות שינה…

    (-:

  • גיל  On ינואר 13, 2009 at 1:33 pm

    ההומיאופתים הקלאסיים אוהבים להתאים את הרמדי והארים הם אוסף רמדיס שלא מותאם אישית ולכן הם נוטים שלא להמליץ עליהם.

    אחרי שראיתי שזה עובד בצורה אפקטיבית, הפסיק לעניין אותי מריבות תתי האסכולות בהומיאופתיה ואני פשוט משתמש ודי.

    לגבי טיפות העמקת השינה – דוגמא עכשוית. בן שלוש שמשתעל מאוד (גם מתוך שינה) ומצונן, והתעורר כמה וכמה פעמים בלילה לחיבוק וניחומים, עדיין משתעל ומתעורר, אבל עכשיו הוא פשוט חוזר לישון לבד כי הוא כביכול עייף יותר. ההתעוררות שלו לא מצליחה להעיר אותו לגמרי והשינה לא בורחת לו.
    זה כל ההבדל בין לישון 6-7 שעות רצוף או לקום כל שעתיים.

    בהצלחה רבה רבה.

  • שחר  On ינואר 13, 2009 at 4:19 pm

    ושינה מתוקה בהזדמנות הקרובה ביותר.

  • ימימה  On ינואר 13, 2009 at 8:21 pm

    לגיל – יש לי חשד כזה שהומיאופתים לא ממליצים על הארים כדי לא לשבור את מטה לחמם. פשוט כי זה עובד.

    מצד שני, תחושת הבטן שלי אומרת שבמצבים ממש אקוטיים, כשתרופה ספציפית מחליפה אנטיביוטיקה (כמו שקרה לנו לא פעם ולא פעמיים, ועוד עם דלקת ריאות) עדיף בכל זאת להשתמש ברמדיז המדויקים יותר.

  • אסי סיקורל  On ינואר 13, 2009 at 11:09 pm

    גם אנחנו ברב פעמיים. כל הכבוד ולנו לא הריע בכלל.
    מצד שני – לטפל רק בהומאופטיה בדלקת ריאות? אי אפשר גם וגם?
    מצד שלישי – ליל מנוחה.

  • ימימה  On ינואר 13, 2009 at 11:24 pm

    אני מבינה שלך כאיש הממסד קשה לחשוב על דלקת ריאות בלי אנטיביוטיקה, אבל באמת באמת שזה עובד.

    יאללה, ואני עוד מתלוננת שלא נותנים לי לישון. לילה טוב.

  • נבט חיטה  On ינואר 14, 2009 at 8:15 pm

    אח, קשים הם חיי האימהות נטולות השינה. כבר כמה שנים שאני בלי שינה טובה ורציפה. הקטן יונק אותי לדעת.
    חשבתי שעם הגדול זה יהיה לנצח, לילות נטולי שינהאך הפלא ופלא. בגיל שלוש הוא התחיל לישון טוב, רצוף משונה בלילה עד שבע בבוקר, הידד האח! במיטה נפרדת ובחדר שלו.
    הקטן איתנו, ביחד, נגמל מההנקה הלילית אט אט. לאט ובטוח.
    כל שנותר לי הוא להצטרף לתפילות היפות הללו. לבקש מהקטן שיתן לגדול להרדם בשקט מבלי שיבוא לבקר אותו במיטה ולבקש ממנו לקום (נשיה אחרי שהלך לישון) כדי לשחק איתו. כל שנותר לי הוא לשאת תפילה שיגדלו כבר בבריאות ובשמחה ושהכל יהיה יותר קל, רציף, עמוק וירוק יותר כמו בדשא הקפוא של השכן.

    ברכות!

    נבט מקנדה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: