הכרזת עצמאות

היא אוהבת מאוד לעשות "יצירה" הבת הגדולה שלי. תהרגו אותי, אין לי מושג מאיפה זה בא. הייתי מעדיפה שהיא תאהב להרכיב פאזלים או לשחק בלגו או דופלו או הכי טוב, לצאת מהבית לגינה כמו שהיתה אוהבת פעם. או כל דבר שלא מצריך אותי להיות יצירתית בתחום שאני כל כך כל כך לא יכולה להיות יצירתית, לא רוצה להיות יצירתית, ובעיקר, לא רוצה לנקות אחר כך.

אז נתנו לנו להכין כרזה לגן, לכבוד יום העצמאות. ברור שזה שיעורי בית להורים, לא לילדים, אבל ברגע שאני מסובבת את הראש היא כבר מספיקה לעשות באמצע הכרזה קו כתום שלא קשור לכלום ולהדביק שני דגלים ועוד כמה עיגולים כחולים במקומות לא הגיוניים. עכשיו, אני יודעת שזו הכרזה שלה. תקראו לי אמא נרקסיסטית – זה בסדר אני יודעת – אבל גם תראו לי הורה אמיץ אחד, אחד! שיבוא עם כרזה שהילד שלו עשה, בלי שום הכוונה מצדו ויתלה את זה על הקיר. נורא מה שאני כותבת, נכון? אבל עם כל הצער, זה גם נורא נכון.

אז אני לא מצליחה להתאפק ואומרת לה את זה. לא את כל זה, רק שהיא צריכה לחכות לי ושנעשה משהו ביחד. והיא, בת ארבע וחצי, מבינה בדיוק גם את מה שאני לא אומרת, נעלבת כפי שהיתה צריכה להיעלב, לא מתבלבלת ומרימה אלי עיניים ואומרת בפירוש: אבל אמא, אם זו היתה כרזה שאת היית צריכה להביא לגן שלך, אז את היית עושה את זה, אבל זו הכרזה שאני צריכה להביא לגן שלי, אז אני עושה את זה. כמה פשוט ככה לך תסביר לגננת למה הכרזה שלנו נראית כמו שהיא נראית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • hagitroz  On אפריל 15, 2010 at 9:31 am

    נהדרת 🙂

  • טלי  On אפריל 15, 2010 at 10:10 am

    קודם כל – סחתיין על האומץ והכנות בתיאור (-:

    אם יש לך אומץ עד הסוף – תסבירי לגננת בדיוק את זה.

    וכך או כך נראה לי שקבלתן שתיכן אחלה שעור ליום העצמאות, במובן הפשוט והמילולי ביותר של מה זו עצמאות…

    ואגב, כמי שממש גרועה בעבודות יד, בזמנו כשעבדתי עם קבוצות ילדים הייתי מבועתת מזה עד שהבנתי שאני רק צריכה לזמן חומרים ולהיות שם, כל השאר- עליהם.

  • איילת  On אפריל 15, 2010 at 10:42 am

    צטערת. לא צריך אומץ ולא צריך להסביר כלום. הגננת צריכה להבין לבד.
    היה לנו אחר צהריים של יצירה. ישבנו בקבוצות ילד-הורה והיינו צריכים להכין ציפורים מכדורי קלקר, נוצות, סיכות עם ראש צבעוני ומנקי מקטרות. הג'וחא החליט שלא בא לו מקור. הסתכל ימינה ושמאלה, ראה את כ-ל ואני מתכוונת כ-ל האימהות מקשטות לילדים שלהן את הציפורים בסיכות צבעוניות סדורות בשורות ומסבירות שאין כזה דבר ציפור בלי מקור או בלי כנפיים.
    כמה הוא שמח שלא התנגדתי לציפור שאין לה מאיפה לאכול ושעפה במעגלים.

    ומה הנקודה בעצם? ברוח הכרזה, גם היא יוצאת לעצמאות. ושמישהו יגיד לה אחרת. היא בת 4 וחצי וזה כבר מספיק גדול לעשות ה-כ-ל לבד. או לפחות לקבל החלטה על פוסטר.
    ואם לגננת (או לאמהות מצקצקות אחרות) יש עם זה בעיה, שישתו מים.

