ובשולי הדברים – אם כבר התחלנו לדבר על הורות

בעקבות תקלה מצערת בשיקול הדעת, התנדבתי לערוך את אלבומי סוף השנה בגן של איילת. כמות תמונות הילדים שצפיתי בהן בשבועות האחרונים, תמונות שמיינתי וסידרתי ויישרתי והקטנתי והגדלתי וסובבתי ועיצבתי אוטומטית לא היתה מביישת פדופיל מנוסה. כשמסתכלים בתמונות של ילדים קל לשים לב כמה הצלם השתדל. מי שלא טורח וכורע ברך או לפחות מנמיך קצת את המצלמה, מקבל ילד מעוות עם ראש גדול וגוף קטן.

אם ילד מצביע על משהו ורוצה שתראו אותו גם, הסיכוי שתצליחו לעשות את זה יהיה קטן מאוד, ויהיו הרבה ניחושים כושלים בדרך, אם לא תרדו אל הגובה שלו ותנסו לראות מה באמת הוא רואה. וגם להיפך, אם אתם מנסים להראות לילדה משהו, מצביעים ומסבירים ולא מבינים למה היא לא רואה כלום, נסו לכרוע לידה, להבין מה היא באמת רואה, ואז שוב להצביע ולהסביר.

האם יש צורך להסביר אחרי זה שכדי לדבר עם ילדים, להבין ילדים, להסביר לילדים, צריך לראות את מה שהם רואים, מהזווית שהם רואים, פיזית ומטפורית? דומני שהעניין מובן, אבל בכל זאת הוספתי את ההסבר.

וכדי לראות את הילד כפי גודלו האמיתי, גם בשביל זה צריך להתכופף קצת. נכון שבמקרה שלי זה לא הרבה התכופפות, אבל גם אם קשה לכם – לכו לשיעור יוגה לפחות פעם בשבוע, זה מחולל פלאים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: