אסור לאף אחד לגעת באיברים הפרטיים שלנו

המשפט הזה, שנזרק לחלל החדר בלי קשר לשום דבר, תוך כדי שהעוללית משרבטת לה משהו על דף שכבר מזמן לא היה בו מקום לשרבט כלום, תפס אותי בדרך למקלחת. עצרתי, לא הייתי בטוחה ששמעתי מה ששמעתי, ושאלתי אותה, "מה אמרת?"

היא חזרה, "אמרו בטלוויזיה. גם לא לאמא, לאבא, לדודים, לסבא, לסבתא, לאף אחד."

"באיזה טלוויזיה אמרו את זה?" (טלוויזיה אצלנו זה כינוי נוסף לדי-וי-די. פשוט כי זה הדבר היחיד שאנחנו רואים.)

"בטלוויזיה בגן." ממשיכה לשרבט.

"ומי הביא את הטלוויזיה הזאת לגן?"

"אה, לא יודעת. יעל."

ועכשיו לשאלה החשובה יותר, "מה זה איברים פרטיים?"

"לא יודעת, זה כמו שיש סוד. לא יודעת."

טוב, זה כבר היה מרגיע. לא יודעת. כי בכל זאת, מדובר בגיל שבו עדיין, בכל פעם שהיא עושה קקי מישהו – אבא, אמא, מבוגר אחר – חייב לנגוע לה באיברים הפרטיים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On יולי 7, 2009 at 11:23 pm

    יעל לומדת לשמור על גופה. מקובל לדבר עם ההורים לפני הצגת התכנים בפני הילדים. זו הצגה מצוינת, אבל לא בטוח שמתאים לצפות בה כך. צריך הכנה וליווי של הילד.
    http://www.yaelfriends.com/subpages.asp?name=infancyshow

  • ימימה  On יולי 7, 2009 at 11:37 pm

    נראה לי שזה קצת מוקדם מדי לגיל רבע לארבע.

    יש לי עוד פוסט בקנה על זה. לא יודעת מתי.

    (והקוד שאני צריכה להקליד פה מתחיל ב-OMG, למרבה האירוניה.)

  • יוסי דר  On יולי 8, 2009 at 4:51 am

    עולם מעוות.
    נכון, יש מאנייקים.
    כמה הם באוכלוסיה? כלום.
    אז בגלל כמה מאנייקים בונים לילדים בני ארבע עולם אחר?

  • סיוון  On יולי 8, 2009 at 9:57 am

    סטטיסטית אחת משלוש נשים תעבור פגיעה מינית, ואחת משש תעבור גילוי עריות. מתוך אלו בסביבות שמונים אחוז יעברו את הפגיעה המינית על ידי מישהו מוכר, ולרוב בביתן או במקום מוכר להן.
    זה לשאלתך כמה הם באוכלוסיה.
    המספרים האלה תופסים לגבי כל אוכלוסיה, ללא הבדלי מעמדות תרבויות ועדות. ללא הבדלים במיקום הפיסי או הגאוגרפי. אחת משלוש ילדות. אתה עדיין חושב שזה מעט?
    אגב – עד גיל 12 המספרים דומים גם בילדים, בנים. זה לא כמה מניאקים. זה הרבה מאוד מניאקים.

  • יוסי דר  On יולי 8, 2009 at 11:26 am

    סיוון,
    האם את יכולה להפנות אותי למקור מוסמך של המספרים האלה?
    האם זה מתאים למצב בעולם?

    אחד לשש של גילוי עריות נראה לי הזוי.

  • דנה  On יולי 8, 2009 at 11:46 am

    הזמינו את ההורים, וצפינו בהצגה ביחד. האימפקט היה חשוב כי זה היה אנחנו והילדים מול ה"זרים" שאסור להם לגעת. גם בהצגה עצמה מוסבר ההבדל בין רופא שמבקש לגעת לבין איש זר, ואיפה הנוכחות של אמא בסיפור.
    גם אני חשבתי אז שזה מוקדם אבל זה הגיל שנהוג להתייחס אליו כגיל הסקרנות, שבו מתחילות הבעיות ב"פינת המשפחה" של הגן.

  • ימימה  On יולי 8, 2009 at 11:54 am

    לדעתי היא בריאה ולעטוף אותה באיסורים ממינים שונים יכול להרוס את הצד הבריא שלה.

    מצד שני, אין ספק שחייבים להיזהר.

    השאלה היא איך.

  • טלי  On יולי 8, 2009 at 12:05 pm

    זה שהיא לא יודעת על מה בעצם דברו איתה שם אומר שלמרות הכוונות הטובות אין שום ערך בפעילות הזאת שעשו להם…

    הדוגמא של דנה טובה ונכונה מצד אחד ובעייתית מצד שני, כי כפי שסיון עם הסטטיסטיקה בטח יודעת יותר טוב ממני, עיקר הפגיעות בילדים לא מגיעות מ"זרים" אלא מתוך המשפחה ומעגל המכרים.

    זה נושא סבוך וקשה ורגיש ומפחיד ואין לי ספק שקל ליפול לאינסוף מלכודות בתוכו, אבל לא נראה לי שהיו צריכים להביא הצגה או סרט כזה לגן בלי ליידע אתכם, ההורים, ולשתף בתהליך ובהחלטות.

    אמן שהיא תמשיך לא להבין את זה אף פעם!

  • נעמה  On יולי 9, 2009 at 10:45 am

    ויצא לי לראות אותה עם הילדות בגן. אני חושבת שהמרכזית היתה אז בת שלוש.
    המסרים נתפסו חזק (עד היום) ואני מאוד שמחה על כך. בהתחשב בזה שהן שומרות על זכותן לא לקבל מגע גם מול ההורים (בצדק גמור) אני נוטה להאמין שהן יעמדו על זכותן גם מול זרים ויותר מזה – מול מכרים (שהם, עד כמה שידוע לי, עיקר הפוגעים).

    אבל ממש מוזר לי שהחשיפה אצלכם בגן היתה דרך קלטת.
    זה ככה… קצת עקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: