חלק שני – ביות

המשך לסיפור הלידה של עמוס.

במחלקת היולדות בבילינסון קוראים בכריזה בשעה שתיים, “יש להחזיר תינוקות לתינוקייה.” גם בחדרים תלויים שלטים שאומרים כי בשעה שתיים כל האמהות, גם אלה שבביות מלא, צריכות להחזיר את התינוקות לתינוקייה. חוץ מהדרישה המקוממת, הרי שברור כי הניסוח שגוי מיסודו. להחזיר? להחזיר משמעו לתת דבר מה שקיבלתי בהשאלה למישהו שהדבר שייך לו, לא כן? והתינוק שלי – למי בדיוק הוא שייך? לתינוקייה?

עמוס יצא צורח לאוויר העולם ב-1:20 בלילה, ולא הפסיק לבכות זמן רב. ניסיתי לתת לו לינוק, מניסיון אני יודעת שזה מרגיע תינוקות שזה עתה נולדו, אבל הוא לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו וסירב. ההשערה שלי – אולי בלע קצת מים בדרך החוצה ונתקע לו איזה גרעפס ומשום כך סירב. אבל אולי סתם לא היה לו נוח באור הנאון ובאמת כשהאורות עומעמו קצת, עמוס גם השתתק מעט. (אבל עדיין היה דרוש לו עוד קצת זמן עד שהתחבר לשד, וכשעשה זאת לא היה מקצועי מספיק.)
כעבור זמן מה בחדר ההתאוששות, באה המיילדת ואמרה שהיא צריכה לקחת אותו. זה הנוהל. ארבעים דקות עם אמא בחדר התאוששות. לא האמנתי שזה קורה לי, דווקא לי, שכתבתי על כך, ובאתי מוכנה וידעתי שיש דברים שאני לא מוכנה לוותר עליהם וזה אחד מהם, אבל המיילדת התעקשה, ואמרה שבכל מקרה עוד חצי שעה מעלים אותי למחלקה, ואז אוכל ללכת אליו, וידעתי שאורי יהיה איתו, אז התעקשנו על עוד קצת זמן ובסוף העברתי אותו עם אביו לתינוקייה.
וחיכיתי. כי עוד מעט מעלים אותי, לא? אז זהו, שלא. לא יכולתי לעשות שום דבר כשאורי צלצל שוב ושוב מהתינוקייה ואמר שהתינוק בוכה בלי הפסקה ושאבוא כבר, כי היה צריך סניטר שיבוא לקחת אותי, ו"יש רק ארבעה סניטרים בכל בית החולים, והם עסוקים" וככה נשארתי שם עוד ועוד, כשבינתיים תינוק – אולי רעב כי לא הספיק לאכול קודם, אולי סתם עצבני על זה שהשכיבו אותו על הגב כשיש לו גרעפס להוציא כבר איזה שעתיים ובשביל זה מישהו צריך להחזיק אותו במאונך, ואולי סתם חש לא בנוח בניאונים המבהיקים – צורח וזקוק לאמא. זה הכל. רק אמא. עד שבסוף התחלתי לצרוח גם אני שלא מעניין אותי כמה סניטרים יש בבית חולים, לתינוק הזה יש אמא אחת בלבד, והוא צריך להיות איתה ואני לא מבינה מה היה לכם דחוף כל כך לקחת אותו אם במילא אין אף אחד שמטפל בו שם ולמה אתם מתעללים בתינוקות ומה אתם חושבים שתינוקות לא מרגישים ולמה התינוק צריך לצרוח (שאלה שעליה נעניתי ב"מאיפה את יודעת שהוא צורח?" כאילו אלמלא ידעתי היה לו טוב יותר) ושאם לא לוקחים אותי אני יורדת מהמיטה ועולה אליו בעצמי, עד שנמאס להם מהמשוגעת והביאו סניטר והעלו אותי למחלקה, ושם כרגיל שאלו אותי אם אני יכולה ללכת כשכל מה שרציתי היה לרוץ ומה הבעיה בכלל ללכת והיה צריך עוד קצת לבדוק אותי ואז לשחרר אותי לתינוקייה, לתינוק שבינתיים התייאש קצת מהבכי וכבה, וככה, אחרי לידה, ויותר משתים עשרה שעות שלא ישנתי, אני בתינוקייה כי לא משחררים את התינוק עד שיבדוק אותו רופא, נכנסת לחדר הנקה, מנסה שוב להניק ואחר כך מכבה את האורות, מקרבת אלי את אקווריום הפלסטיק של עמוס, מחברת שתי כורסאות ומתקפלת לתוכן ומנסה לישון קצת, עד שיגיע רופא (בחמש, ואנחנו אחרונים בתור) וישחרר אותנו קצת לישון.

"למה את צריכה בכלל את הביות המלא הזה?” שאלה אותי האחות ממחלקת היולדות כשראתה אותי שם עדיין בבוקר. "תלכי ותנוחי.” זה בטח מה שהנחה אותם גם כשכתבו את ההוראה המצחיקה (טוב, לא באמת) “להחזיר" את התינוקות לתינוקייה בין שתיים לארבע. כולנו פולנים ובין שתיים לארבע נחים! בין שהתינוק ישן ובין שלא! את צריכה לנוח ותעזבי אותך באמ'שלך ממה שקורה עם היצור שזה עתה הבאת לעולם, כאילו שאכפת לו באמת אם הוא לידך או לא. כאילו שהוא יכול להרגיש את זה. (אגב, לא הבאתי את עמוס לתינוקייה. התחבאנו בחדר וקיווינו שלא ימצאו אותנו.) איך אני אנוח כשאני יודעת שהוא בוכה וזקוק לי? עניתי לה. אני אישן רק אם ייתנו לי את התינוק ואלך לחדר, או שיביאו לי מיטה לתינוקייה. אין אפשרות אחרת. ואז נגמרו הבדיקות והלכנו מאושרים ותשושים לדרכנו.

ידעתי שזה לא תקין פוליטית לכתוב את הכתבה ההיא על הביות, וניסיתי להיות די רכה בעניין הזה, אבל פה בבלוג שלי התקינות הפוליטית היא ממני והלאה. כן, תינוק אחרי לידה צריך להיות עם אמא. נכון, אמהות עייפות לפעמים אחרי לידה, ולפעמים לא נוח להן ולפעמים היתה לידה קשה ולפעמים נשים לא רוצות מיד לראות את הילדים שלהן, וזה עוד לפני שדיברנו על הניסויים עם הכבשים והאפידורל (כבשים שקיבלו אפידורל לא גילו עניין בוולדות שלהן) ועל ההתערבות ההורמונלית שגורמים חומרים כמו פיטוצין שניתנים לזירוז הלידה לפעמים ולכיווץ הרחם כמעט תמיד, התערבות שמשבשת את המהלך ההורמונלי התקין שלאחר הלידה ויכולה לשבש גם את הבונדינג הראשוני. ועם כל זה – ונגיד שעברתי לידה טבעית ואני פנתרה ויכולה לקום מיד אחריה ולהיות עם התינוק שלי, או, עדיף – להיות עם התינוק שלי בלי לקום – (כי בכל זאת עברתי לידה, גם אם אני מרגישה פנתרה), ונגיד שהצלחתי לחיות שלושים ותשע שנים בלי להיכנע לאיזו שטיפת מוח מוזרה שאומרת שמנוחה לאחר לידה משמעה הרחקה מהתינוק (בדרך כלל ההיפך הוא הנכון), אני לא רואה כל סיבה לא לאפשר את זה. כי תינוק שזה עתה נולד צריך להיות במקום אחד בלבד (אם הוא בריא) – על אמא, לא כל שכן אם הוא בוכה בלי הפסקה. (והנה אני תקינה פוליטית ולא מזכירה במילה את האחריות של האם כלפי התינוק שזה עתה הביאה לעולם, אחריות שמתחילה מרגע שהתינוק יוצא לאוויר העולם, לא מרגע שהוא משתחרר מבית החולים. אופס, שוב יצאתי לא תקינה?) ולתת לתינוק לבכות בלי הפסקה, כששתי קומות מתחתיו יש אופציה טובה להרגעה, זו התעללות. אין לזה הגדרה אחרת. ואם יש אמא בריאה וכשירה שיכולה לגשת אליו, להפריד ביניהם זה פשע. ואם האבא בסביבה ורוצה לקחת אותו לאמא עד שיגיע רופא, כפי שהציע אורי, לקרוא למאבטחים שירחיקו אותו ולהתווכח ולומר שאסור, זו חרפה לבית החולים. התינוק לא של בית החולים, גם לא בין שתיים לארבע.
(כן, אני יודעת שיש מצוקה אמיתית של נאונטולוגים. ועם המצוקה הזאת, כמו שכתבתי בכתבה, יש בתי חולים – וביניהם סורוקה, שבו מספר הלידות הגבוה ביותר בארץ – שמאפשרים ביות מלא באמת גם בליל הלידה.)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שגית  On אפריל 3, 2011 at 11:17 am

    אוי, קרעת לי את הלב. את צודקת בכל מילה. איתך בליבי. שגית

    • Mina  On מאי 16, 2017 at 4:52 am

      Pin my tail and call me a donkye, that really helped.

  • נעמה  On אפריל 3, 2011 at 6:27 pm

    אוף, העלית לי דמעות. החלק היחיד שזכור לי לרעה מהלידה של אורי זה שעות ההפרדה שלאחר הלידה, עד שהגענו לביות מלא. וזה עוד אחרי שהלכתי במיוחד בגלל הסיבה הזו ללדת בהדסה עין כרם הידוע בביות מלא מרגע הלידה (נולד פג, אבל במצב מצוין ואין לי ספק שהשעות האלה איתי במקום עם הבקבוק בתינוקיה היו עושות לשנינו רק טוב).
    אני כל כך מסכימה עם מה שכתבת. ההפרדה הזו לא נובעת ממחסור ברופאים או בסניטרים או כל דבר אחר, הרי אפשר היה לארגן את זה כך שהתינוקות יחכו לבדיקות האלה ליד אמא שלהם. זו פשוט תפיסה אנכרוניסטית ודפוקה שאומרת שהתינוק מפריע לאמא לנוח. כאילו אפשר לנוח בלעדיו.

  • רוני  On אפריל 3, 2011 at 8:51 pm

    אני קוראת ובא לי למות מזה.
    את ינאי עוד לקחו לי לחצי שעה לפני שצרחתי על כולם ולקחתי אותו בחזרה, ולא "החזרתי" אותו למרות שבחצות כל השותפות שלי לחדר התלוננו, והאחות האחראית החתימה אותי על טופס שכתוב שאני לוקחת אותו ומאותו רגע הוא "באחריותי" (כבר 11 שנים אני מסתכלת עליו מדי פעם ונזכרת איך ניסו להפחיד אותי עם זה). הוא נשאר איתי כל הזמן.
    ושתי הבנות, אפילו בחדר בדיקות הנוראי עם החימום הייתי איתן.
    יש נשים שזה לא מתאים להן. אני לא מתערבת לאף אחת בבחירות שלה, אבל למה דווקא הבחירה שלנו כל כך מבהילה את המערכת? למה אמא שרוצה להישאר עם התינוק שלה היא המשוגעת?
    (לא מאמינה שיצא ממני כזה רגש. כבר 3.5 שנים מאז הלידה האחרונה. חשבתי ששכחתי מזה).

    ההפרדה הזאת, לדעתי, היא גם כי יותר נוח להם לעשות מה שהם רוצים. האמהות מפריעות נורא, עם כל הרגשות וההורמונים האלה.

    • רוני  On אפריל 3, 2011 at 8:53 pm

      ועוד שתיים: את כל זה עשיתי עם פיטוצין בלידה הראשונה ואפידורל בשתי האחרות. אצלי זה לא השפיע בכלל על התשוקה להחזיק אותם בידיים כל הזמן.

      והכי הכי חשוב: עמוס! איזה שם נפלא, והמון מזל טוב. אני מתביישת לי ששכחתי קודם 🙂

      • ימימה  On אפריל 3, 2011 at 9:08 pm

        תודה גם לך כמובן. (לא ראיתי את תגובותייך קודם…)

  • ימימה  On אפריל 3, 2011 at 8:51 pm

    תודה על ההשתתפות בצער. זה כבר כל כך מאחורי שכמעט חשבתי לוותר על הכתיבה, אף על פי שהבטחתי, ואני שמחה שלא ויתרתי. כשכתבתי את הכתבה אחד הדברים שכולם אמרו היה שחייבים להתייחס לאם ולתינוק בשלב זה של חייהם כאל יחידה אחת. מעצבן שזה לא מובן מאליו.

  • זו ש  On אפריל 4, 2011 at 5:21 pm

    מזל טוב! הצטערתי לשמוע על המדיניות המטומטמת שמנעה ממך ביות מלא. אין לי ילדים ואני גם לא מתכננת, אבל זה מקומם בכל רמה שהיא. ובעיקר – לאיים בהזמנת מאבטחים כי אבא של הילד רצה לקחת אותו לאמא שלו? על המקום הייתי מזמינה משטרה ומתלוננת שחוטפים לי את הילד.

    • אורי האבא  On אפריל 6, 2011 at 6:17 pm

      זה מה שאמרתי לאחות! שנהלי בית החולים חלים על בית החולים, לא עלי, ושאם היא משאירה את התינוק בתינוקיה בניגוד לרצוני, למרות שאני מוכן לחתום על איזה טופס ויתור שרק יתנו לי, אז היא חוטפת את התינוק. אז האחות ענתה שהיא לא יכולה לתת לי לחתום על טופס ויתור רפואי, ושאם אני לוקח את התינוק "זה נגד החוק". עניתי לה שהתינוק הזה שלי ובאחריותי, וגם אם אנתק אותו עכשיו ממד הדופק, אוציא אותו ממנורת החימום של העוף בגריל ואסע איתו על המקום הביתה, עדיין זה יהיה חוקי למהדרין. מסתבר שיש אחיות שחושבות שלביה"ח חזקה משפטית על התינוק.

      אגב, אחרי שביקשתי לקחת את התינוק לאמא שלו ולהחזיר אותו לבדיקה של הרופא בחמש היא אמרה שבשום פנים ואופן היא לא תסכים שהילד שלנו ייבדק לפני ילדים אחרים שהגיעו לפניו. לא הבנתי מאיפה זה נופל עלי. ידעתי שאני עייף והכל, אבל לא הרגשתי שאני מאבד קשר עם המציאות. אמרתי לה שאני לא מחפש לחתוך את התור, שנחזיר את הילד בחמש ונחכה כמה שצריך לבדיקת הרופא. הבנתי שהיא פשוט מנסה להאחז בכל קצה חוט של זנב שור עשוי מקש שבור כדי שלא אקח את עמוס.

  • ימימה  On אפריל 4, 2011 at 7:35 pm

    תודה. וזה נכון אחרי מעשה אנחנו חכמים מאוד. ברגע שזה קורה, קשה מאוד למצוא את המילים. אני יודעת מצוין להיות לוחמנית על הנייר, והנה, גם לי זה קרה.

    • Robbie  On מאי 16, 2017 at 5:08 am

      What are you saying, man? I realize everyones got their own vioetwinp, but really? Listen, your web site is awesome. I like the effort you put into it, specially with the vids and the pics. But, come on. Theres gotta be a better way to say this, a way that doesnt make it seem like most people here is stupid!

  • סאלי תדמור  On אפריל 4, 2011 at 8:27 pm

    כל מילה

  • מואדיבּ  On אפריל 11, 2011 at 9:32 am

    יוווווווווווווו!

    ברכות ואיחולים לשניכם!

    (והרבה לילות של שינה. כן, גם שלכם)

  • ימימה  On אפריל 11, 2011 at 7:23 pm

    תודה! (שלחתי לך מייל, אבל אני מניחה שאתה לא משתמש יותר במייל הישן שלך.)

  • avivamishmari  On מאי 12, 2011 at 7:42 pm

    הגעתי באיחור אבל הטקסט עדיין חזק, וממש בסדר שהוא לא תקין.
    כמה מקומם העיוות הזה של ההפרדה אחרי הלידה, שבמקור התחיל בבורות לגבי הצרכים של תינוק ויולדת, המשיך מתוך הרגל והיום כבר הגיע לכדי רשעות.

  • דפנה י.  On דצמבר 4, 2011 at 12:27 am

    תודה על שני פוסטים מרתקים (חלק א' וב') וההפניות לדיון בעיתון "הארץ".

    קראתי בשקיקה וכמעט כל משפט חילץ ממני הנהוני הסכמה וקריאות נלהבות.

    המון בריאות ונחת לכולכם.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: