כמו ביום כיפור, כשהצם (במקרה שלי הצמה) חולם (במקרה שלי, חולמת) על ארוחה דשנה או סתם שלוק של מים, כך גם היום, שבוע אחרי הגמילה מפייסבוק חלמתי שאני מעדכנת סטטוס בלי לשים לב, ומיד מוחקת, לפני שמישהו ישים לב שאני מזייפת בצום שגזרתי על עצמי.
חבל שאני לא יכולה לכתוב על זה בפייסבוק.
איך ראיתי את האור
כמו כל חוזר בתשובה, וסליחה על האסוציאיות הדתיות שלי היום, גם לי יש עניינים שאני רוצה להטיף להם. אנסה להגיש זאת כשירות לציבור ההורים ולא כדרשת מיסיון, ונראה אם אצליח. נזכרתי בעניין אחד כזה כשקראתי את הטור של חנוך דאום היום. דווקא הצחיק אותי, כן? אבל מה שלא מצחיק אותי זה, כמו שדאום עצמו הגדיר זאת, ילדים שעושים את הצרכים שלהם על עצמם. ועוד פחות מצחיק זה הורים שמשאירים את הילד עם חיתול מלא נוזלים עד שהוא קורס.
יש שיטות לגידול ילדים ללא חיתולים מהתחלה. אני עשיתי את זה בדרכי, כמאמר המשורר. אבישג היתה סטנדרטית. נגמלה מעט אחרי שאחותה הקטנה נולדה, בגיל המופלג שנתיים ותשעה חודשים. טיפסתי על הקירות עד אז. קודם כול – כי זכרתי מהסיפורים של אמא שלי שכולנו היינו גמולים בגיל שנה וחצי ואיך זה יכול להיות שזה לא עובר בתורשה. ושנית משום שריחמתי עליה. על הצורך ללבוש את הדבר המחמם הנוראי הזה עם כל הגירויים שהוא עושה בעור. בשום אופן לא רציתי לטפס שוב על קירות בגיל שנתיים כי הילדה שלי לא גמולה בפעם הבאה.
ואז באו חיתולי הבד. ואחרי כמה זמן גיליתי שאיילת מתעוררת משנת בוקר יבשה והושבתי אותה על סיר, שתתרגל, בגיל תשעה או עשרה חודשים. ואז ראיתי שאפשר להמשיך להושיב אותה על סיר או לפשפש גם בין שינה לשינה. וראיתי שלפעמים אחרי לילה היא קמה יבשה. וראיתי שאני יכולה לדעת מתי היא הולכת לעשות קקי ולרוץ איתה לסיר או לשירותים ולהרגיל אותה. ולשמחתי היתה לנו מטפלת אינטליגנטית שזרמה עם זה. ככה הכנסתי אותה בגילל שנה ושלושה חודשים לגן בלי חיתול וגם בגן זרמו עם זה.
עם עמוס זה היה אותו דבר אבל מוקדם יותר. כמעט ולא היו מקרים של קקי בחיתול. אוורור הישבן בזמן שנת הצהריים והבוקר הפך לשגרה כמעט מאז הלידה. במקרה הכי גרוע היה מתעורר בתוך שלולית, אבל זה קרה מעט מאוד. מגיל צעיר מאוד ידע לעשות פיפי בחוץ. גם המטפלת שלו שיתפה עם זה פעולה, אם כי פחות מזו של איילת. בגיל שנה וחצי נכנס לגן בלי חיתול. וככה נגמלתי מחיתולים, ואני לא מתגעגעת.
אני מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון. אם עדיין לא גמרתם להקים משפחה, כדאי לשקול שימוש בחיתולי בד, או לגדל ילדים בלי חיתולים בכלל, לחובבי האקסטרים. זה אפשרי. צריך להיות קשוב יותר. כדאי שהמטפלת תשתף עם זה פעולה, אבל הילדים לא צריכים לסבול את העינוי הזה של חיתול כל כך הרבה זמן. וזה עינוי. נסו, בנות, לחשוב כמה לא נוח להסתובב עם תחבושות היגייניות, קלות ומכונפות ככל שיהיו. גם החיתולים בימינו קלים ומשוכללים, רק מה, עדיין מחממים אש. כן, יותר מחיתולי בד. ועדיין יש בהם קקי ופיפי, שמקומם בשירותים.
וכל זה לפני שדיברנו על היתרונות הירוקים.
רק על דבר אחד אני מסכימה עם חנוך דאום: הרצון הזה, ברגע שהם גדלים, ששוב יהיה תינוק בבית. תודה לאל שנתן לנו גם רציונל.
געגועי לגאלה פלצ'ידיה 