על לידות בית

מאמר שפרסמתי באונלייף.

בחמש מאות-שש מאות מילה קצת קשה להכיל הכול, לכן לא פירטתי. אני עונה כאן במהירות לתגובות במאמר. התשובה למגיבה שהתרעמה על נוכחות ילדים בלידה היא – רוב יולדות הבית לא יולדות כשילדיהן בבית (ואפילו אלה שכן אינן משוגעות!). ועם זאת, אם לא מצאו בייביסיטר, בדרך כלל יש אבא שיוכל לשמור על הילדים, והיולדת נשארת עם המיילדת, כך שהיא לא לבד. נסיעה לבית חולים ללדת בלי מלווה, רק כי מי שאמור לשמור על הילדים לא הגיע יכולה להיות חוויה הרבה יותר מפחידה מלידה בבית כשבן הזוג שומר על הילדים. וכמובן, זו היתה רק דוגמה לטרדות שמופיעות לפני הלידה. בדרך כלל רוב הנשים מספיקות להזעיק בייביסיטר.

נתוני לידות הבית בישראל כפי שנאספו על ידי אבנר שיפטן וענת תל אורן מצביעים בבירור על תוצאות מיילדותיות טובות יותר בבית. בשנים 2003 עד 2009 שיעור לידות הבית שהסתיימו בלידה נרתיקית בריאה נע בין 95 ל-97 אחוז, נתונים שכל בית חולים היה יכול להתגאות בו. שיעור ההעברות לניתוחים קיסריים בשנים אלה נע בין 2.7 ל-4.2, רחוק מאוד ממה שיש לכל בית חולים להציע. שיעור הלידות המכשירניות נע בין חצי אחוז לאחוז וחצי באותן שנים – שוב, רחוק מאוד ממה שיש לבתי חולים להציע. יש עוד נתונים אך תקצר היריעה, הרעיון ברור – בישראל ללידות בית תוצאות מיילדותיות טובות יותר מלידות בית חולים.

על הסתבכות פתאומית לא ממש כתבתי במאמר רק רמזתי, אז אוסיף: כמעט ואין דבר כזה "הסתבכות פתאומית" בלידה. אם יש סיבוך אפשר לשים לב לסימנים זמן מה קודם לכן, ובמקרה של מיילדת האחראית על יולדת אחת זה קל יותר. לכן בבית חולים יגידו שזה "פתאומי" כי "פתאום" שמו לב לזה, לא כי "פתאום" זה נוצר. המיילדת פשוט עסקה ביולדות אחרות בינתיים. העברה לבית חולים אפשרית במקרה של לידת בית, זה לא חתונה קתולית. וגם עם סיבוכים שדורשים ניתוח מיידי כמו שמט חבל טבור אפשר להסתדר בבית. (המיילדת תלווה את היולדת עד לחדר הניתוח כשהיא תומכת בראש של העובר מבפנים. בדיוק כמו שקרה לי עם אבישג, רק זה ייקח קצת יותר זמן.)

וגם נעמה כרמי כתבה דברי טעם, כפי שהיא כותבת בדרך כלל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלמואדּיבּ  On דצמבר 18, 2011 at 7:55 am

    לא כל כך פשוט. ממש לא כל כך פשוט.

    מצד אחד – עומדת הזכות הערכית של אשה להחליט אם להכנס לבית חולים או לא.

    מצד שני – גם בריאותו של העובר נכנסת לשיקול, ואנחנו הרי מאפשרים למדינה להתערב בשיקול הדעת של הורים כשזה נראה כנוגד את טובת הילדים. החוק אוסר על הכאת ילדים – גם אם ההורה טוען שמדובר במכות חינוכיות שהן לטובתו של הילד. האם קו התיחום בין הזמן בו אסור למדינה להתערב לבין הזמן בו החוק מחיב להתערב, הוא ניתוק חבל הטבור? או אולי פתיחה של שש אצבעות ומעלה?

    זה לא כל כך פשוט, משום שהמדינה מסדירה גם את ההתנהלות בבית החולים. רק למיילדת בעלת רשיון מהמדינה מותר לעבוד כמיילדת בבית החולים – ושם היא כפופה לפרוטוקולים ולהנחיות. האם אותה מיילדת, אם תיילד מחוץ לבית החולים, תהיה חופשיה לנהוג שלא לפי ההנחיות המקצועיות?
    באופן טבעי, אני דוקא מצפה שמי שתומך בלידות בית, יתמוך בהסדרת הנושא, בקביעת תקנות מי מורשה ליילד בבית (ואני מדייק: לא מי האמא שמותר לה, אלא מי הגורם הרפואי שמותר לו ליילד מחוץ לבית חולים בצורה מתוכננת), באיזו דרך צריך לעשות זאת, ועוד.
    יתר על כן – אני מצפה שכחלק מההסדרה, יוסדר גם נושא הפרוטוקול הרפואי והציוד. אדרבא, שמיילדת שמגיעה ליילד בבית, תוכל להביא איתה מוניטור נייד כדי לנטר את מצב העובר, שיהיה ציוד רפואי נדרש, וכל מה שגורמי המקצוע – לאו דוקא כאלו שהם בעלי אינטרס – יחשבו שצריך להיות שם.

    • sunflowerphilosophy  On דצמבר 18, 2011 at 8:19 am

      אלמואדיב, כל מה שאתה מציע הגיוני מאד. רק שזה כבר קיים. יש 18 מיילדות בית הישראל, כולן מורשות ע"י משרד הבריאות ליילד בבית בצמוד לפרוטוקולים שקיימים. כל מיילדת צריכה לעבור השתלמות בהחאיית ילוד אחת לשנה, למשל, ויש רשימה של ציוד שעליה להביא עמה, ביניהם מכשיר דופלר לניטור (שהיא משתמשת בו אחת לחצי שעה), אמבו, עירוי נוזלים, ותרופות לכיווץ הרחם במקרה של דימום.

      הבעיה היא שמשרד הבריאות ממשיך לכבול את ידיהן שלא לצורך וללא התייחסות לחומר המחקרי הרב ולפרוטוקולים המקובלים במדינות שבהן לידת בית זה חלק מהממסד הרפואי ומכוסה ע"י ביטוח הבריאות הממשלתי (כגון בריטניה, קנדה, אוסטרליה, והולנד). אם משרד הבריאות נותן רשיון למיילדת ליילד בבית, היא בעצם ממנה אותה כאחראית ואמור לבטוח בשיקול דעתה המקצועי איזו לידה תתאים ללידת בית ואיזו לא. בדיוק כמו שהוא סומך על שיקול דעתו המקצועי של רופא מיילד, איזו אישה מתאימה ללידה רגילה ואיזו לניתוח קיסרי. זה מקצוע שלו, זו המומחיות שלו, והם סומכים עליו ולא כופים עליו הנחיות כאלה ואחרות. אך במקרה של מיילדת בית, הוא מציע כל מיני תנאים מגוחכים: שיולדת בית תביא אישור בריאות נפשית ופיזית מרופא משפחה (כאילו שהוא יכול לדעת יותר טוב מהמיילדת אם האישה שפויה ו/או בריאה); שאחרי ירידת מים צלולים יפנו את האישה באמצע הלידה לחדר לידה (?!?! לא רק שאין לזה שום סיבה רפואית, כי לא יעשו שום דבר בבית החולים במקרה כזה, אלא כל ההעברה לבית החולים רק חושפת את היולדת לחיידקים מיותרים ומעלה את הסיכון לזיהום), ועוד כל מיני דברים לא מבוססי עובדות.

      • אלמואדּיבּ  On דצמבר 18, 2011 at 8:39 am

        רק הערה קצרה:

        כתבת "…בדיוק כמו שהוא סומך על שיקול דעתו המקצועי של רופא מיילד, איזו אישה מתאימה ללידה רגילה ואיזו לניתוח קיסרי. זה מקצוע שלו, זו המומחיות שלו, והם סומכים עליו ולא כופים עליו הנחיות כאלה ואחרות…"

        זה, לא מדוייק.

        כל רופאה שעובדת בבית החולים, כפופה לפרוטוקולים ולהנחיות בית החולים, ואלו נכתבים בהתאם להנחיות מקצועיות. לתת לרופאה מומחית בגניקולוגיה ליילד זה לא רישום תעודה של "שגר ושכח". גם בבית החולים – יש מגבלות על מה מותר ומה אסור. לעניות דעתי, הסדרת הנושא דוקא תגדיל את מספר לידות הבית, משום שכאשר יודעים שמדובר בנושא בפיקוח, בפרוצדורה מוסדרת ולא פרטצ'ית – גם נשים שנרתעות מכך כיום, תשקולנה זאת בחיוב.

    • רבקולית  On דצמבר 18, 2011 at 10:48 am

      הוי מואדיב, אתה כזה תמים. כעובדת לשעבר בבית חולים אני יכולה להגיד – המוניטור לא שם כדי באמת לנטר אלא כדי לכסתח במקרה של תביעה משפטית. הפרוטוקולים כבודם במקומם מונח, בבתי חולים יש נטייה להתערבות יתר. חברתי שהיא אחות אחראית במחלקה לגינקולוגיה ומיילדות שילדה שם מצטערת שהקשיבה למנהל המחלקה שזירז את הלידה שלא לצורך, ואז כשהזירוז פעל חלקית הלך על לידת ואקום. המסכנה התקשתה ללכת תקופה ארוכה אחרי הלידה.

      זוג אחר איבד את בתו בלידה, זה היה בכל החדשות
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3682755,00.html

      שום דבר לא בטוח או נכון או מפוקח יותר בבתי חולים.

      • אלמואדּיבּ  On דצמבר 18, 2011 at 11:11 am

        רבקה,

        אני חושש שלקחת את הדברים מעט הצידה.

        אני מסכים שבבתי החולים לא הכל מושלם – ואפילו מוכן להסכים שיש נטיה להתערבות יתר (1).
        אני לא מוכן להסכים לטענה כי אם בבית החולים לא הכל מושלם, אז לא צריך שום פיקוח או הסדרה על לידות בית. אני גם לא מסכים לקביעה שלך כי המוניטור משמש כעלה תאנה בלבד – אבל אולי גם אני לא אובייקטיבי – אשתי עבדה בעבר כרופאה במחלקת נשים בבית חולים, והשתמשה באופן שגרתי במכשירי דימות כמו המוניטור – ובהתאם לפרוטוקול שהיה בתוקף במחלקה אז.

        נ.ב.
        יווווווווווווווווו! מזמן לא שמעתי ממך!

        (1) הסיבה העיקרית להתערבות יתר היא רפואה מתגוננת, אבל זה כבר באמת דיון אחר.

  • ימימה  On דצמבר 19, 2011 at 7:49 am

    אבל מואדיב (נחמד לראות אותך כאן!) רפואה מתגוננת זה בדיוק מה שרבקה אמרה. זה מתחיל במוניטור. הרי לא רוצים שיקרה שום דבר, חייבים לנטר. יש בעיה בלידות, כי יש שם שני יצורים חיים ובריאים בדרך כלל (הנחת העבודה היא שהעובר בריא, היולדת לא תמיד, אבל את זה אפשר לדעת), שאחד מהם מתעקש להסתיר מאיתנו מידע. אז נשיג אותו בכל דרך אפשרית, גם אם כבר הוכח שהיא לא יעילה. יש מחקר מפורסם שנועד להראות אאל"ט ששימוש בניטור רציף מפחית את שיעור היילודים עם שיתוק מוחין, ומה שיצא הוא לא רק שזה לא עזר בכך, אלא גם תרם לעלייה משמעותית בניתוחים קיסריים.

    רופאים יודעים שהאמינות של המוניטור היא כחמישים אחוז. אפשר באותה מידה גם להטיל מטבע. אבל, כמו שרבקה אמרה, במקרה של תביעה תמיד יהיה להם פלט של מוניטור שיאמר – היינו חייבים לעשות את זה. ואף פעם, אגב, אין תביעות על ניתוחים קיסריים מיותרים. יכול להיות שהתפקיד הנוסף של המוניטור הוא להיות המכשיר שישכנע את היולדת שהצילו לה את התינוק. וכמו שאמרה החמניה פה מעלי, זה לא שבלידת בית לא מנטרים את התינוק, מנטרים אותו, אבל לא כל הזמן, מה שמאפשר לאישה לנוע בחופשיות ולעזור לעצמה ולתינוק.

    מעבר להגבלות המקצועיות הנוספות שאפשר להתווכח אם הן הכרחיות או לא במסמך החדש, הרי שההנחיה להוכיח שפיות היא המציקה מכל. זה ממש ציד מכשפות, נראה כאילו יותר ויותר רוצים "לביית" את החלק החייתי שלנו, זה שלא מתחשב בטכולוגיה ומביא ילדים לעולם באותן שיטות שנהגו מאז ומעולם. אז לא, זה לא יקרה! חייבים לערב פה עוד מישהו! וכמו שהנתונים מלידות בית בארץ מראים, ככל הנראה יש מספיק פיקוח של המיילדות על עצמן כדי שהתוצאות המיילדותיות יהיו מרשימות מאוד. למה לא מבקשים אישור שפיות מאישה שהולכת ללדת במקום שבו שיעור הניתוחים הקיסריים נושק ל-30 אחוז? זה נראה לי הרבה יותר מסוכן.

  • אלמואדּיבּ  On דצמבר 19, 2011 at 9:04 am

    אני מרגיש כמו ברנרד שו – על העקרון הסכמנו, המחלוקת תהיה – אם בכלל – בפרטים.

    אין לי התנגדות עקרונית ללידות בית, כשלא צפוי סיבוך כלשהו בלידה. למען האמת, כשצפוי סיבוך כזה, אני לא מצפה מיולדת או ממיילדת לנסות לבצע לידת בית – אני מניח ששתיהן תלכנה לבית החולים מיוזמתן.

    אגב, מיילדת פרטית אפשר לקחת גם בלידה בבית החולים, ואז יש מיילדת אחת ליולדת אחת. מתוך X הלידות הרי את הרפואה הפרטית בתוך בית החולים הציבורי לא המצאנו אנחנו, זה קיים, כפי שיש יולדות שלוקחות רופאה באופן פרטי, או מרדימה שתעשה עבורה את האפידורל בדיוק כפי שהיא רוצה.

    התמיכה העקרונית שלי היא בהסדרת הנושא. האם צריך אישור שפיות? אין לי ויכוח גם כאן שמדובר בדרישה על גבול ההזויה. אם כבר צריך אישור שפיות, היה צריך אותו כדי להרות – ולמזלנו איננו חיים במדינה טוטליטרית עד כדי כך. מצד שני, אני שב וחוזר – לדעתי חייבת להיות הסדרה של הנושא, וזה כחלק מאחריותה של המדינה על בריאות הציבור. אני מצפה שאם לפי הכללים יש קבוצת בדיקות ו/או חיסונים שמקבל יילוד – שייצרו את האפשרות למיילדת לעשות את הדברים הללו גם בביתה של היולדת, בלידת בית.

  • ימימה  On דצמבר 19, 2011 at 9:26 am

    אז זהו, שיש כבר הסדרה, זה רק הוספת פרטים מכבידים ובלתי הכרחיים (כמו הדוגמה שנתתי במאמר באונלייף של הפינוי לבית חולים שש שעות אחרי ירידת מים). וכמובן, הוכחת השפיות האידיוטית.

    ומיילדות בית נותנות ויטמין קיי ועושות בדיקת פי-קיי-יו. יולדות בית מתחייבות לראות רופא ילדים תוך יממה מהלידה אאל"ט כבר עכשיו. בעניין חיסונים – אין במדינה חוק שמחייב הורים לחסן, ועל עצמי אעיד שכל שלושת ילדי לא קיבלו את החיסון הראשון בבית חולים, אלא מאוחר יותר, בין חודש לשלושה חודשים אחרי הלידה, בטיפת חלב. אם מישהי רוצה לחסן מיד היא יכולה באותה מידה ללכת לטיפת חלב. לחייב אותה רק בגלל שילדה בבית? ודווקא את החיסון הכה שנוי במחלוקת הספציפי הראשון? (הרי הילד לא הולך עכשיו להידקר ממחט מזוהמת או לקיים יחסי מין…)

    בקיצור, הכול מוסדר, והתוספות – מיותרות.

  • רבקולית  On דצמבר 19, 2011 at 10:45 am

    היי בחזרה מואדיב 🙂 בשמחות!

  • זדה  On ינואר 3, 2012 at 7:36 pm

    אין לי באמת סיבה להגיב, לא אפתיע אף אחד אם אומר שאני תומכת בדברי ימימה. אז אני כאן רק כדי לנפנף לשלום לפורום השפה העברית של לפני כך וכך שנים שהתכנס לו כאן. תענוג לפגוש אתכם פתאום, אחחח…

    • Jeneva  On מאי 16, 2017 at 4:17 am

      I found just what I was needed, and it was enttaerining!

  • ימימה  On ינואר 3, 2012 at 8:30 pm

    גם אותך תענוג לפגוש, ואני שמחה שאת תומכת בדברי. (האם גם את מיולדות הבית? אתמהה.)

    • זדה  On ינואר 4, 2012 at 6:40 am

      למה תתמהי כל-כך? כבר כתבתי לך פעם שאני מהז'אנר.
      עכשיו אני נזכרת שבכלל לא עברת באזור כשבעקבות כתבה שלך על ביות התפתח דיון סוער בפורום.
      עד כה אני מיולדות הביתחולים, אבל לא מתחייבת על הפעמים הבאות.

      • ימימה  On ינואר 4, 2012 at 7:48 am

        אוי, כמה מצער שלא עברתי באזור. 😦 יש לך קישור לדיון?

        מאחלת לך לידות טובות בעתיד בכלל, ובבית בפרט.

  • זדה  On ינואר 4, 2012 at 8:08 am

    תודה, גם לך!
    וקבלי: http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-14439-28338412,00.html

    • ימימה  On ינואר 4, 2012 at 9:36 am

      תודה על הברכה ועל הקישור. (לידות בבית כבר לא יהיו לי כנראה, פשוט לא יהיו עוד לידות, אם לא יהיו תקלות בדרך…)

      הדיון שלך עם מיכי מרתק. לא ידעתי שהיא עובדת בתל השומר. (כמיילדת? האומנם?) חוסר ההבנה שלה את המסמך מייצג כל כך את המערכת שזה מייאש. אחרי ניתוח קיסרי אי אפשר להרים את הילד? די, נו, באמת! אז שיאפשרו ליווי. זו הבת שלה! היא לא היתה יכולה להישאר איתה לילה? ובלילה שאחרי – הרי היא אמורה להיות מסגלת לטפל בילד. מיכי היא עדיין "שאינו יודע לשאול" מבחינתי, אם ככה היא מגיבה. אני אישית קיבלתי את אבישג לצדי שלוש שעות לאחר ניתוח בהרדמה מלאה והיינו בביות מלא שלושה ימים (קיבלנו קיצור תקופה על סעיפי התנהגות טובה, סיום האנטיביוטיקה וערב חג). מה זה הקשקוש הזה? כל כך מייצג את תל השומר. ושלא יספרו לך שיש ביות מלא בתל השומר. עניין הביות בלילה לגמרי לא סגור אצלם ומשתנה חדשים לבקרים, ועניין הביות ביום – נו באמת, כשתינוק מופרד מאמו לשש שעות לאחר הלידה זה נקרא ביות מלא? כשבכל החלפת משמרת של אחיות צריך להביא תינוקות לצינוקייה זה נקרא ביות מלא? המצב כיום בתל השומר הוא שאם אישה "אינה יודעת לשאול" והרבה יותר מזה – יודעת אבל לא מספיק חזקה לעמוד על שלה, ורוב הנשים אינן מספיק חזקות אחרי לידה – היא יכולה לסבול מפרידה של שמונה ותשע שעות מהתינוק אם אתרע מזלה ללדת בשעה לא נוחה בלילה.

      אני חייבת לחזור לעבוד, אבל השרשור הזה הקפיץ לי את הפיוז הישן והטוב.

      ואת – המשיכי להיות פעילה בתחום החשוב הזה. (באמת בושה לי, אבל לא זכרתי שאת מהז'אנר. ועכשיו הולכת לעבוד.)

      • זדה  On ינואר 4, 2012 at 8:35 pm

        כן…

        לגבי מיכי – אני לא יודעת מה בדיוק התפקיד שלה איך היא קשורה.

        לגבי הביות – אני שנים אומרת לכל מי שרק מוכנה לשמוע שלא חשוב אם הכותרת היא "ביות מלא" או "ביות חלקי" או "ביות גמיש" או כל הגדרה אחרת – כי להגדרות האלה אין משמעות אחידה בבתי החולים השונים. כבר פגשתי בית חולים שמצהיר על ביות מלא ואח"כ בזמן אמת מסביר שהביות המלא חל בשעות היום בלבד P: בשביל לברר מה באמת המדיניות של בית החולים צריך לרדת לפרטים. בהדסה עין כרם, למשל, ביות מלא זה על אמת! את פשוט מגיעה למחלקה שאין בה תינוקייה. והרופא אשכרה בא אלייך לחדר לבדוק את התינוק! קטע חזק, אה?

  • זדה  On ינואר 4, 2012 at 8:37 pm

    אז אסור פה להשתמש בסוגריים מזוותים? נמחקו לי בשורה הראשונה המילים "אנחה כבדה" (בתקווה שגרשיים זה בסדר).

    • ימימה  On ינואר 4, 2012 at 9:02 pm

      חזק לגמרי. הייתי שם בביקור, כידוע (כשכתבתי את הכתבה). ובנוגע לסוגריים – אני לא מכירה מספיק את כללי המקום…

      • זדה  On ינואר 5, 2012 at 9:25 am

        אוי, כמובן, שכחתי.. אז לא חידשתי לך.
        חשוב לי לציין שגם בעין כרם הגישה להנקה לא תמיד אידיאלית. זה שלוקחים את הביות המלא ברצינות – זה צעד חשוב ראשון. אחריו כדאי שיבואו עוד כמה צעדים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: