האבודים שלי – רשימה ליום השואה

(פורסם לראשונה לרגל יום הקדיש הכללי)

 

בסתיו 1932, כשהיה בן חודשיים, עלה אבי לארץ מפולין עם הוריו ושלושת אחיו. עד לא מזמן, בכך הסתיים סיפור השואה שלו. לא היה שם, לא היתה לו שואה. אמא שלי היא שומרת זיכרון השואה בבית. הספר האבודים, שבו מספר דניאל מנדלסון על מסעו בעקבות ששת בני משפחתו – דוד של אמו, אשתו וארבע בנותיהם – על הדרך שבה הוא מבקש לדעת לא רק איך מתו אלא גם איך חיו ומי היו, הספר המאלף הזה, הביא אותי לחשוב שגם במשפחה של אבא שלי היתה שואה.

באדיבות בן דודי איל הולנדר, גניאולוג חובב, קיבלתי את אילן היוחסין של משפחת הוברמן, משפחתו של אבי. את הסיפורים הקצרים ששמעתי על בני המשפחה ליקטתי מאבא שלי – שממעט לדבר על העבר – ומעט מאמא שלי ששמעה ממנו או מבני המשפחה האחרים. פרטים נוספים השלים לי איל.

ואלה שמות:
למשה לייב ולאה הוברמן, סבו וסבתו של אבי, נולדו שישה ילדים, רחל, שרה, אברהם, ישראל, נתנאל ושלמה, סבי (שעל שמו אני קרויה גם שלומית), הצעיר מכולם. ישראל, או כפי שקראו לו אצלנו, דוד ישראל, עלה לארץ ראשון, התיישב בעפולה, והקים שם מחלבה. הוא אולי קיווה להביא לארץ את אחיו כשיתבסס, אבל היחיד שנענה היה שלמה הצעיר, שהיה, מטבע הדברים, פחות מבוסס מכולם. וכך עלתה משפחתו הגרעינית של אבי מהעיירה רמברטוב בפולין בשנת 1932 לארץ והתיישבה בחיפה. בפולין נותרו כל האחרים עם ילדיהם. דוד אברהם שיפוני (הוברמן) בא לבקר זמן קצר לפני המלחמה, ונשאר בארץ כשאי אפשר היה לחזור לאירופה. הבריטים חיפשו אחריו זמן מה, מכיוון שהיתה לו אשרת תייר (בניגוד לעולים חוקיים שאחריהם לא היה צורך לחפש, או לעולים לא לגליים שאחריהם איש לא חיפש משום שלא ידעו על קיומם), אבל תוך זמן קצר דברים חשובים יותר החלו להטריד את מנוחת הבריטים מתייר שלא חזר לארצו, ולכן הניחו לו. בנו, יצחק, קומוניסט נלהב, ברח לרוסיה בזמן המלחמה וכך הציל את עצמו. הוא עלה לארץ והתיישב בקיבוץ ניר דוד. עד יום מותו היה קומוניסט שרוף ושמו"צניק בכל רמ"ח איבריו, אולם אבא שלי מספר שבכל זאת, כשהיה נתקל בשמץ דבר שהזכיר לו את הבית הדתי שגדל בו היה מתרגש מאוד. זכיתי להכיר אותו מעט. אחותו חמדה, אמו חוה, אשתו הראשונה ובתו נספו בשואה.

רחל לבית הוברמן נישאה לפלטיאל פורמן. מבין ששת ילדיהם שרדה רק מרים. רחל נשלחה לטרבלינקה ב-24.9.1942, בנה ראובן נרצח ב-22.9.1942, בעלה פלטיאל נרצח בבור הריגה ב-24.12.1942 ושאר ארבעת האחים: יוסף, חיה, גולדה וישראל נשרפו חיים במחנה ב- 10.1.1943. מרים הסתתרה בזהות ארית כמשרתת בבית פולני סמוך לגטו ורשה ונישאה לאהרן כרמי, שהשתתף במרד. מדי פעם אני חושבת אם לא כדאי לנסוע אליה כדי להציל מעט פרטים על המשפחה – היא בבית אבות, ואיני יודעת מה בדיוק מצבה כיום. אמא שלי אומרת שבבית שלהם ברחוב בצלאל בתל אביב נשמו שואה. המידע על משפחתה של מרים כרמי נמצא בפרק שמרים כתבה לספר מינסק מזוויסק.

שרה הוברמן נישאה לאיציק פשני. בנם הבכור, שמאי, איבד את אשתו במלחמה, שרד ונישא לאישה הפולניה שהצילה אותו וחי איתה בגרמניה. הוא נפטר לפני כשנה. חמשת אחיו – יוסף, שמעון, פרומה, פישקה וחיים נספו.

לנתנאל ולגיטה הוברמן לא היו ילדים.

לדוד ישראל היו ארבעה ילדים וכולם חיו בארץ, ואלה הם: צילה, לוי, מרים ובנימין. אשתו של בנימין, יהודית, היתה גם היא ניצולת שואה שעברה את הניסויים של מנגלה. לזוג לא היו ילדים.

לסבי, שלמה הוברמן, היו ארבעה ילדים וכולם הקימו כאן משפחות: יוסף, אפרים, פרומה וראובן, אבי.

אני בת הזקונים של צעיר הבנים של צעיר הבנים של משה לייב ולאה הוברמן. צעירת הנינים. וכפי שפתחתי ואמרתי – אבי לא מרבה לדבר. את הסיפורים הדלים שפה הוצאתי ממנו בקושי, הייתי צריכה לשאול ולדרוש. חלק אמא שלי סיפרה לי. את השמות ומעט פרטים נוספים, כאמור, קיבלתי מבן דודי.

ביום הקדיש הכללי ראוי שמישהו יזכיר גם אותם.

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On ינואר 5, 2009 at 10:40 pm

    זה נקרא לי כמו התחלה של ספר.
    וביום הקדיש הכללי תגישי להם אותו, כי כל עוד מישהו יזכור אותם ויקרא את קורותיהם הם לא יעלמו מכאן

    אני מחכה.

  • ימימה  On ינואר 5, 2009 at 11:02 pm

    אני לא מצליחה להיכנס למערכת ולשנות את המשפט הראשון – עם הוריו ושלושת אחיו ולא וארבעת אחיו כפי שכתוב. 😦

    ורציתי להוסיף גם תמונות.

  • ימימה  On ינואר 6, 2009 at 11:54 am

    הוספתי גם תמונות ותיקנתי שגיאה אחת בעברית באותה הזדמנות. (ארבעת בנותיו? :-0 כנראה התכוונתי לכתוב ארבעת ילדיו ותיקנתי לבנותיו רק שכחתי את הארבעת…)

  • שירה  On ינואר 6, 2009 at 12:00 pm

    ימימה,
    זוהי רשימה חשובה. תודה.
    רציתי להוסיף משהו שהוא אולי ברור מאליו, אבל בגלל חשיבותו אכתוב אותו בכל זאת.
    ליד ושם יש מפעל חשוב ביותר של הנצחת השמות. הוא החל עם קום המדינה במילוי דפי-עד בכתב יד וממשיך עד היום גם דרך דפים מקוונים באינטרנט. אני לא יודעת כמה שמות נאספו עד היום, אבל הם עדיין ממשיכים לאסוף. לפני מספר שנים המאגר היה פתוח לחיפוש ומצאתי שם את העדות של סבתי, שנפטרה בינתיים ממולאת בכתב ידו של דודי, שגם הוא כבר איננו.
    זוהי הכתובת:
    http://www1.yadvashem.org/heb_site/heb_remembrance/heb_index_remembrance.html
    אני מבינה את הצורך הדתי בקדיש, אך כחילונית-ציונית-הומניסטית אני רואה חשיבות עליונה למילוי דף-עד כזה.
    הזמן אוזל, העדים נכחדים, אני פונה אל כל מי שיכול לעזור לקשיש בסביבתו למלא דף-עד – אנא!

  • טלי  On ינואר 6, 2009 at 12:27 pm

    עכשיו גם אני מודעת לקיומם וזוכרת אותם- נדמה לי שזה כל מה שאפשר לעשות למען המתים.

    אני חושבת שביד ושם אוספים נתונים כאלה וקוראים אותם בקול ביום השואה, אולי שווה לבדוק אם הם מופיעים שם.

  • ימימה  On ינואר 6, 2009 at 8:33 pm

    עכשיו בדקתי וראיתי שלאהרן ולמרים יש דפי עדות בלוחמי הגטאות. הנה הם:

    http://www.gfh.org.il/Index.asp?ArticleID=238&CategoryID=112&Page=1

    http://www.gfh.org.il/Index.asp?ArticleID=237&CategoryID=112&Page=1

  • איל  On ינואר 7, 2009 at 12:31 am

    בימים טרופים אלו, טוב שזכרת להזכיר.
    רציתי להוסיף עוד שם אחד:
    בנו של דוד ישראל, בנימין נישא בארץ ליהודית, יהודית "טופלה" באושוויץ' ע"י השטן מנגלה. כתוצאה מ"טיפולים" אלו לא היו לבנימין וליהודית ילדים והיא אף נפטרה כתוצאה מהם כ-40 שנים אחרי שהמלחמה תמה.

    לזכרה
    איל

  • דפנה  On ינואר 9, 2009 at 6:52 am

    ימימה, אולי יעניין אותך לבדוק בקישור הזה:

    http://www.jewishgen.org/

    זהו אתר שמארח המוני יהודים שמתעדים את משפחותיהם, ויש שם אפשרות לברר אם מישהו הכיר מישהו ממשפחתך או שמע עליהם, ולחפש מידע על הקהילה שבה משפחתך חיה.
    לפני שסבתא שלי נפטרה, יצרתי קשר בינה לבין נינה של שכנים של סבתי, וסבתי סיפרה לה זכרונות על בני משפחתה של אותה אשה. זה היה מאוד מאוד מרגש.

    שיהיה לך בהצלחה עם הספר.

  • מיכל  On ינואר 18, 2009 at 9:22 pm

    והחל כבר ב1946

  • מיכל  On אפריל 21, 2009 at 10:22 am

    נראה שצלחת משימה לא פשוטה. וחשובה.

    תודה גם לדפנה כאן בתגובות, על הלינק.

  • לימור  On אפריל 21, 2009 at 9:22 pm

    מסתבר שאנחנו קרובות משפחה. אם הייתי יודעת את זה לפני שנפגשנו אצל צבי… כן, הוברמן. יהושוע קלמן שילד את אברהם שילד את אבי יעקב. אם תסתכלי בעץ המשפחה שנתן לך איל תמצאי את ההסתעפות. דוד אברהם הוא האיש שהחליף את השם לשיפוני. נעים מאוד וגם מרגש. לפי האגדה מתאים לבני משפחות הוברמן לא כל כך להכיר אחד את השני…

  • ימימה  On אפריל 21, 2009 at 10:44 pm

    איל אכן שלח לי עץ גדול יותר מזה של צאצאי משה לייב ולאה, אבל התעצלתי לעיין בו. אעיף מבט שוב.

    אפשר מפגש פרטי. 🙂 (או משפחתי…)

  • havalek  On מרץ 19, 2012 at 6:20 am

    ימימה, הרשימה חשובה מאין כמוה. רציתי לתקן שאבי, יצחק שיפוני, לא היה קומוניסט שרוף עד יום מותו. הוא עבר תהליך של התמתנות בדומה למשה סנה ובעשרים שנותיו האחרונות לא הצביע עוד בבחירות עבור הקומוניסטים. שנים רבות נאלץ אבי לנסוע להצביע בעיר הסמוכה (עפולה) כיוון שבקיבוץ אסור היה להצביע עבור מפלגה שאיננה מפ"ם. קראו לזה: קולקטיביות רעיונית.
    חווה שיפוני-קלס-ליבר
    ניר דוד (תל עמל)

  • ימימה  On אפריל 2, 2012 at 8:45 pm

    תודה שבאת להוסיף וולתקן, חווה! נעים לראות אותך כאן.

    • Dolly  On מאי 16, 2017 at 3:57 am

      It's like you're on a mioissn to save me time and money!

  • רונית  On אוגוסט 27, 2017 at 7:13 pm

    ימימה, אמנם כתבת כבר מזמן אך רק עכשיו ראיתי . גם סבא שלי הגיע לארץ מרמברטוב… מעניין היה לקרוא. אשמח לשמוע על המקום. רונית

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: