כוס תה

ההצגה היתה אמורה להתחיל בעוד כשעה ואנחנו עמדנו לצאת מהבית כשהקריזה התחילה – לא רוצה קוקו בלוף קטן, לא רוצה קוקו בלוף כזה, לא רוצה לא רוצה לא רוצה. אחרי כמה ניסיונות ריצוי פרשתי למטבח והתיישבתי לשתות כוס תה. שמעתי את זעקות השבר שלה מהאמבטיה. יש לה רגליים והיא יכולה ללכת אלי לבד, הזכרתי לעצמי ונשמתי עמוק ולקחתי עוד לגימה. אילו אמרו לי לפני שלוש שנים שיום אחד אעז לשבת ולתת לה פשוט לצרוח עד שתבין לבד, לא הייתי מאמינה. לאט לאט היא הבינה מה עליה לעשות והגיעה אלי לחיבוק. את התה שתיתי עד תומו. גם החיבוק מוצה עד הסוף.

ילדים עם משתיקי קול
אבישג מתיישבת מול הבמה ולא מתיקה ממנה את מבטה. מסביבה כל הילדים מצוידים במשתיקי קול – במבה, דובונים, שוקולד. היא לא צריכה. הבמה זה הדבר היחיד שמעניין אותה עכשיו, גם אם ההצגה עוד לא התחילה וכולם מחכים, כרגיל, למאחרים שאינם סבונים כמונו, ושצריכים גם משתיקי קול.

מחול האמהות
בצהריים זה מתחיל. אמהות ועגלותיהן מסתובבות ברחובות בתקווה להגיע אל הנחלה ובעיקר אל המנוחה. גיליתי שאיילת נרגעת רק בקצב מסוים, מהיר במיוחד. וככה אני עושה הקפה שבדרך כלל דורשת ממני כעשרים דקות בעשר, מתעלמת מכל הכאבים הקטנים – רצועות מתוחות בעיקר בשרירי הרגליים – ומסתערת על היעד – השינה, שגם היא סוג של מזור לכל מכאובי הגוף.

מה חשוב יותר, לאכול או לישון?
כשהזמן מוגבל – מה חשוב יותר? התשובה כנראה בעובדות ביולגיות בסיסיות – בלי שינה מתים הרבה יותר מהר מאשר בלי מזון. אם כן, שינה. בעיקר שלאכול אפשר בין לבין, תוך כדי כביסות, שטיפות כלים, משחק עם איילת, אכילה עם איילת ועוד. וכשלא מספיקים תמיד אפשר להשלים את הקלוריות החסרות בשוקולד, שקדים, גלידה, פולי סויה. משתיקי קול למבוגרים.

חצי עבודה
השיעור לאם האובססיבית – גם חצי עבודה זה טוב. חצי בית שטוף, חצי סל כביסה מקופל, חצי ארוחה מוכנה, חצי סיר פסטה מעורבב עם רוטב, חצי חדר מסודר. כל אלה מקדמים אותנו למטרת השלמות, וגם אם איננו שם, זה מספיק טוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית עריף  On פברואר 4, 2009 at 12:46 pm

    שלך מהלכות עלי קסם.
    כלכך מוכר: מכעיס, מצחיק, מעייף, בעיקר עושה רצון לחבק.
    אותך.

  • איה  On פברואר 4, 2009 at 1:30 pm

    תפקידנו כהורים אינו לספק את הרצונות של הילדים אלא להיות הורים ומחנכים .

  • טלי  On פברואר 4, 2009 at 5:09 pm

    מצדיעה לך, למרות הימנעותי ממונחים צבאיים…

  • ימימה  On פברואר 4, 2009 at 8:26 pm

    גם על התובנה המרשימה, איה.

  • ביילע  On פברואר 6, 2009 at 1:31 pm

    אצלי השינה באה לפני הכל (-:
    אני בטוחה שאת אמא נפלאה.

  • אמא  On פברואר 10, 2009 at 1:39 pm

    כשהייתי אמא צעירה, חשבתי שחייבים להספיק הכל ולכן חייתי במין מתח תמידי – להספיק, להספיק! ואז יצא לי לעבוד עם חברתי רחל צור, ראיתי אותה מתנהלת במתינות, בשקט גמור ולגמרי בלי לחץ, וראה זה פלא – כל העבודות נגמרו אצלה הרבה לפני אצל האחרות. מאז הפנמתי, לא צריך לרוץ לאף מקום או כמו שאומר הפתגם האיטלקי chi va piano va sano e va lontano שפירושו ההולך לאטו מגיע בריא ומגיע רחוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: