טראמפ לא וליאונרד כהן כן, תאג"ד כן ומטומטמת פחות

טראמפ וכהן
מי שאומר שטראמפ בא לו בהפתעה כנראה לא יודע איפה הוא חי. פיהוק. איכשהו המוות של ליאונרד כהן הפתיע אותי הרבה יותר מהבחירה של טראמפ. כי זה לא שהוא לא היה בן שמונים ושתיים כבר איזה אלף שנה. כבר בפעם הראשונה ששמעתי אותו – ולא הייתי מעריצה שרופה, אני מהחננות שקלטו את המוזיקה שלהם רק מלי ולך שיר וברכה ולא תמיד התקדמו משם – חשבתי שהוא בן שמונים ושתיים. אולי זה מפני שהוא בדיוק בגיל הממוצע של ההורים שלי, אולי משום שפשוט יש לו קול בן אלף שנה. אבל בכל פעם ששמעתי אותו, הוא צמרר אותי, כבר אז בתכנית של רויטל עמית כשהייתי ילדה. ובאחד הימים האחרונים כששמעתי אותו מדבר ושר "הנני" אז עוד יותר. ומי שיש לו קול בן אלף שנה – איך יכול למות? אנשים ישבו שבעה השבוע על הבחירות האלה. נראה לי שהמוות של ליאונרד כהן מצדיק הרבה יותר שבעה.

תאג"ד ומטומטמת
מספרים על איזה פוליטיקאי שכתב בהערות לנאומיו פה ושם, "טיעון חלש, צריך להגביר את הקול." ככה גם במטומטמת, הסדרה היומית של בת חן סבג. לא שהיא סדרה גרועה. אבל הדיאלוגים הצעקניים והמלוכלכים שבה מכסים על העובדה שקונפליקט אמיתי אין שם רוב הזמן, ואם יש, הפתרון שלו מתגלה בצעקות ולא בדרך הגיונית ומנומקת. זו סדרה נחמדה, ומגיע לבת חן סבג שאפו על הכתיבה, אבל היא עדיין בוסר מאוד.
בתאג"ד 33 זה כמעט הפוך. רואים שיש שם כותב מיומן שעשה אותה בסבבה שלו. העלילה פה ושם טלנובלית, אבל רוב הזמן עקבית ומנומקת, הדמויות בנויות הרבה יותר טוב, והן גם כיפיות מאוד. יש בה הרבה יותר חמלה, כלפי הדמויות וכלפי הצופים. ממתק נחמד לסוף היום, הסדרה הזאת.

טיסות נכנסות וטיסות יוצאות
גם אני מחבבת את מדור הטיסות הנכנסות והיוצאות בסוף מוסף הארץ. הפעם הגברת הנכנסת אמרה שקוראים לה גייל ובעברית גאולה כי נולדה ב-כט בנובמבר 1947. אחותה התאומה, כך אמרה, שנולדה קודם, קיבלה שם אחר. ותהיתי באמת – האם הן נולדו בשני ימים שונים? טכנית זה כמובן אפשרי. תהיתי למה הכותבת לא התעכבה על זה ונותרתי חסרת תשובה.

ודבר אחרון – חנוך דאום השבוע. דייק.