  • טלי  On אפריל 15, 2010 at 11:07 am

    איילת – מחיאות כפיים סוערות.

    לגמרי ברצינות. (-:

  • מרמיט  On אפריל 15, 2010 at 4:59 pm

    התלבטתי אם יש לי אומץ להגיד שהיה לי אומץ…
    אבל לא נותר לי אלא להצטרף למחיאות הכפיים לאיילת.

    היום זוזו – כמעט חמש, חמסה עליה – הלכה לטקס-יומעצמאות-אזורי-של-ילדי-הגנים [=פוטו-אופ לראש המועצה] בשמלה לבנה, חולצת פסים כחולה-לבנה, מכנסיים לבנים… ומחושים של פייה מהתחפושת של פורים.

    לעצור בעדה? אני מריע לה!

  • נעמה  On אפריל 15, 2010 at 5:26 pm

    לנו לא יצא להביא יצירות לגן אבל כן יצא לי להכין מיני מגדנות עם הילדות שלי ומגדנות זה כאילו תחום שעסקתי בו בצורה מקצועית. זה אמור לפדח אותי מאוד להציג יצירה שלי/שלנו שתהיה בלתי ראויה לפי הסרגלים שלי.
    אבל זה השיעור שלי ואני עומדת בו מעת לעת.

    וגם את יכולה.

    (חוצמזה שהכי אני אוהבת שהילדות שלי יוצאות מקווים)

  • ימימה  On אפריל 15, 2010 at 6:56 pm

    באמת מחיאות כפיים לאיילת!

    בסוף עשינו משהו – היא עשתה ואני קצת הצעתי כיוונים. מקווה שלא הרסתי לה את חדוות היצירה לכל החיים. איזה מזל שיש גן שיתקן. 😛

  • איילת  On אפריל 15, 2010 at 9:36 pm

    הנה טיפ לחיים – הגננת והמורה הן תמיד הרשעות שלא מבינות. תהיי את המכילה והנפלאה.
    (וזה, בשיא הרצינות, נכון גם לגבי תיקון שגיאות כתיב בביצפר. תני לה להיות יצירתית. שהמורה תתקן, בשביל זה משלמים לה).

    מרמיט, פיה ציונית זה בדיוק מה שצריך כאן! שאל אפילו את אולמרט.

  • ימימה  On אפריל 16, 2010 at 5:46 am

    דווקא בעניין שגיאות כתיב אני לא מסכימה. המגמה היום (כבר די הרבה שנים, למעשה) של בתי הספר היא לא לתקן כדי לא לפגוע בנפש הילדים הרכה, ואני לגמרי לא מסכימה עם הגישה הזאת. ילד צריך לדעת איפה הוא טועה ואם המורה לא עושה את זה (הרבה פעמים כי היא בעצמה לא יודעת) אז מישהו צריך לעשות את זה.

  • avivamishmari  On אפריל 16, 2010 at 7:39 pm

    לא יודעת בענייני שגיאות כתיב. בענייני יצירה, שכל אחד יעשה מה שבא לו. כל הכבוד לה. ותתחדשי!

  • chellig  On אפריל 17, 2010 at 9:30 am

    תחדשי 🙂

    מי שמכין ציפור בלי מקור יודע איך היא אוכלת, את יכולה להיות בטוחה….תשאלי ותגלי 🙂

  • המשורר  On אוקטובר 10, 2010 at 7:35 am

    אופטופיק! בלי קשר בכלל – סליחה על ההתפרצות

    את חייבת, אבל חייבת, להצליח לקרוא את הספר הזה. סיימתי אותו אתמול, וחשבתי עלייך – תביני כבר לבד מדוע.

    http://www.amazon.com/Benevolence-Betrayal-Italian-Families-Fascism/dp/0312421532

    (סליחה מכולן על ההתפרצות, אבל אין לי כתובת הדוא"ל, וזו הדרך הקצרה ביותר שראיתי)

  • ימימה  On אוקטובר 10, 2010 at 2:51 pm

    תודה, אני אבדוק את זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: